דף נב - ב

ואילו {תוכו ואוגנו} [שפת הכלי] {ואזנו} [ידית מעוקלת] {וידיו} [ידיות ישרות] {טהורין.} אבל אם {נטמא תוכו} - {נטמא כולו.}

ומבארת הגמרא: {במאי קא מיפלגי} בית שמאי ובית הלל? - {בית שמאי} חייבו ליטול ידיו תחילה, כדי שלא יטמאו הידים את המשקין והם יטמאו את הכוס, ואז יהיה אסור להשתמש בכוס, כי הם {סברי אסור להשתמש} בסעודה {בכלי שנטמאו אחוריו במשקין, גזרה משום} חשש שינתזו מתוך הכלי {ניצוצות} [טיפות] על אחוריו הטמאים, וישובו ויטמאו את ידיו, ואסור לאכול בידים טמאות.

{ו}כיון שאין משתמשים בכלי טמא בסעודה, נמצא כי {ליכא למגזר} למזוג ולשתות תחילה, כמו שגזרו בית הלל, מחשש {שמא יטמאו המשקין,} המים {ש}נשארו {בידים} אחר הנטילה, על ידי נגיעתם {ב}אחורי {הכוס.} שהרי לא תהיה לפניו כוס טמאה.

{ובית הלל סברי, מותר להשתמש} בסעודה {בכלי שנטמאו אחוריו במשקין,} כי הם {אמרי ניצוצות לא שכיחי} שינתזו מתוך הכוס על אחוריה, (14) ולכן לא הצריכו ליטול ידיו לפני שתיית היין, {ו}אדרבה, לדעתם אין ליטול אלא אחרי השתיה, כי אם יקדים ויטול, {איכא למיחש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס,} שהרי יכול להשתמש בכוס טמאה. (15)

ומביאה הגמרא תוספתא: {דבר אחר,} טעם נוסף לשיטת בית הלל שאין נוטלים ידים אלא אחר שתית היין, כי צריך שיהיה {תכף לנטילת ידים, סעודה.} והיינו, שאין להפסיק בין נטילת ידים לאכילה (16) אפילו במזיגת הכוס.

ומבארת הגמרא: לשם {מאי} הוצרכו בית הלל לומר {"דבר אחר"?} - {הכי קאמרי להו בית הלל לבית שמאי}: אפילו {לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין} כיון {דגזרינן משום ניצוצות, אפילו הכי הא עדיפא} למזוג ולשתות את הכוס תחילה לפני הנטילה, משום {ד"תכף לנטילת ידים סעודה"} הוא כלל בעצם הלכות סעודה, ואינו נדחה מפני חשש טומאה. (17)

שנינו במשנה: {בית שמאי אומרים}: אחר נטילת ידים {מקנח ידיו במפה} [מגבת] {ומניחה על השלחן} כדי להשתמש בה בשעת הסעודה, {ובית הלל אומרים}: לא יניח את המגבת על השלחן, אלא רק {על הכסת} שנשען עליה בסעודה.

{תנו רבנן} בברייתא המבארת את טעמי המחלוקות במשנתנו:

{בית שמאי אומרים, מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, שאם אתה אומר} שיניחנה {על הכסת,} יש לחשוש שמא יהא נשען בסעודה על כסת טמאה, וראוי לגזור {גזרה} מחשש {שמא יטמאו משקין,} המים {ש}לא נספגו לגמרי {במפה} כשניגב ידיו מהנטילה, {מחמת הכסת, ו}כשיקנח ידיו באמצע הסעודה {יחזרו ויטמאו את הידים,} ונמצא שהוא אוכל בידים טמאות.

מקשה הגמרא: למה חששו לטומאה רק מחמת משקין שבמפה, {ונטמייה כסת למפה} עצמה, והמפה תטמא את הידים? (18) מתרצת הגמרא: {אין כלי מטמא כלי} אחר, אלא אם הכלי המטמא הוא בדרגת "אב הטומאה", ולכן נקטו שהחשש רק מחמת משקין שבמפה, שנטמאין מהכסת ומטמאין לידים.

שבה הגמרא ומקשה: למה גזרו על אופן הנחת המפה, {ו}הרי יש לחשוש ש{נטמייה כסת לגברא גופיה?} ואם כן עדיף לגזור שלא יסב על כסת טמאה, שהרי אם חוששים לטהרת הידים בסעודה, ודאי שראוי להזהר בטהרת האדם עצמו?

מתרצת הגמרא: לטומאת המסב מחמת הכסת לא חששו, כי {אין כלי מטמא אדם} אלא אם הכלי המטמא הוא בדרגת "אב הטומאה".

ומביאה הגמרא את סיום דברי הברייתא בביאור מחלוקת זו: {ובית הלל אומרים,} אחר שנטל ידיו ונגבם במגבת, מניחה {על הכסת,} משום {שאם אתה אומר} שיניחנה {על השלחן,} יש לגזור {גזרה שמא} יאכל על שלחן טמא ו{יטמאו משקים שבמפה מחמת השלחן, ו}אם תגע המפה הרטובה באוכלין, {יחזרו} המים שבה {ויטמאו את האוכלין,} ונמצא שנטילת ידיו גרמה שיאכל בטומאה, ולכן גזרו שהמפה שניגב בה ידיו לא יניחנה על השלחן שאוכל בו.

מקשה הגמרא: מה הועילו חכמים בתקנתם, {ו}הרי אף אם חשש מחמת המפה, עדיין יש {ל}חשוש שי{טמא} ה{שלחן} עצמו {לאוכלין שבתוכו?}

מתרצת הגמרא: {הכא בשלחן "שני} לטומאה" {עסקינן, ו}כלל הוא ש{אין "שני} לטומאה" {עושה "שלישי} לטומאה" {בחולין, אלא על ידי} שמטמא {משקין,} שבהם גזרו רבנן שאפילו אם נגעו רק ב"שני לטומאה" ייעשו הם "ראשונים לטומאה" ולכן הם עושים את האוכל הנוגע בהם "שני לטומאה".

ומבארת הגמרא: {במאי קא מיפלגי} בית שמאי ובית הלל?

{בית שמאי} העדיפו שיניח את המגבת על השלחן, משום שהם {סברי, אסור להשתמש בשלחן} שהוא {"שני} לטומאה" אפילו בסעודת חולין, והטעם שגזרו {גזרה} זו, הוא {משום אוכלי תרומה,} שלא יטעו לאכול בשלחן כזה, שהרי התרומה נפסלת גם על ידי מגע ב"שני לטומאה", ולפיכך אין בכך חשש שיטמאו המים שעל המגבת ויטמאו את האוכלין.

{ו}אילו {בית הלל} שאסרו להניח את המגבת על השלחן, {סברי מותר להשתמש בשלחן שני,} ואין לגזור מקום לגזור כדי שלא יטעו אוכלי תרומה ויאכלו על שלחן טמא, שהרי {אוכלי תרומה זריזין הם,} ולפיכך חששו שאם יניח את המגבת על השלחן יטמאו המים שעליה, ויטמאו את האוכלין. הגמרא מביאה מתוספתא: {"דבר אחר"} - טעם נוסף לשיטת בית הלל שאין מניחין את המגבת על השלחן - משום ש{אין} חיוב {נטילת ידים לחולין מן התורה} כמבואר להלן.

ומבארת הגמרא: לשם {מאי} הוצרכו בית הלל לומר {"דבר אחר"?}

{הכי קאמרי להו בית הלל לבית שמאי: וכי תימרו מאי שנא גבי אוכלין} שאסרנו להניח את המפה עמם על השלחן, משום {דחיישינן} שמא המים שבה יטמאום, {ומאי שנא גבי ידים דלא חיישינן} שמא באמצע הסעודה ינגב במפה שעל הכסת והמים שבה יטמאו את ידיו? - תשובתינו היא, כי אמנם יש לחשוש גם על טומאת ידיו, אך {אפילו הכי, הא} הנחת המפה על גבי הכסת, {עדיפא,} משום {דאין} חיוב {נטילת ידים לחולין מן התורה} אלא רק מדרבנן, ולכן {מוטב שיטמאו ידים דלית להו} [לטומאתן] {עיקר מדאורייתא, ואל יטמאו אוכלים דאית להו עיקר מדאורייתא.}

שנינו במשנה: {בית שמאי אומרים: מכבדין} [מטאטאים] {את הבית} משיירי מאכלים שנפלו בסעודה, [אם ישבו על הקרקע, ואם ישבו ליד שלחן, מנקים את השלחן], {ו}רק {אחר כך נוטלין} מים אחרונים {לידים. ובית הלל אומרים: נוטלין לידים} תחילה, {ואחר כך מכבדין את הבית.}

{תנו רבנן} בברייתא המבארת את טעמי המחלוקות במשנתנו: {בית שמאי אומרים,} {מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה,} לפני שמטאטאים את הבית, {נמצא אתה מפסיד את האוכלין,} כי שיירי האוכלין נמאסים כאשר ה"מים אחרונים" ניתזים עליהם, ואסור להפסיד את האוכלין. (19)

ומבהירה הגמרא, (20) שבדין זה אין בית שמאי ובית הלל חולקין לגמרי, אלא שגם לדעתם של בית הלל מותר ליטול ידיו אחר שמפנה את השלחן. אלא שלדעתם, אם ירצה, יכול להקדים וליטול קודם שמפנהו. {אבל נטילת ידים לבית שמאי תחלה, לא} {סבירא להו,} ולדעתם אסור ליטול ידיו לפני שמפנה את השלחן, {מאי טעמא?} - {משום} שנשארים {פירורין} מהאוכל, ואם יטול ידיו כשהם עדיין על השלחן, יש חשש שימאסו במים.

ומביאה הגמרא את סיום דברי הברייתא בביאור מחלוקת זו: {ובית הלל אומרים} שיכול להקדים וליטול ידיו קודם שמפנה את השלחן, שהרי {אם} ה{שמש} שמשמש בסעודה {תלמיד חכם הוא, נוטל פירורין שיש בהן כזית, ומניח} רק את ה{פירורין שאין בהן כזית,} שבהם אין איסור הפסד אוכלין. (21) ובדרך אגב לומדת הגמרא מדבריהם: {מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד,} שאין איסור "בל תשחית" בהמאסת מאכל שאינו עומד לאכילה. (22)

ומבארת הגמרא: {במאי קא מיפלגי} בית שמאי ובית הלל - {בית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ} שאינו בקי בדיני סעודה, (23) וכיון שהשמש הוא תלמיד חכם הרי ודאי פינה את הפירורים שיש בהם שיעור כזית, וכבר אפשר ליטול "מים אחרונים" בלי חשש להמאסת אוכלין, {ו}אילו {בית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ,} ולכן הם חוששים שאם יטול ידיו לפני ניקוי שולחן או הבית, ינתזו המים על שיירי האוכלין וימאיסום.

{אמר רבי יוסי בר חנינא אמר רב הונא: בכוליה} המחלוקות שמצינו ב{פרקין הלכה כבית הלל, בר מהא דהלכה כבית שמאי} שמותר להשתמש בשמש עם הארץ, ולפיכך צריך לפנות את שיירי האוכלין לפני שנוטל מים אחרונים. (24)

{ורבי אושעיא מתני איפכא}: "בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, ובית הלל אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים", {ו}לפיכך אמר כי {בהא נמי הלכה כבית הלל} שצריך לפנות את שיירי האוכלין לפני שנוטל מים אחרונים. שנינו במשנה לגבי מי שיש לו במוצאי שבת רק כוס יין אחת, ומניחה לברך עליה אחר סעודתו יחד עם ההבדלה: {בית שמאי אומרים}: יברך תחילה על ה{נר, ו}אחריו ברכת ה{מזון,} ברכה על ה{בשמים, ו}בסוף {הבדלה, ובית הלל אומרים}: סדר הברכות באופן זה, הוא {; נר ובשמים מזון והבדלה.}

{רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, חזייה לרבא דבריך} במוצאי שבת {אבשמים ברישא} לפני שברך על הנר, { אמר ליה: מכדי בית} {שמאי ובית הלל א}ברכת {מאור לא פליגי} שלכולי עלמא היא קודמת לברכת הבשמים, כמו {דתנן} במשנתנו {"בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה",} הרי שכלם מזכירים תחילה את ברכת הנר.

{עני רבא בתריה} כתשובה לשאלתו: {"} משנה {זו} - {דברי רבי מאיר} היא, { אבל רבי יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל,} כשיש לו במוצאי שבת רק כוס יין אחת, {על} ברכת {המזון שהוא בתחלה, ועל} ברכת {הבדלה שהיא בסוף, על מה נחלקו?} - {על} ברכת {המאור ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים} יקדים ויברך {על המאור ואחר כך} על ה{בשמים, ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור.} (25) {ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל אליבא דרבי יהודה",} ולכן הקדמתי לברך על הבשמים תחילה.

שנינו במשנה: {בית שמאי אומרים} שנוסח ברכת הנר הוא: {"שברא מאור האש", ובית הלל אומרים: "בורא מאורי האש".}

{אמר רבא: ב"ברא" כולי עלמא לא פליגי} שאפשר לאומרה, כיון {ד"ברא",} בעבר {משמע,} ונוסח זה עדיף כשמברך על בריאת האש שהיתה בעבר.

{כי פליגי ב"בורא", בית שמאי סברי "בורא"} משמעותו {דעתיד למברא,} כי לשון הווה משמעותו שממשיך תמיד ובורא, ולפיכך אי אפשר לומר את הברכה על בריאת האש בלשון "בורא", {ו}אילו {בית הלל סברי, "בורא" נמי דברא משמע,} כי לשון הווה כולל גם את העבר (26), וכיון שלשון הכתוב הוא "בורא" עדיף לברך בלשון זו. (27)

{מתיב רב יוסף} לרבא: הרי נאמר [ישעיה מה ז] {"יוצר אור ובורא חשך",} וכן [עמוס ד יג] {"יוצר הרים ובורא רוח",} וכן [ישעיה מב ה] {"בורא השמים ונוטיהם".} ובשלשת פסוקים אלו מדובר על ששת ימי בראשית, ומוכח ש"בורא" משמעותו גם על העבר?

{אלא אמר רב יוסף}: בין {ב"ברא" ו}בין {"בורא" כולי עלמא לא פליגי דברא} בעבר {משמע,} ולכולי עלמא אפשר לברך באחת משתי הלשונות, (28) {כי פליגי ב"מאור" ו"מאורי", דבית שמאי סברי חדא נהורא} [סוג אור] {איכא בנורא,} ולכן יאמר "מאור" בלשון יחיד, {ו}אילו {בית הלל סברי טובא נהורי} [שלל צבעי אורות (29)] {איכא בנורא,} ולכן ראוי לומר "מאורי" בלשון רבים. (30)

{תניא נמי הכי: אמרו להם בית הלל לבית שמאי} הנוסח הראוי לברכת הנר הוא "מאורי האש" כי {הרבה מאורות יש באור,} ומוכח שמחלוקתן נסובה על נידון זה של סוגי האורות באש. (31)

שנינו במשנה: {אין מברכין לא על הנר ולא} {על הבשמים של עובדי כוכבים, ולא על הנר} שהודלק לכבוד המת, {ולא על הבשמים} שהשתמשו בהם להעביר ריח {של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה,} כי משמשי עבודה זרה אסורים בהנאה.

דנה הגמרא: {בשלמא נר} של עובדי כוכבים אין מברכים עליו, {משום דלא שבת} ממלאכה בשבת, (32) ואין מברכים אלא על נר שלא נעשתה בו מלאכה בשבת, כדלהלן, {אלא בשמים מאי טעמא לא} מברכים עליהם? {אמר רב יהודה אמר רב: הכא ב}בשמים של {מסבת עובדי כוכבים עסקינן,} ואסור לברך עליהם {מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה היא,} והבשמים שבה נחשבים כתקרובת עבודה זרה (33) שאסור להנות ממנה.

מקשה הגמרא: {הא מדקתני סיפא "אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה" מכלל דרישא לאו ב}בשמים של {עבודה זרה עסקינן?} {אמר רבי חנינא מסורא: "מה טעם" קאמר,} דהיינו שכוונת הסיפא במשנה לבאר {מה טעם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים?} - {מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה,} וזה וגם הטעם שאין מברכים על הנר, ולא מפני הטעם דלעיל [שלא שבת]. (34)

{תנו רבנן: אור ששבת} ממלאכה בשבת {מברכין עליו, ו}אור {שלא שבת אין מברכין עליו.} (35) דנה הגמרא: {מאי "שבת". ומאי "לא שבת"?}