דף נג - א

{אי נימא} ש{"לא שבת" מחמת} שנעשתה בו {מלאכה,} והכוונה שאין מברכין עליו {אפילו} אם לא שבת {ממלאכה דהתירא,} כגון שהדליקוהו לצורך חולה שיש בו סכנה, {ו}הרי אי אפשר לומר כן, כי {התניא "אור של חיה} [שהודלק בשבת (1) לצורך יולדת] {ושל} {חולה} שיש בו סכנה (2) {מברכין עליו"?}

{אמר רב נחמן בר יצחק: מאי "שבת"?} - {ששבת מחמת מלאכת עבירה}, (3) {} ואפילו אם נעשתה בו מלאכה המותרת מברכין עליו

{תניא נמי הכי} (4): {עששית ש}הדליק בה נר לפני שבת, ו{היתה דולקת והולכת} בביתו של ישראל (5) {כל היום כולו, למוצאי שבת} {מברכין עליה}, (6) {} כי לא נעשתה בה עבירה.

{תנו רבנן: נכרי שהדליק} במוצאי שבת את נרו {מ}נר של {ישראל,} (7) {ו}כן {ישראל שהדליק} את נרו {מ}נר של {נכרי, מברכין עליו.} אבל {נכרי} שהדליק במוצאי שבת את נרו {מ}נר של {מנכרי, אין מברכין עליו.} ומבררת הגמרא: {מאי שנא נכרי} שהדליק {מנכרי דלא} מברכין על נרו? - אם {משום} שהדליק את נרו מנר ד{לא שבת, אי הכי ישראל} שהדליק {מנכרי נמי} למה מברכין על נרו, ו{הא לא שבת?}

{וכי תימא הך איסורא אזל ליה,} כי האש מתחדשת בכל רגע ורגע, ונמצא שהאש שהדליק מהנכרי כבר איננה, {והא}, השלהבת שלפנינו - {אחרינא הוא, ו}בה לא נעשה איסור, שהרי {בידא דישראל קא מתילדא,} אם כן יקשה, (8) {אלא הא דתניא "המוציא שלהבת} מרשות היחיד {לרשות הרבים, חייב",} ואם כל רגע נוצרת אש אחרת, {אמאי חייב} על הוצאת חפץ מרשות אחת והנחתו ברשות אחרת, והרי {מה שעקר לא הניח, ומה שהניח לא עקר?}

{אלא לעולם,} באמת אש {דאיסורא נמי איתיה} בנר שהודלק מהנר של הנכרי, אך נוספת עמה עוד אש של היתר, {וכי קא מברך} על נר שהדליק הישראל מנר של נכרי (9) - {אתוספתא} אש {דהתירא קא מברך.} (10)

מקשה הגמרא: {אי הכי,} שמברך על תוספת אש ההיתר, {נכרי} שהדליק את נרו {מ}נר של {נכרי נמי} יוכל לברך על תוספת האש המותרת שבו? -

מתרצת הגמרא: {אין הכי נמי,} מעיקר הדין היה יכול לברך על התוספת, (11) אך גזרו {גזרה} שלא יברך על נר שהדליק נכרי מנר חברו, {משום} שחששו שיבא לברך על הנר של ה{נכרי} ה{ראשון, ו}אפילו כאשר עדיין לא נוספה בו אש של היתר, דהיינו ב{"עמוד ראשון",} שהוא השלהבת הראשונה הדולקת מיד בצאת השבת. (12)

{תנו רבנן: היה מהלך} במוצאי שבת {חוץ לכרך, וראה אור, אם רוב} תושבי העיר {נכרים, אינו מברך} "בורא מאורי האש, על אור זה, כי יתכן ש"לא שבת", ו{אם רוב} תושבי העיר {ישראל, מברך.} (13)

תמהה הגמרא: {הא גופא קשיא: אמרת} ברישא {"אם רוב נכרים אינו מברך",} ומשמע - {הא מחצה על מחצה, מברך, ו}אילו {הדר תני} בסיפא {"אם רוב ישראל מברך",} ומשמע - {הא מחצה על מחצה, אינו מברך?}

מבארת הגמרא: {בדין הוא דאפילו} אם תושבי העיר הם {מחצה על מחצה} ישראל ונכרים {נמי מברך,} (14) {ואיידי דתנא רישא "רוב נכרים", תנא סיפא "רוב ישראל".}

{תנו רבנן: היה מהלך} במוצאי שבת {חוץ לכרך, וראה תינוק ואבוקה בידו, בודק אחריו, אם ישראל הוא, מברך, אם נכרי} {הוא, אינו מברך.}

שואלת הגמרא: {מאי איריא "תינוק",} והרי {אפילו} אם אוחז האבוקה הוא {גדול, נמי} יהא הדין כן?

{אמר רב יהודה אמר רב: הכא ב}תחילת הלילה {סמוך ל}אחר {שקיעת החמה עסקינן,} ולפיכך אם ראוה שהאבוקה בידי {גדול, מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא,} (15) כי ישראל גדול לא היה אוחז אבוקה סמוך לצאת השבת. ורק כשהיא ביד {תינוק,} יש לו לבדוק, כי {אימר ישראל הוא, אקרי ונקיט} [יתכן שקרה מקרה ונטל אבוקה בשעה כזו]. (16)

{תנו רבנן: היה מהלך} במוצאי שבת {חוץ לכרך, וראה אור, אם} היה האור {עבה כפי} {הכבשן, מברך עליו,} כי אור בשיעור כזה מדליקים אותו כדי להאיר, {ואם לאו, אינו מברך עליו,} כי ודאי לא הודלק להאיר, אלא לבשל בו, ואין מברכים אלא על אש שהודלקה כדי להאיר. (17)

הגמרא מקשה סתירה בין הברייתות שהביאו דין זה: {תני חדא, אור של כבשן מברכין עליו.}

{ותניא אידך, אין מברכין עליו?}

מבארת הגמרא: {לא קשיא.} כי {הא,} הברייתא ש"אין מברכין עליו", עוסקת באור כשיעור שמדליקים בכבשן {בתחלה} [בתחילת תהליך שריפת אבני הסיד בכבשן].

ואילו {הא,} הברייתא ש"מברכין עליו", עוסקת באור כשיעור שמדליקים בכבשן {לבסוף} [בגמר תהליך שריפת האבנים], שאז מבעירים אש גדולה למעלה (18), ובה משתמשים גם להאיר. (19)

הגמרא מקשה עוד סתירה בין הברייתות: {תני חדא "אור של תנור ושל כירים מברכין עליו", ותניא אידך "אין מברכין עליו"?}

מתרצת הגמרא: {לא קשיא,} כי {הא} - הברייתא ש"אין מברכין עליו" - עוסקת באור שמדליקים בתנור וכיריים {בתחלה} [בתחילת ההסקה], ואילו {הא} - הברייתא ש"מברכין עליו" - עוסקת באור שמדליקים בהם {לבסוף} [אחר ההסקה, שאז מוסיפין קיסמים דקים בפי התנור, כדי לשמור על חומו, וגם כדי להאיר בהם. הגמרא מקשה עוד סתירה בין הברייתות: {תני חדא "אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו", ותניא אידך "אין מברכין עליו"?}

מתרצת הגמרא: {לא קשיא,} כי {הא} - הברייתא ש"אין מברכין עליו" - עוסקת בבית כנסת {דאיכא} בו {אדם חשוב,} והנרות הודלקו לכבודו ולא בכדי להאיר, ואילו {הא} - הברייתא ש"מברכין עליו" - עוסקת באופן {דליכא אדם חשוב,} והנרות דולקות בבית הכנסת כדי להאיר. (20)

{ואי בעית אימא: הא והא} שתי הברייתות עוסקות במקום {דאיכא אדם חשוב, ו}בכל זאת {לא קשיא,} כי {הא} - הברייתא ש"מברכין עליו" - עוסקת באופן {דאיכא חזנא} [שמש] שאוכל בבית הכנסת (21), והנר משמש גם לאור הנחוץ לו, ואילו {הא} - הברייתא ש"אין מברכין עליו" - עוסקת בבית כנסת {דליכא חזנא,} והנר שהודלק לכבוד האדם החשוב, אין מטרתו להאיר.

{ואי בעית אימא: הא והא} שתי הברייתות עוסקות במקום {דאיכא חזנא, ו}בכל זאת {לא קשיא,} כי {הא} - הברייתא ש"אין מברכין עליו" - עוסקת באופן {דאיכא סהרא} [אור הלבנה] והוא מאיר לשמש האוכל בבית הכנסת, (22) ואין לו צורך באור הנר שהודלק לכבוד האדם החשוב, ואילו {הא} - הברייתא ש"מברכין עליו" - עוסקת באופן {דליכא סהרא,} ואז הנר נצרך גם כדי להאיר בו לשמש.

{תנו רבנן: היו יושבין בבית המדרש} במוצאי שבת, {והביאו אור לפניהם, בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו, ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן,} (23) {משום שנאמר} [משלי יד כח] {"ברוב עם הדרת מלך".}

דנה הגמרא: {בשלמא} דעת {בית הלל} מובנת, כי הם {מפרשי טעמא, אלא בית שמאי מאי טעמא?} - {קסברי,} שעדיף שכל אחד יברך לעצמו, {מפני בטול בית המדרש,} שאם אחד מברך ומוציא את כלם, הרי כל הלומדים צריכים להפסיק מלימודם כדי לכוון לצאת בברכתו ולענות אמן. (24)

{תניא נמי הכי: "}תלמידיו {של בית רבן גמליאל לא היו אומרים 'מרפא'} לאדם המתעטש {בבית המדרש, מפני בטול בית המדרש".} (25)

שנינו במשנה: {אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים.} דנה הגמרא: {מאי טעמא?} - {נר} המונח ליד המת, {לכבוד} המת {הוא דעבידא,} ואין מברכים אלא על נר שהודלק כדי להאיר. וכן {בשמים} המונחים ליד המת, {לעבורי ריחא} הרע מהמת {הוא דעבידי,} ואילו ברכת הבשמים נתקנה רק כשנוטלן להריח בהן. (26)

{אמר רב יהודה אמר רב: כל} מת {ש}מפני חשיבותו היו {מוציאין לפניו} נר בין {ביום ו}בין {בלילה,} אם הוציאו לפניו נר במוצאי שבת, {אין מברכין עליו,} כי לא הודלק כדי להאיר, אלא רק לכבוד המת. (27) {וכל} מת {שאין מוציאין לפניו} נר {אלא בלילה,} כדי להאיר את הדרך, אם הוציאו לפנו נר במוצאי שבת, {מברכין עליו.}

{אמר רב הונא: בשמים} שאיסטניס נוטל עמו כדי להעביר ריח {של בית הכסא,} (28) {ושמן} מבושם {העשוי} לסוכו על הידים אחר הסעודה, כדי {להעביר} בו {את הזוהמא, אין} {מברכין עליו} בורא מיני בשמים (29).

מדייקת הגמרא: {למימרא דכל היכא ד}הבשמים {לאו לריחא עבידא, לא מברכין עלויה,} ועל כך {מיתיבי} מברייתא: {"הנכנס לחנותו של בשם} (30) {והריח ריח, אפילו ישב שם כל היום כולו, אינו מברך אלא פעם אחד. נכנס ויצא, נכנס ויצא, מברך על כל פעם ופעם} (31) {", והא הכא} בחנותו של בשם {דלאו לריחא הוא דעבידא,} אלא כדי למכרם, {ו}בכל זאת {קמברך?}

מתרצת הגמרא: {אין,} הבשמים בחנותו של בשם {לריחא נמי הוא דעבידא,} שהרי מניחם שם {כי היכי דנירחו אינשי, וניתו ונזבון מיניה.} (32)

{תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח, אם רוב} תושבי הכרך {עובדי כוכבים, אינו מברך,} כי יתכן שהריח בא מבשמים של עבודה זרה, ו{אם רוב ישראל, מברך,} (33) {רבי} {יוסי אומר, אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך, מפני שבנות ישראל מקטרות ל}העביר {כשפים} [רוחות רעות] מביתם, ואין בשמים אלו מיועדים כדי להריח בהם. תמהה הגמרא: {אטו כולהו לכשפים מקטרן,} והרי רק מיעוטן עושות כך, ועדיין רוב הבשמים ראויים לברכה? מבארת הגמרא: {הוה לה מיעוטא לכשפים, ומיעוטא} נוסף {נמי} אינו ראוי לברכה, כי נעשה כדי {לגמר את הכלים, אשתכח} ששני המיעוטים יחד (34) הם {רובא דלאו לריחא עביד, וכל רובא דלאו לריחא} {עביד, לא מברך.} (35)

{אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח, אינו מברך, מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים,} כי בטבריא היו מגמרים את הבגדים בערב שבת, כדי שיריחו טוב בשבת, ואילו בצפורי עשו כן במוצאי שבת, כדי להתנחם על נטילת הנשמה היתירה. (36)

{תנו רבנן: היה מהלך בשוק של עובדי כוכבים,} אם {נתרצה להריח, הרי זה חוטא,} כי נהנה מעבודה זרה ברצון. (37)