עוד שמעתי מאבי [שיחיה] ז"ל, שרבי שלמה יהודה הנ"ל בא פעם לעירה "פולטוסק" (מקום מגורי אבי, ועיר מולדתי), ולמד לפני צבור אנשי-שלומנו, ובתוך דבריו אמר, שהרבי אוהב "א פרייליכער בעל עברה" (בעל עברה שמח). ותמה אבי על דבריו, ושאל אותו, אדרבא הלא צריך להיות בעצבון ומרירות ושברון לב מן העברה?
והוא ענה לאבי "איי דיא ביזט נאך א גרינער" (איי, אתה עוד "ירק"). ואמר לו אבי, אויב אזוי וויל איך טאקע פארשטיין דעם ווארט [איידער איך ווער אויס גרינער] (אם כן, רוצה אני באמת להבין את הענין), והסביר לו זאת, על פי דברי מוהרנ"ת ז"ל שאמר: "דער בעל דבר מיינט נישט אזוי דיא עברה, וויא דיא עצבות און מרה שחורה נאך דיא עברה" (הבעל-דבר אינו מתכון כל כך לעברה, כמו לעצבות והמרה-שחרה שאחריה), שאז הוא מכשילו ביותר ומפיל אותו לגמרי ממדרגתו כדי שלא יעשה תשובה על העברה מחמת יאושו, ועל כן צריך להתחזק בשמחה אפלו אחר העברה כדי שיוכל לעשות תשובה שלמה מתוך ישוב הדעת.
וזהו פרוש "א פרייליכער בעל עברה" (בעל עברה שמח) היינו שהוא בשמחה אפלו אחרי העברה ואינו מניח עצמו לפל בידי הבעל דבר שרוצה למנעו מתשובה על ידי מרה שחרה ועצבות ויאוש, כי הוא שמח על זה שהוא יכול לשוב בתשובה שלמה לפניו יתברך אף על פי שעבר מה שעבר רחמנא לצלן. ואבי מורי [שיחיה] ז"ל קבל אז מדבריו הנעימים התחזקות עצומה לעבודתו יתברך להיות תמיד בשמחה בכל מה שיעבר עליו.
אמר הכותב: עין בלקוטי הלכות בכור בהמה טהורה ו' כ"ט.