בעיר חרקוב אשר ברוסיה האוקראינית (מלפנים היתה חרקוב בירת אוקראינה במקום העיר קיוב של היום). היה גר אחד מאנשי חסידי ברסלב בשם רבי חיים פוקס ז"ל. מוצאו היה מפולניה ובפרץ המלחמה העולמית הראשונה (שנת תרע"ד) נדד אחר כך לרוסיה והתישב בעיר חרקוב.
רבי חיים זה, עוד משחר נעוריו היה איש משכיל ונבון ולמדן בגמרא פרוש רש"י כי למד תורה הרבה בבחרותו אצל רבני עירתו, כן הצטין במזגו הטוב; להיות נוח לבריות ומוכן לעזר לכל פונה לעזרתו.
אך פגעי הזמן חוללו תהפוכות בהליכות חייו. כי מארעות המלחמה העולמית טלטלוהו מעיר לעיר וממדינה למדינה, והרחיק נדד למרחקים בכדי להציל נפשו מסכנות מות שונות שרחפו עליו אז, ובד בבד עם רבוי נדודיו למקומות נדחים שונים, כן חלפו עליו תמורות בחייו הרוחניים, ובאין מעצור נסחף עם הזרם הכביר והמשב רוח של התפרקות והתערטלות מחיי תורה ומצות, כי רוחות רעות אלו נשבו אז במלא הסער. ועשו שמות נוראות בקרב מיטב הנער היהודי אשר היה מלפנים קשור בכל נימי נפשו ולבבו לרוח התורה והמצוה.
מבלי להאריך בחיי עברו של רבי חיים זה (אשר יספר עליו אם ירצה השם באחד הגליונות הבאים) נדלג עליהם ונגיע לעקר הספור שלנו.
אחרי שקבע מושבו בעיר חרקוב, הכיר שם במשך הזמן את אחד מחשובי אברכי חסידי ברסלב הנודע לשם ולתהלה בחסידותו המפלגת ומסירותו הנאמנה לכל דבר רבנו ז"ל כקטן כגדול, שמו הרב רבי נחמן בן רבי שכנא ז"ל שטרנהרץ מעיר טולטשין נכד מוהרנ"ת זצ"ל (ידוע בפי חסידי ברסלב בכנוי "נשק'ע טולטשינר") נשק'ע זה שמש לחסידי ברסלב דגמא של חסיד מבהק בארחות חייו הגשמיים והרוחניים. ובכן כאשר נתגלגל לידיו של נשק'ע האפשרות להכיר את רבי חיים (של אז) וראה אצלו תכונות נפלאות במזגו הטוב ולבו הזהב, וכן שמע ממנו חיי נעוריו היפים, החל לקשר עמו ידידות ולבלות אתו יחד הרבה בצותא ולדבר עמו דברים המתישבים על הלב הנובעים מתורת מוהר"ן ז"ל, עד שבמשך הזמן עלתה בידו של נשק'ע להשפיע עליו לעזב דרכיו הרעים והמקלקלים ולעבר לחיי תורה ומצות ככל ישראל הכשרים, ובהשפעתו נהפך בתכלית לאיש כשר ומאמין רודף צדקה וחסד אשר ידו היתה פתוחה לכל דורש ומבקש נדבתו הטוב, גם היה חרד אל דברי רבנו ז"ל באמת ובתמים. ובמיחד היה אצלו הנסיעה על ראש-השנה לאומן מקום גניזת מוהר"ן ז"ל ענין של חק ולא יעבר אף אם היתה הנסיעה כרוכה בסכון ממונו ונפשו, כי תמיד עמד לנגד עיניו אזהרתו וצוויו של רבנו ז"ל "להיות אצלו על ראש-השנה".
והנה בעת פרץ המהפכה בממשלת הקסריות ברוסיה, והשלטון עבר אז לידי הקומוניסטים והבולשיביקים, החלו להטפל כידוע אל כל בעלי ההון והעסק באמצעים שונים והחרימו רכושם של העשירים באמתלאות של עלילות, ובהעלאת מס רכוש באחוזים גבוהים ומפרזים מאד ממעל היכלת, ומובן שבדרך זו חסלו את כל בעלי העסק, וממילא נפלו כל בתי החרשת והמפעלים ישר לידי השלטון כדג בפי החכה.
רבי חיים זה, אשר היה בעל עסק מבסס ופרנסה מכבדת מהבית חרשת שלו המכניס לו רוחים הגונים, גם עליו עבר כוס התרעלה ממהפכת סדום הזה. ולא זו בלבד ששברו מטה לחמו בהחרימם את מפעלו, אלא אף גם גוללו עליו אשמות כבדות שונות, ובדו מלבם תואנות ועלילות שוא כאלו, אשר בעבורם צפויה לו משפט מות, או להאריך ימיו בגלות סביר מבלי לראות עוד אויר העולם. ובכן נקטו נגדו תהליכים משפטיים להעמיד אותו לדין ולחרץ גורלו בפסק דינו.
רבי חיים, בראותו כי המצב הוא מאד רציני וכי עלול הוא לאבד חייו במשפט כזה, מהר והשקיע מאמצים לשכר עורך דין גבוה מאד שיגונן עליו ויפריך טענותיהם אולי יצליח להמעיט ולהקטין את סכנתם עד קצה היכלת, אבל זאת ידע בהחלט שחלק לגמרי לא יצא מהם באשר "במקום המשפט שמה הרשע".
והנה כבר ידוע מכל ספרי קדש, שעל כל דבר שבקדשה יש נסיונות אין מספר, והכל למען הבחירה של "זה לעמת זה". וכל מה שהקדשה יותר גבוהה כן הנסיון יותר גדול, וביחוד בדברים הנוגעים ברום מעלת הנשמה אשר בהם תלוי גם שלמות נפש האדם, שם הנסיון הוא בעל משקל כבד ביותר. אך לא בכל פעם בולט עצמת הנסיון בעבדא דקדשה. ולפעמים אף נראה כדבר רגיל ושגרתי מבלי להרגיש שכאן עומד לפניו איזה נסיון, אבל יש שעה ועבדא שמעמידים לפני האדם נסיון רציני ועצום מאד מאד אשר לפי דמיונו נראה לו שזה למעלה מגדר יכלתו לעמד בו. וכאן הוא המבחן האמתי של האדם אם לבו שלם עם אלקיו בדבר מצוה זו (ובאמת ידוע שאין שולחים על האדם נסיון מלמעלה יותר מכפי כחות נפשו רק במדה ובמשקל של "זה לעמת זה". והאדם מחמת שאינו יודע מעצם כחותיו עד היכן מגיעים, לכן נדמה לו שהנסיון הוא ממעל כחו. ואם הוא חזק בדעתו ומחו ומנצל אמץ לבו ונפשו אז הוא מתגבר על כל המניעות והנסיונות העומדים בדרכו. וכמו שאומרים העולם "שהרצון שובר אפלו ברזל").
אף גבור ספורנו רבי חיים שלנו, לא פסח עליו כור הבחינה והנסיון, באשר היה רגיל כבר שנים רבות לנסע לאומן על ראש-השנה ולשבר בכל פעם מניעות שונות בגופו וממונו, יהיו המניעות אשר יהיו הוא עמד בכלם, וממילא נקבע אצלו הרגל ושגרה של הלוך ושוב, נוסעים על ראש-השנה וחוזרים אחרי ראש-השנה, ובכן הפעם נתנסה רבי חיים קשות והזמינו לו מן השמים נסיון ומבחן רציני הקשור גם בסכנת חייו, לראות היעמדו לו דברי אזהרת רבנו ז"ל בדבר נסיעת ראש-השנה אצלו אשר אמר "שאין דבר גדול מזה".
במהלך המשפט נודע לו לדאבונו הגדול מפי העורך דין כי הכרעת הפסק דין שלו במשפטו הקבע דוקא בתאריך שחל בו ראש-השנה, ועליו להתיצב המשפט ביום זה בלי שום תרוצים ומענות. ההודעה המפתיעה הזאת פגעה בלבו של רבי חיים כרעם ביום בהיר וכל גופו אחז חלחלה ורעדה לשמע זאת, ומיד התחיל לבקש מהעורך דין שלו בכל מיני תחנונים ובקשות, כי יעשה למענו כל המאמצים שבעולם, ובלבד לדחות את המשפט ליום אחר, כי לא יתכן כלל בשום פנים ואפן שיופיע בבית המשפט בעצם יום הדין הקדוש והנורא המטיל אימה ופחד על כל יהודי, וחלילה לו לחלל קדשתו עם נוכחותו בבית המשפט להתעסק בדברי חלין ולהסיח דעתו מקדשת היום. אך הלה במענה שלו, התאריך המקבע מראש הוא החלטי וסופי ואין לשנות בכל מחיר.
מובן מאליו, עד כמה גדלה מבוכתו של רבי חיים אשר הכה בתדהמה לשמע מענה כזו. ולא ידע לשית עצה בנפשו מה לעשות בנדון נסיעתו, כי איך אפשר שיעברו עליו ימי ראש-השנה הקדושים מבלי להמנות יחד עם חבריו חסידי ברסלב אצל ציון רבנו ז"ל באומן, אשר תמיד מסר נפשו על נסיעה זו ובחבת קדש התכונן עליה כל ימות השנה, ועכשיו יהא מכרח לעבר על אזהרתו ז"ל "שכלם יהיו אצלו על ראש-השנה איש לא יעדר וכל ענינו הוא ראש-השנה". אבל מאידך גיסא הציק אותו מחשבתו: הלא תוצאות המשפט הוא שאלה של חיים ומות, אם כן איך ישתמט מלהופיע בבית המשפט בשעה גורלית זו? ובכן, יסרוהו כליותיו של רבי חיים מזה ומזה ומחשבותיו משוטטות במחו אחת הנה ואחת הנה מבלי לדעת העצה הנכונה במצב מסבך הזה, אם לנסע או לחדל.
בינתים מתקרבים ובאים ימי ראש-השנה הקדוש ועדין רבי חיים עומד נבוך ונדהם ואובד עצות. ולבו מלא הסוסים ופקפוקים אם יסכן נפשו בנסיעה אם לאו, והנה בפתע פתאם הבריק רעיון במחו, לעשות נסיון האחרון להציע משאלה לפני העורך דין שלו בנסח כזה: היות והוא נחפז מאד לדרכו כי יש לפניו נסיעה הכרחית לרגל ענין דחוף מאד מאד, והוא מכרח להתעכב שם זמן מסים אשר גם יום המשפט בכלל זה, ולכן הוא מבקש עצתו שידריכוהו מה עליו לעשות והאם באמת נחוץ כל כך הדבר שיהא נוכח במשפטו, הלה, בשמעו את שאלתו של רבי חיים הביט עליו בעינים תמהות גדולות ואמר לו: האם יש לאדם דבר יותר נחוץ וחשוב מאשר חיי נפשו, אשר אתה מזלזל כל כך בחייך? הלא איך תוכל בנסבות אלו להעלות על דעתך מחשבה של העדרות מהמקום אשר בו יחרץ גורל חייך?!
רבי חיים, בשמעו את המענה והתוכחה הזאת מפי העורך דין שלו, אשר במובן הגשמי צדקו מאד דבריו, ותשובתו קולעת ישר למטרה הנדרשת, התרגש נוראות והחל לפעם בקרבו רוח קדשה של הקרבה ומסירות-נפש למען כל היקר לו ומחשבה אחת ויחידה התחילה להציץ את כל מחו ולבו, באמרו לנפשו: אם כן הדבר, שאין להאדם דבר יותר חשוב ונעלה מאשר חיי גופו, הרי אם לא אזכה חלילה להיות בצותא יחד עם חברי באומן על ראש-השנה. למה לי חיים? (ידוע מאמר חז"ל תענית כג, "או חברותא או מיתותא") ובכן, אם באמת חיי יקרים לי, אין לי שום דרך ועצה אחרת זולת לנסע לאומן ולהרגיש שם טעם החיים האמתיים, כי רק זהו עקר החיים שלי היקרים לי מכל יקר. וביחוד כשרבנו ז"ל פקד ואמר שהראש-השנה שלו עולה על הכל ואין דבר גדול מזה.
ובהיות רבי חיים שקוע כך בהרהוריו, התחיל להרגיש כי אי שם ממעמקי לבו בוקע איזה קול פנימי חנוק הצועק אליו: חיים! עוד מעט יגיע ראש-השנה. יום הדין הגדול, ועליך לתת דין וחשבון על כל מעשיך לפני שופט כל הארץ אשר בידו נפש כל חי, ובלי ספק זקוק אתה לפרקליטים וסנגורים אשר ימליצו טוב בעד נפשך למען חייך, ובכן אשאלך, האם יש לך מליץ ישר ואוהב נאמן שיעמד לימינך להציל חייך, יותר גדול מאשר רבך הצדיק עליון רבי נחמן מברסלב ז"ל אשר אתה מקשר אליו? וכן מי יוכל לעשות לך טובה זו לעמד לפני כסא הכבוד למענך יותר ממנו? (גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם). אדרבא, עכשיו יותר מתמיד נחוצה מאד נסיעתך לאומן על ראש-השנה לעורר זכות רבך הגדול על נפשך הנתונה בסכנה חמורה מאד. ונסיעה זו היא באמת עקר חייך וארך ימיך.
כשרעיונות מעין אלו התחילו להכות שרשים בקרב לבו של רבי חיים, אז נתחור לו ברורות כי גורל חייו יחרץ באומן ולא בחרקוב, והמליץ האמתי הוא רבו הקדוש, ולא העורך דין, והשופט העליון הוא הקדוש ברוך הוא, ולא בשר ודם. וכך נגמלה בלבו החלטה נחושה ואמיצה לנסע על ראש-השנה לאומן בכל מחיר, ויהי מה.
ידיד נפשו הטוב של רבי חיים, נשק'ע טולטשינער הנ"ל התכונן לנסיעתו על ראש-השנה לאומן, אבל לא ידע עדין מהחלטתו ומסקנתו של רבי חיים המוכן לנסע, ולכן כשבא לאומן ספר שם לפני חסידי ברסלב את כל מה שארע לרבי חיים, והצרה הנוראה שפקדה אותו אשר סכנת מות מרחפת עליו ומי יודע אם עוד יזכה להיות אתם יחד בראש-השנה. ועל כן עוררם וזרזם מאד מאד להעתיר בעדו על ציון רבנו ז"ל ולהרבות בשבילו רחמים ותחנונים שיזכה בדינו להוציא משפטו לאורה.
עודם מדברים עם נשק'ע מרבי חיים, ומה מאד גדלה תמיהתם ונשגבה פליאתם בעיניהם בראותם יחד והנה רבי חיים בא ומתקרב אליהם, אשר לא האמינו למראה עיניהם, ובשמחה רבה ואהבת נפש נגשו כלם אליו בברכת "שלום עליכם" כנהוג, והתחילו לשאל לו לשלומו הטוב ובדבר משפטו. אך מיד נשבר לבם בקרבם בגוללו לפניהם את כל המוצאות אותו, ומובן שצעדו הראשון של רבי חיים היה ישר לבית ציונו הקדוש של רבנו ז"ל להשתטח ולשפך שם שיח ותפלה עם כל לבבו המר והנשבר. והתחנן בדמעות שליש על חיי נפשו הנתונים בסכנת מות.
וכן בימי ראש-השנה הקדוש, שפך את כל לבו בתפלתו אשר היתה בוקעת רקיעים. ובלב קרוע ומרתח התחנן והתפלל בכונה גדולה מאד, וכל מלה ומלה מנסח התפלה של יום הדין קבלה אצלו משמעות מיחדת, וביחוד בקטעי תפלות אלו: ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות... ותפתח את ספר הזכרונות... ותכתב את גזר דינם... מי יחיה ומי ימות... באין מליץ ישר מול מגיד פשע... וצדקנו במשפט המלך המשפט... הגואל ממות ופודה משחת... לפועל רחמיו בדין... ועוד כדומה, ובהדגשת תפלות אלו, הרגיש היטב, כי יותר מהראשי שנים הקודמים זקוק הוא עכשיו ביום הדין הזה לרחמים גדולים ומרבים שירחמו עליו מן השמים ויצדיקו אותו בדין משפטו להכריעו לכף זכות ולהנטותו לתחיה, ובהגיע עת משפטו שהיה מכרח להיות נוכח אז בבית המשפט, צמרמרת חלפה על כל גופו מרב דאגתו מי יודע איזה גזר דין צפוי לו. וכך עברו עליו ימי ראש-השנה בתפלה וברעדה ובתקוה...
תכף אחר ראש-השנה, חזר רבי חיים לביתו בחרקוב, ובלב מלא פחד ודאגה לעתידו הלך מיד להעורך דין שלו להודע מה התרחש במשפטו בזמן היותו באומן, והעקר צפה במתיחות לשמע ממנו מה עלתה לו מפסק דינו. הלה, הסתכל עליו בעיניו מפיקות חמלה ואמר לו: אינני יודע כלל מה קרה כאן להפתעתי הגדולה, כי אתמול (בראש-השנה) היה צריך להתקים המשפט כמדבר מראש, והנה התובע הראשי לא הופיע כלל בבית המשפט, כי חלה פתאם, ולכן נדחה המשפט לעוד כמה חדשים.
רבי חיים, בשמעו מפי העורך דין את הבשורה המפתעה חצי הנחמה, החלו עיניו זולגים דמעות גיל מרב שמחה וחדוה והודיה להשם יתברך על כי נסיעתו לאומן לא הזיקה כלל לעצם המשפט, ואדרבא, זכות הנסיעה להצדיק הקדוש עמד לו להנצל בינתים ממשפט מות ולהשאר עוד בחיים.
והנה כבר אמרו חז"ל "בת דינא בטל דינא" (אם הלינו את המשפט ונדחה, אזי המשפט בטל). וכן נתקים כאן, כי במשך חדשי הדחיה האשם התובע הראשי בעברות שונות, ומיד סלקו אותו מתפקידו כתובע, והשני שבא אחריו למלא את מקומו, היה איש ישר והגון וטוב לב, ובכן זכה את רבי חיים אשר יצא נקי לגמרי ממשפט מעות הזה.
אז נפקחו עיניו של רבי חיים, בראותו בעליל גדל כחו של אדמו"ר הקדוש מוהר"ן זצוק"ל, ואשר בקיומו דבר אזהרתו "להיות כלם אצלו על ראש-השנה" לא הפסיד כלום, רק אדרבא; על כי מסר נפשו וסכן חייו כדי לשמע דברי חכמים ולקים עצת צדיקים, להמנות יחד עם חבריו אצל הצדיק הקדוש ולהתועד עמהם ביום הדין ולהתפלל אתם בצותא, כן גמל עמו השם יתברך משפט צדק מדה כנגד מדה, וסבב כמה סבות להפר עצת אויביו, ולהראות בגלוי כי המשפט לאלקים הוא, ולב מלכים ושרים ביד ה' להטות לבם לטובתו של רבי חיים, למלטו מידי משפט מעקל ולהציל ממות נפשו וכל זה בזכות מסירותו הנאמנה והתמימה עבור הצדיק האמת (ועין בלקוטי מוהר"ן סימן ס"א שעל ידי אמונת חכמים זוכים למשפט אמת ונצולים ממשפט מעקל ונמתקים כל הדינים והצמצומים שיש על האדם, עין שם). וכבר ידוע אמרת קדשו של רבנו ז"ל: "ציא מיר האט נאך קיינער נישט דערלייגט (בענין שלי, עוד לא הפסיד אף אחד). (שמעתי מר' אליהו חיים רוזין ז"ל ומר' לוי יצחק ז"ל ונדפס על ידי בקבץ 'אולפן חד"ת' שיצא לאור בשנת תשכ"ז).