עוד שמעתי מר' לוי יצחק (כמדמה ששמע ממורנו הרב רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל) שהרב רבי אהרן הנ"ל בסוף ימיו חלה את חליו (היה חולה ברגליו ולא היה יכול לרדת מהמטה), וכשראה שקרב קצו וקרוב הדבר שתעלה נשמתו למרומים, צוה לקרות את בניו ובני ביתו ובקשם להעמיד את מטתו כשהוא משכב עליה באמצע החדר וכלם יעמדו סביבות המטה, וכן עשו וכל בני הבית הקיפוהו מסביב מטתו, ואז אמר להם בערך כהאי לישנא: "דיא וועלט זאגט אויף מיר אז איך בין א למדן, אז איך בין א חכם, א קליגער, אין נאך מעלות, פארשטייט איהר דאך אז איך האב גיוויסט אין פארשטאנען וועלכן בעסטן חלק איך זאל זיך אויסקלויבן אין דער וועלט, לאז איך אייך וויסן איידער איך גייא אוועק פין דעם עולם, אז דער בעסטער חלק וואס איך האב זיך אויס געקליבן אין מיין לעבן, איז דער הייליגער רבי וואס איך בין מקרב ציא איהם, היינט לאז איך אייך דאס איבער בירשה אז איהר זאלט זיך אויך אויס קלייבן האט דעם גיטן חלק".
(העולם אומרים עלי שאני למדן, שאני חכם, פקח ועוד מעלות. ממילא אתם מבינים שידעתי והבנתי איזה חלק הכי טוב שאבחר בעולם הזה. הריני מודיע לכם לפני שאני עוזב את העולם, שהחלק הכי טוב שבחרתי בחיי הוא הרבי הקדוש שאני מקרב אליו, כהיום אני משאיר זאת לכם בירשה, שגם אתם תבחרו החלק הטוב הזה). ובאמת זכה הרב ששלשה דורות אחריו שכהנו ברבנות, (ונכדו הרב הגאון מטשערין היה הפאר של אנ"ש וכו'), כלם היו מקשרים לרבנו ז"ל. עד המהפכה הקומוניסטית, שהרסו את היהדות ברוסיא, ה' ינחמנו).
אמר הכותב: עין בלקוטי הלכות ה' ברכת הריח ה"ד אות כ"ח שמביא שם פרוש רש"י על פסוק (תהלים טז): "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי", שזה נאמר על ענין הבחירה שהשם יתברך הניח ידו על חלק הטוב, כאדם שאומר לבנו את זה בחר לך, כמו שכתוב "ובחרת בחיים", וכותב מוהרנ"ת שם: וזהו "אתה תומיך גורלי", הינו שהשם יתברך מסיעו לבחר בגורל הטוב בחינת "ובחרת בחיים", הינו כי השם יתברך מסיע את האדם בסיוע דלעילא שיזכה לבחר בטוב עין שם.
ועין עוד בעלים לתרופה מכתבי מוהרנ"ת (סימן קס"ו) שכותב שם כמה שורות להרב הנ"ל, וראוי להעתיקם הנה. וזה לשונו: ושלום רב לידידי כנפשי ולבבי הרב המאור הגדול הותיק מורנו הרב אהרן נ"י עם שלום בניו ולכל בני ביתו שלום וישע רב, כבר פרשתי שיחתי קצת למעלה ומה אוסיף לדבר עוד, מעלת כבוד תורתו יודע הכל לבבו כלבבי ונפשו כנפשי כי כלנו אחד, ובהשם יתברך חסינו כי לא יעזב אותנו לעת זקנתנו, ויראו שונאינו ויבושו (כי זה נכתב מעיר אומן בשנת תקצ"ה בעת המחלקת הגדולה) ובעת פקדתנו לארך ימים ושנים יאסף נפשותינו בין אנשי רבנו ז"ל, ולא נבוש ולא נכלם לנצח, נתן הנ"ל, עד כאן לשונו.