מוהרנ"ת ז"ל הפציר פעם לפני יום-כפור את הנגיד רבי אבאלי מטשערין לבוא לשהות אצלו ביום-כפור הקדוש ולאכל אצלו סעודה המפסקת, כי ידוע שמוהרנ"ת ז"ל בשעת סעודה המפסקת היה נוהג לדבר עם אנשיו המסבים בשלחנו דבורים נוראים חוצבים להבות אש מאימת יום הדין הקדוש בהתעוררות ובמורא גדול (כמובא בהקדמת 'ימי התלאות' עין שם) ובידעו שהמאכל אצל הנגידים הוא עשיר מאד, ובכן אמר לו בזה הלשון: "אי בייא דיר וועסטו האבן גרויסע פיש, אין בייא מיר וועסטו האבן קליינע פיש, נישט געפערליך (מאכט נישט אויס), אביא זאלסט זיין בייא מיר יום הקדוש" (איי, אצלך יהיו לך דגים גדולים, ואצלי יהיו לך דגים קטנים, לא נורא, העקר שתבוא אצלי ביום הקדוש) (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ומר' לוי יצחק).
ואמרו אנשי-שלומנו מה שתפס דייקא אכילת דגים, כי הוא מצות היום בערב יום-כפור כמובא בטור ארח-חיים.
וכאן המקום להעתיק מכתב יד של רבי משה גלידמן ז"ל (המכנה רבי משה טשענסטעכובר, והוא שמש הרבה לרבי אברהם ב"ר נחמן בפרט בחדשיו האחרונים ממש במסירות-נפש, ויספר במקום אחר) שכותב בקונטרסו השיחה הזאת השיכה לעניננו הנ"ל, וזה לשונו: פעם אחת ספרו לפני מוהרנ"ת מהרב מברדיטשוב שאמר: "אז עס קימען די הייליגע טעג פין ימים נוראים שטעכט איהם די פלייצעס פאר אימה ופחד פין יום הדין" (שכשמגיעים הימים הקדושים של הימים הנוראים, דוקר לו מגדל האימה והפחד של יום הדין). ואמר מוהרנ"ת על זה: "וויא אזוי דארף שוין שטעכין אז מען פילט גארנישט אז עס שטעכט" (כמה צריך כבר שידקר, על שלא מרגישים כלל שדוקר).
עוד שם: "עוד אמר הרב מברדיטשוב בזה הלשון: "אז עס קימט ערב יום-כפור פאר נאכט (כל נדרי) טיהען אפלו די פיש אין וואסער ציטערן פאר די אימה פין יום הדין" (כשמגיע ערב יום-כפור בלילה, אפלו הדגים שבמים רועדים מאימת יום הדין).
עוד שם: "פעם אחת ישב רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין עם אנשי-שלומנו בערב יום-כפור ואכלו את הסעדה המפסקת, כשגמרו את הסעדה ספר לפניהם את הספור הנ"ל בפחד גדול ויראת שמים, ונפל עליהם אז אימה גדולה, וברכו ברכת המזון בכונה גדולה וביראת שמים". עד כאן.