{ולא אמרן} שהפורשים מחבורות אחרות מצטרפין לזימון, {אלא} באופן {דלא אקדימו הנך} חבורות שפרשו מהם {ואזמון עלייהו בדוכתייהו,} כמו שמצינו לעיל [מה ב] שקורין להם ומצטרפים לזימון בענייתם ממקומם, {אבל} אם כבר קראו להם ו{אזמון עלייהו בדוכתייהו,} אף על פי שעדיין לא ברכו ברכת המזון, (25) {פרח} חיוב {זימון מינייהו,} (26) ואינם מצטרפין יחד לזימון (27).
{אמר רבא: מנא אמינא לה} שצירופן יחד אינו מחזיר עליהם את חיובן הראשון [אע"פ שפקע בצירופן לחבורתיהם]?
{דתנן} [כלים יח ט]: {מטה} טמאה {שנגנבה חציה, או שאבדה חציה, או שחלקוה אחין או שותפין, טהורה,} כי כעת אינה נחשבת כ"כלי" המקבל טומאה. ואם תקנוה ו{החזירוה} למצבה הקודם, { מקבלת טומאה מכאן ולהבא.} ומדייק רבא: {מכאן ולהבא אין} [- מקבלת טומאה], (28) אך {למפרע} [- טומאתה הישנה] {לא} חוזרת עליה, { אלמא, כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה,} ושוב אינה חוזרת עליה, {הכא נמי} לגבי צירוף יחידים שפרשו מחבורותיהם לזימון - {כיון דאזמון עלייהו, פרח זימון מינייהו,} ואין הפורשים מצטרפים שוב לזימון.
שנינו במשנה: {שתי חבורות} שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון. ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן.
{תנא: אם יש שמש ביניהם,} שמשמש את שתיהן, {שמש מצרפן,} אף על פי שאינן רואין אלו את אלו כלל.
שנינו במשנה: {אין מברכין על היין} עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, מברכין.
{תנו רבנן: יין עד שלא נתן לתוכו מים,} הרי הוא בחוזקו ואינו ראוי לשתיה, ונמצא שאין לו מעלה של יין, (29) ולפיכך {אין מברכין עליו "בורא פרי הגפן" אלא "בורא פרי העץ"} כפי שברכו עליו מתחילה כשהיה בענביו (30). וכיון שאין לו מעלת יין, הרי הוא נחשב כשאר מי פירות, {ונוטלין ממנו לידים.} {משנתן לתוכו מים,} נחשב ליין, ו{מברכין עליו "בורא פרי הגפן", ואין נוטלין ממנו לידים,} כי אין נוטלים ידים אלא במים, {דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך} [בין יין חי ובין מזוג] נחשב "יין", ולפיכך {מברכין עליו "בורא פרי הגפן",} (31) {ואין נוטלין הימנו לידים.} (32) דנה הגמרא לפי מה ששנינו בברייתא זו: {כמאן אזלא הא דאמר שמואל "עושה אדם כל צרכיו בפת"} ומתיר להשתמש באוכלין לכל צורך, גם שלא לאכילה (33) - {כמאן?} - {כרבי אליעזר} (34) שהתיר בברייתא ליטול ידים ביין שאינו מזוג, ואינו חושש ל"הפסד אוכלין". (35) {אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה} - שעושים עליו קידוש או מברכים עליו ברכת המזון (36) - {שאין מברכין עליו} ברכת המזון וקידוש {עד שיתן לתוכו מים, מאי טעמא?} - {אמר רב אושעיא}: כיון שעושה בו מצוה, {בעינן מצוה מן המובחר.}
{ו}מקשה הגמרא על {רבנן,} שאמרו בברייתא שגם על יין שאינו מזוג מברך "בורא פרי הגפן" - {למאי חזי?} הרי אם אינו ראוי לשתיה, אין בו מעלה שתגרום לשנות ברכתו מ"בורא פרי העץ" ל"הגפן? (37) מבארת הגמרא: {אמר רבי זירא,} יין חי {ראוי} {לקורייטי} - משקה העשוי מתערובת יין דבש ופלפלין, בלי מים. (38)
{תנו רבנן: ארבעה דברים נאמרו בפת, א. אין מניחין בשר חי על הפת,} שלא תמאס מחמתו. (39) ב. {ואין מעבירין כוס מלא} [יין] (40) {על הפת,} שמא תשפך על הפת, ונמצאת הפת בזויה. (41) ג. {ואין זורקין את הפת} באויר, ואפילו באופן שאין חשש שתיפול ותמאס, כי הוא דרך בזיון (42). ד. {ואין סומכין את הקערה} המלאה בתבשיל - כדי שלא תשפך - {בפת,} כי חוששין שהתבשיל יישפך עליה ותימאס. (43) {אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי, אייתי לקמייהו תמרי ורמוני, שקל מר זוטרא פתק} זרק {לקמיה דרב אשי דסתנא} [מנת בשר מבושל (44)],
{אמר ליה} רב אשי: וכי {לא סבר לה מר להא דתניא "אין זורקין את האוכלין"?}
ענה לו מר זוטרא: {ההיא} ברייתא שאסור לזרוק אוכלין - {בפת תניא,} אך שאר אוכלין מותר לזרוק.
אמר לו רב אשי: {והתניא "כשם שאין זורקין את הפת, כך אין זורקין את האוכלין"?} {אמר ליה} מר זוטרא: {והתניא} לאידך {"אף על פי שאין זורקין את הפת, אבל זורקין את האוכלין"?} - {אלא} בהכרח {לא קשיא,} כי {הא} הברייתא ש"אין זורקין את האוכלין" עוסקת {במידי דממאיס,} כגון תאנים ותותים שמתמעכים בנפילתן (45), ואילו {הא} הברייתא ש"זורקין את האוכלין" עוסקת {במידי דלא ממאיס,} כגון רמונים ואגוזים (46), אך פת אסור לזרוק משום בזיונה, ואפילו אם אינה נמאסת.
{תנו רבנן: ממשיכין} - מזרימים - {יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה,} כסימן טוב שתמשך שלוותם, (47) {וזורקין לפניהם קליות} - גרעיני חטה קלויה - {ואגוזים,} ומנהג זה נעשה רק {בימות החמה} שאין חשש שימאסו האוכלין בנפלם על הארץ, {אבל לא בימות הגשמים} שאז חוששין שימאסו בבוץ. (48) {אבל לא} זורקים לפניהם {גלוסקאות} - מיני מאפה - {לא בימות החמה ולא בימות הגשמים,} כי הן נמאסות בנפילתן אפילו בימות החמה. (49)
{אמר רב יהודה: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, מסלקן לצד אחד} בפיו, {ומברך.} ומצינו שלש לשונות בברייתות שהביאו דין זה: {תניא חדא "בולען"} בלא ברכה, { ותניא אידך "פולטן"} ומברך עליהן וחוזר ואוכלן, {ותניא אידך "מסלקן"} לצד פיו ומברך.
ומבארת הגמרא: {לא קשיא} סתירה בין שלשת הלשונות, כי {הא דתניא "בולען"} בלי ברכה - מדובר {במשקין,} שאם יפלטם ימאסו, ואם יסלקם לצד פיו לא יוכל לברך, ולכן מותר לבלעם בלי ברכה (50). {והא דתניא "פולטן"} ומברך וחוזר ואוכל - מדובר {במידי דלא ממאיס} ויכול לחזור ולאוכלו אחר שפלטו, { והא דתניא אידך "מסלקן"} לצד פיו ומברך - {במידי דממאיס} כשפולטו, וכיון שלא יוכל לאוכלו שוב, יסלקו לצד אחד, אך לא יבלענו בלא ברכה.