הספור של נגון הזמר "אדיר אים ונורא"
מורנו הרב רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל היה לומד בדרך כלל בלקוטי מוהר"ן התורה "רציצא" ב' בסימן כ"ז בשלש סעודות של שבת שירה, וכשהגיע לסוף התורה שאומר שם רבנו ז"ל על הפסוק "וירא בצר להם בשמעו את רנתם", כשיש חס ושלום איזה גזרה וצרה על ישראל מאיזה עכו"ם אזי טוב לנגן הנגון של אותה העכו"ם שמצר להם חס ושלום, היה נוהג לספר מרבי אפרים ב"ר נפתלי ז"ל שבדידיה הוה עובדא וראה זאת בחוש שניצולין מהעכו"ם על ידי שמנגנים הנגון שלהם.
ומעשה שהיה כך היה: שבאחד ממסעותיו מארץ-ישראל לאומן ובחזרה לארץ-ישראל (כידוע שי"ט פעמים נסע מירושלים לאומן על ראש השנה) כשהיה על הספינה באיזה פנה ועוסק בלמודיו ותפלותיו, נגשו אליו הישמעאלים כל פעם והפצירו בו שישתתף עמם ברקודם ושינגן להם איזה נגון שיוכלו לרקד ולהשתולל כאות נפשם, ובפרט כשיהודי זקן עטור בזקן לבן ופאות ירקד וינגן לפניהם, זה יהיה להם לשחוק וללעג כדרכם בהוללות וסכלות, אבל הוא לא שת לבו להם ועסק בשלו. והנה בשבת-קדש כשהיה שר זמירות, נטפלו אליו מדי פעם בפעם שישיר להם איזה נגון, אבל הוא סרב בכל תקף, מה לו עם הישמעאלים ונגינותיהם.
כשהגיע מוצאי-שבת קדש ושר הזמירות, שוב נטפלו אליו ולא עזבוהו והציקו לו מאד עד שבעזותם וחצפתם משכוהו בזקנו ודחפוהו קצת, ואז ראה כבר שהוא בצרה גדולה ויכולים להזיק לו ואולי יותר גרוע מזה חס ושלום (והישמעאלים כמנהגם, כשהם מתלהבים ורוקדים המה מתגודדים בחרבות ורמחים), ועל כן כשהגיע להזמר "אדיר איום ונורא" נזכר בדברי רבנו ז"ל הנ"ל, וחשב בדעתו: הנה עתה הגיע הזמן לקים זאת, ומחמת שהישמעאלים שרו ונגנו הרבה הספיק ללמד ולתפס איזה נגון משלהם שהיה בו קצת תנועות של געגועים וכסופים, אבל לא הבין את המלים מהנגון, ולכן התחיל לנגן להם הנגון הזה והלביש אותו בהזמר הנ"ל, והם בצהלתם ורנונם התחילו להריע לו ולרקד לפניו בקולות שונות ומשנות כמשפטם, ואף הוא התחיל לצעק ולנגן "הן אתה תקותי ולישועתך קויתי" וכו', "מפחד להצילי נהלני לציון קדש גורלי", וכך צעק פעמים רבות בכל כחו "נהלני לציון קודש גורלי" עם הנגון שלהם, והרגיש אז שנופל עליהם קצת אימה ופחד מצעקתו המלים האלה, וכך המשיך עד שנתעיף וחזר למקומו, ומני אז עזבוהו לנפשו ולא נגעו בו לרעה עד רדתו מהספינה, והגיע בשלום למחוז חפצו, שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, בזכות העצה של רבנו ז"ל.
ולזכר הנס הזה, התחיל לנגן הזמר הנ"ל בהנגון של הישמעאלים, וגם באומן כשבא שם על ראש השנה היה מנגן זאת עם רבי נחמן טולטשינר ז"ל, כי האכסניא שלו היה אצלו, ואחר כך נתפשט אצל אנשי-שלומנו.
כשספרתי זאת לר' לוי יצחק, אמר לי שגם הוא שמע זאת ממורנו הנ"ל, אבל גם שמע נסחא אחרת שרבי מנדלי ליטוויק ז"ל חבר הנגון הזה, אבל מורנו ז"ל שמע זאת מפי רבי אפרים ב"ר נפתלי בעצמו שהוא חטפה מהישמעאלים כנ"ל. ויתכן שרבי מנדלי הנ"ל שמע זאת גם כן מפיו או מפי רבי נחמן טולטשינער ז"ל שרבי אפרים התאכסן אצלו בבואו לאומן, ושר זאת בעצמו, והשומעים חשבו שהוא חברו, וממילא אין כאן סתירה כלל.
ומכל מקום הכל מודים שהזמר "אדיר אים ונורא" עם הנגון הזה הוא נפלא מאד ומתוק לאזנים, כי יש בו הרבה תנועות של התלהבות והתעוררות וגעגועים והשתוקקות נמרץ להשם יתברך. גם שמעתי מרבי הירש ליב ליפל שהרבה פעמים היה מתבודד ביער על הזמר הזה בקולי קולות ובתחנונים להשם יתברך, והיה מפרשו באידיש על צרתו וגלותו בידי הבעל-דבר, ושיגאל נפשו מרשתו אשר נפל בה וכו', וגם שר זאת במוצאי-שבת קדש ברחובות מוסקבא בקולות וברקים (כמספר במקום אחר).
גם החסיד רבי דוד בן הרב רבי יחיאל יודא שלזינגר ז"ל (מחסידי חב"ד) חתנו של הרב הגדול רבי וועלוויל מינצברג ז"ל בחר הנגון הזה על הזמר הנ"ל מכל הנגונים שנגנו לפניו כדי לנגנו בסעדת מלוה מלכה שיסד פה קטמון בהשטיבלך, ואמר שזה מרגש אותו מאד מאד ומכניס בו הרהורי תשובה והשתפכות הלב להשם יתברך, והרבה פעמים הוא שר לעצמו הנגון הזה אפלו בימות החל כדי לטעם טעם של דבקות והשתוקקות וכו'. וזכורני שלפני רבות בשנים הייתי בחו"ל ובאיזה מקום בסעדת מלוה מלכה כבדו אותי לזמר "אדיר אים" וכו', וכששרתי לפניהם קצת בנעימות ובהתלהבות ראיתי שכמה מהנוכחים זולגים עיניהם דמעות מרב התרגשות בנגון הזה, ושאלו אותי מאיפה הנגון הנפלא הזה, וספרתי להם כל הספור הנ"ל, ואמרתי להם שהחסיד הזה היה סוחר תכשיטים ואבנים טובות וחפצי זהב, אבל מרב צדקותו ולמדנותו אמרו עליו שהוא "צדיק ולמדן" והיה ירא שמים גדול ובעל צדקה, גם היה מחדש חדושים יפים ונפלאים על דברי רבנו ז"ל, וחבר שני ספרים "לקוטי אבן" ו"תפלות הבקר", וכשחסיד כזה הלביש נגון נפלא על מלים נוראים כאלה של הזמר "אדיר אים ונורא" המסדר על פי א"ב ושכל מלה ומלה מבקש ומתחנן וזועק להקדוש ברוך הוא מעומקא דלבא ונשמתא על הצרות הפרטיות והכלליות של עם ישראל ועל גלות השכינה ועל ביאת הגואל צדק ובנין בית המקדש וקבוץ גליות וכו' ממילא כל המלים מתנגנים מאליהם וחודרים לעמק הנשמה ומעוררים את הלב לתשובה שלמה ולאהבת ה' ולכסופים והשתוקקות לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. וכמה מהנ"ל בקשו אז ממני לחזר על הזמר הנ"ל כמה וכמה פעמים, והם התמוגגו מנעימת הנגון, ובקשתי מהם להביא הטייפ שישאר להם הזמר לתמיד, אבל לא אסתייעא מילתא, בריך רחמנא דסייען עד כען.