(נ)

עוד שמעתי מהנ"ל, שפעם אחת שוחחו ביניהם הזקנים באומן בענין אמירת התורות של רבנו ז"ל והדרושים של תלמידו מוהרנ"ת ז"ל, על פי התורה "ויהי נא פי שנים ברוחך" (לקוטי מוהר"ן סימן סו) וזה לשונו: "דע שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב דהינו שיהיה לו פי שנים כרבו", ועשו חשבון שבאם היה רבנו ז"ל מאריך ימים היה מוסיף לספרו הקדוש לקוטי מוהר"ן אולי עוד עשרים תורות לערך בכל שנה, דהינו ששה תורות שנאמרו בששה זמנים הקבועים, ועוד כחמש עשרה תורות שלא בקביעות (עין חיי מוהר"ן סימן קכז), אבל מוהרנ"ת ז"ל באם היה מאריך ימים היה מוסיף לספרו הקדוש 'לקוטי הלכות' עוד כרך אחד לפחות ויכול להיות אפלו שני כרכים בכל שנה וכו' כי הוא היה החליפות של רבנו ז"ל שנתן לו ברור המדמה בחדושיו (כמובא בבאור הלקוטים). ובהסתלקות רבנו ז"ל קבל פי שנים ברוחו. ומה שמובא בימי מוהרנ"ת שבעת שתפס כנפי בגדו כשהוציאו את גופו הקדוש של רבנו ז"ל מביתו התנוצץ אז בדעתו מה שהתנוצץ גדלת הבורא יתברך כפי השעור שבלבו אז, מקבל מפי הזקנים שאז קבל ה"פי שנים" ברוחו של רבנו ז"ל (ויבאר במקום אחר באריכות אם ירצה השם).