שמעתי מידידינו החסיד רבי יעקב (יאנקיל) כהן ברזסקי ז"ל, שפעם אחת נסע למירון עם עוד איש אחד (שנקב בשמו אבל נשכח ממני) דרך טבריה, והם היו צמאים ונגשו לאיזה קיוסק לשתות משהו סודה, והנה בעל הקיוסק היה עומד בגלוי ראש אבל כשראה שני חסידים באים מהר וחבש איזה כפה על ראשו לכבודם וגם ענה אמן על ברכתם שהכל וכו', ואחרי שגמרו השתיה ועמדו ללכת, בקשם האיש לומר לו איזה מלה טובה שיזכר זאת תמיד, וספר רבי יעקב שאף על פי שהוא מלא דבורים מרבנו ז"ל אבל ברגע זאת כאלו נעלמו המחין ממנו ולא זכר כלל איזה דבור טוב להגיד לו, ונשא עיניו לשמים לשום בפיו דבר טוב להחיות את האיש ובסיעתא דשמיא עברה איזה דקה ונזכר במאמרו של רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן תנינא סימן קי"ב): "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולים לתקן". ואמר זאת להאיש שהיה שבע רצון מדבור נפלא זה, והודה לו על כך, ונפרדו ממנו לשלום והלכו להם.
כעבור שנים רבות נזדמנו עוד שוב פעם להיות בטבריה וגם בקיוסק הנ"ל לשתות, והנה עומד לפניהם איש אחר עם זקן וכובע על ראשו ומקבלם בסבר פנים יפות, ושאלו אותו על בעל הקיוסק הקדם איפה הוא ומה קרה אתו, והתפלא מאד על שאלתם: הלא אני כאן הרבה שנים ולא היה פה מישהו אחר, וכנראה שתוך כדי שיחתם נזכר האיש בשני החסידים האלה והכירם קצת, וענה ואמר להם: אולי אתם הם השני חסידים שהיו אצלי לפני הרבה שנים ובקשתי מהם שיאמרו לי איזה דבר טוב שאהנה מזה, ואחד מהם אמר לי איזה דבר פנטסטי שחדר לתוך נשמתי "אם אתה מאמין וכו'" והמלים האלה רדפו אחרי איפה שהלכתי ולא נתנו לי מנוחה ומרגוע, כי חשבתי בלבי הלא אני יודע שבאמת קלקלתי רבות בימי חיי ולא שמרתי תורה ומצוות כיהודי ומה אוכל לתקן זאת, אבל המשפט הנפלא הזה דבר אלי הרבה מאד ונסך בי הרבה תקוה ועדוד - אם יכולים לקלקל גם יכולים לתקן, ובכן לאט לאט חל אצלי מהפך והתחלתי לשמר קצת מצוות ולהגמל ממעשים לא טובים להם נגד הדת, גם התחלתי ללכת לבית הכנסת מדי פעם, ולשמר שבתות וכשרות וצניעות, ואני מקוה בעזרת ה' שתקנתי מה שקלקלתי, והנה היום אתם רואים אותי יהודי חרד לכל דבר, חי עם משפחתי חיים קדושים וטהורים, מדקדקים במצוות ומקפידים על חיי הדת בבית ובכל מקום, השבח והתהלה לבורא עולם על שגמל עמי החסד הגדול הזה ששלח אלי שלוחים טובים כמוכם לזכותני לחיי נצח ולעולם הבא.
וכשרבי יעקב הציג עצמו שהוא אמר לו אז הדבור הנ"ל, חבקו האיש ונשק לו בחביבות ובחמימות על שבזכותו נכנס לתוך היהדות ונהפך ליהודי כשר ותקן מה שקלקל והודה לו מקרב לב והעתיר עליו הרבה ברכות ואחולים בדמעות גיל מתוך שמחה, וכך נפרדו ממנו שנית אבל בלב שמח... ואמר רבי יענקל הנ"ל שמאז המארע הנפלא הזה למד לקח שצריכים לחזר תמיד על הרבה דבורים מרבנו ז"ל כדי שיהא מוכן לו לעת מצא, וכמו שאמרו חז"ל, שאם ישאלך אדם אל תגמגם.