{ומתחזיא} כימה {ע} {כטרפא דטריף} [כמוכה בהכאות], כלומר, כדבר שנחסר וסתמו הנקב שבו מגופו עצמו, על ידי שהכוהו במכות קורנס עד שנתמלא חללו, {והאי דאזלא} "עש" {בתרה} אחר "כימה", הוא משום {דאמרה לה, "הב לי בני"} [את הכוכבים שניטלו ממני ונתנו לך]. {שבשעה שהקדוש ברוך הוא בקש להביא מבול לעולם, נטל שני כוכבים מ"כימה",} ובכך פתח את ארובות השמים (1) {והביא מבול לעולם. וכשבקש לסתמה} - לעצור את המבול, {נטל שני כוכבים מ"עיש"} (2) {וסתמה,} וסתם בהם את חסרון "כימה". (3) נמצא ש"עש" הוא זנב הטלה, שהרי הוא הולך אחר "כימה", שהוא ממזל טלה.
מקשה הגמרא: {וליהדר לה} ל"כימה" אותם שני כוכבים שנטל ממנה, ולמה הוצרך לנוטלם מ"עיש"?
מתרצת הגמרא: {אין הבור מתמלא מחוליתו.} החופר בור בקרקע, אינו יכול למלאותו בעפר שניטל ממקום הבור, משום שלעולם יחסר עדיין קצת ממנו וילך לאיבוד. ולכך הוצרך להביא כוכבים ממזל אחר בכדי למלאות חסרון "כימה". (4)
{אי נמי, אין קטיגור נעשה סניגור.} כיון שאותם שני כוכבים שניטלו מ"כימה", הביאו את המבול, לפיכך, לא השתמש בהם כדי לעצרו.
שוב מקשה הגמרא: {וליברי לה} ל"כימה" {תרי ככבי אחריני}, יש מאין, כדי למלאות חסרונה.
מתרצת הגמרא: אין שום חידוש בבריאה מששת ימי בראשית. כדכתיב [קהלת א ט] {"אין כל חדש תחת השמש".} {אמר רב נחמן: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה} ל"עיש" את שני כוכביה. {שנאמר "ועיש על בניה תנחם".} ודרשו לשון "תנחם" גם כלשון "נחמה".
שנינו במשנה: {ועל הזועות} וכו' אומר: "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם".
דנה הגמרא: {מאי "זועות}"?
{אמר רב קטינא: גוהא}. והיא רעידת אדמה.
{רב קטינא הוה קאזיל באורחא, כי מטא אפתחא דבי אוביא טמיא} [בעל אוב שעושה כישוף בעצמות המת], {גנח גוהא} [רעדה הארץ]. {אמר רב קטינא: מי ידע בעל אובא, האי גוהא מהו,} ומהי סיבתו? (5)
{רמא ליה} בעל האוב {קלא} [הגביה לו את קולו], ואמר: {קטינא קטינא, אמאי לא ידענא?} ודאי יודע אני מדוע הוא בא, כי {בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו,} שהם {שרויים בצער בין אומות העולם,} הריהו {מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. והיינו גוהא.} שעל ידי כך רועשת הארץ. (6)
{אמר רב קטינא: אובא טמיא} [בעל האוב] {כדיב} [כזבן] {הוא, ומיליה כדיבין} [ודבריו כוזבים]. שלא משום כך רועשת הארץ, כי {אי הכי} כדבריו, למה בא רק "גוהא" אחד בלבד? והרי {גוהא גוהא מיבעי ליה} - הארץ צריכה להזדעזע פעמיים, כנגד שתי הדמעות. (7)
דוחה הגמרא: {ולא} ראיה {היא} זו, כי באמת {"גוהא גוהא" עביד} והארץ רועדת פעמיים, כדברי בעל האוב, {והאי דלא אודי ליה,} רב קטינא לבעל האוב, {כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה,} ויאמינו לכשפיו.
{ורב קטינא} מ{דידיה אמר}: רעידת הארץ באה, מתוך שהקדוש ברוך הוא {סופק} את {כפיו} זו לזו, ומקול זה מזדעזעת הארץ, ומצינו שסופק כפיו {שנאמר} [יחזקאל כא כב]: {"וגם אני אכה כפי אל כפי, והניחותי חמתי}, אני ה' דברתי".
{רבי נתן אומר}: רעידת הארץ באה, מתוך {אנחה} ש{מתאנח} הקדוש ברוך הוא. {שנאמר} [שם ה יג]: "וכלה אפי, {והניחותי חמתי בם והנחמתי".} כביכול, כאדם שהוא מלא חימה, ועל ידי שנאנח הוא מתנחם.
{ורבנן אמרי}: רעידת הארץ באה, מתוך שהקדוש ברוך הוא {בועט ברקיע, שנאמר} [ירמיה כה ל]: {הידד כדורכים יענה, אל כל יושבי הארץ".} שדורך ובועט ברקיע.
{רב אחא בר יעקב אמר}: מתוך שהקדוש ברוך הוא {דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד}, מזדעזעת הארץ. שהרי היא הדום לרגליו. {שנאמר} [ישעיה סו א]: {"כה אמר ה' השמים כסאי, והארץ הדום רגלי"}.
שנינו במשנה: {ועל הרעמים.}
דנה הגמרא: {מאי "רעמים?"}
{אמר שמואל: ענני בגלגלא.} שהעננים מתגלגלים ומתחככים זה בזה, ומתוך כך נשמע רעש, (8) {שנאמר} [תהלים עז יט]: {"קול רעמך בגלגל, האירו ברקים תבל, רגזה} {ותרעש הארץ"}.
{ורבנן אמרי}: מאי רעמים? {ענני דשפכי מיא להדדי,} מענן אחד לחבירו, {שנאמר} [ירמיה י יג]: {"לקול תתו המון מים בשמים".} הרי ששפיכת ונתינת המים בשמים משמיעה את קול הרעם.
{רב אחא בר יעקב אמר}: מאי רעמים? - על ידי {ברקא תקיפא} [ברקי אש] {דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא} [שוברים את חתיכות הברד] שבעננים, נשמע קול הרעמים.
{רב אשי אמר}: מאי רעמים? - {ענני חלחולי מחלחלי} [חלולים במקצת], {ואתי זיקא ומנשב אפומייהו, ודמי} קול הרוח {כזיקא} המנשבת {אפומא דדנא} [פי חבית]. וזהו קול הרעם.
מסקנת הגמרא: {ומסתברא כרב אחא בר יעקב}, שאמר כי הרעמים באים על ידי הברקים ששוברים את הברד שבעננים, שהרי אנו רואים {ד}קודם {בריק ברקא,} ותיכף אחר כך {מנהמי} [מרעימים] {ענני, ואתי מטרא} מחמת שבירת העננים.
שנינו במשנה: {ועל הרוחות.}
דנה הגמרא: {מאי "רוחות"} שמברכין עליהן "שכוחו וגבורתו מלא עולם"?
{אמר אביי: זעפא} [רוח סופה]. (9)
{ואמר אביי: גמירי, דזעפא בליליא לא הוי}, אלא ביום בלבד.
תמהה הגמרא: {והא קא חזינן ד}אף בלילה {הוי זעפא.}
מבארת הגמרא: {ההוא} סופה שנראית בלילה, נחשבת סופה ביום כיון {דאתחולי ביממא.}
{ואמר אביי: גמירי, דזעפא, תרתי שעי לא קאי.} ואינן נמשכות אלא פחות משעתיים, {לקיים מה שנאמר} [נחום א ט]: {"לא תקום פעמים צרה".} ושעה נקראת "פעם", ונמצא שמשמעות הפסוק: לא יקום הזעף שתי שעות.
תמהה הגמרא: {והא קא חזינן דקאי,} שהרי הסופה נמשכת לפעמים יותר משעתיים.
מבארת הגמרא: סופה אינה נמשכת שעתיים רצופות, אלא {דמפסיק ביני} ל{ביני.}
שנינו במשנה: {ועל הברקים אומר "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם".} דנה הגמרא: {מאי ברקים?}
{אמר רבא: ברקא.} ברקים של אש, והם מלשון "הברקה". (10)
{ואמר רבא: "ברקא יחידאה}" שלא הבריק אלא פעם אחת בלבד, {ו"ברקא חיורא"} [שצבעו לבן], {ו"ברקא ירוקתא", וענני דסלקן} [העולים] {בקרן מערבית} של הרקיע {ואתיין מקרן דרומית, ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה} ופוגעים זה בזה, {כולהו קשיין}, ואינם של ברכה.
מפרשת הגמרא: {למאי נפקא מינה?} - {למבעי רחמי,} שלא יבא מכל אלו שום נזק.
{והני מילי} - שהם קשים, דוקא אם באו באופן זה {בליליא. אבל} אם באו {בצפרא, לית בהו מששא.} ואינם גורמים שום נזק.
{אמר רבי שמואל בר יצחק: הני ענני דצפרא לית בהו מששא,} ואין בהם ברכה. {דכתיב} [הושע ו ד]: {"}מה אעשה לך אפרים, מה אעשה לך יהודה, {וחסדכם כענן בקר}, וכטל משכים הולך". שכל חסדכם וצדקתכם, אינן כלום. וכיון שדמה אותם לענן בקר, משמע, שאף הוא אינו כלום.
{אמר ליה רב פפא לאביי: הא אמרי אינשי} אם יארע {כד מפתח בבי} [כשתפתח דלתך] בבקר, ירד {מטרא,} אם אתה {בר חמרא} [מוביל חמורים], {מוך} [קפל] {שקיך} תחתיך, {וגני} [שכב לישון], ואל תרכב על חמורך ללכת ולהביא תבואה, כי גשם היורד בבוקר יפה הוא לתבואה, ומתוך שתרבה התבואה, יוזלו החיטים, ולא תרויח עליהם כי אם מעט.
משמע כי גשמים של בוקר הם ברכה, ויקשה לרבי שמואל בר יצחק שאמר "לית בהו מששא"?
מתרצת הגמרא: {לא קשיא.} כי {הא} שהם סימן ברכה, הוא באופן {דקטר} [נתקשרו] השמים {בעיבא} [עננים עבים], ואילו {הא} ש"לית בהו מששא", היינו באופן {דקטר} [נתקשרו] השמים {בענני} קלושים.
{אמר רב אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים} (11) {אלא כדי לפשוט} את ה{עקמומית שבלב.} שהרי לא ידועה שום תועלת שיש בהם, מלבד מה שהם מחרידים את הלבבות לשוב בתשובה. (12)
{ואמר רב אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן, צריך שיפול על פניו.} לפי שהוא מראה כבוד ה'. (13) {שנאמר} במעשה מרכבה [יחזקאל א כח]: {"כמראה הקשת אשר יהיה בענן} ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה', {ואראה ואפל על פני}, ואשמע קול מדבר".
{לייטי עלה במערבא,} קללו את מי שעושה כן. {משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא.}
{אבל ברוכי ודאי מברך} על ראיית הקשת. (14)
{ומאי מברך?} - {"ברוך זוכר הברית".} שהקשת היא אות על הברית שכרת ה' לנח, שלא יביא עוד מבול לעולם.
{במתניתא תנא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר} "ברוך {נאמן בבריתו וקיים במאמרו".}
{אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו.} ויאמר כך: {"ברוך זוכר הברית ונאמן} (15) {בבריתו וקיים במאמרו".} ובנוסח זה הוא כולל את שני השיטות האמורות בברכה זו.
שנינו במשנה: {על ההרים, ועל הגבעות}, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר: "ברוך עושה בראשית".
מקשה הגמרא: {אטו כל הני דאמרן עד השתא} במשנה, כגון ברקים וכדומה, שברכתם "שכחו וגבורתו מלא עולם", {לאו מעשה בראשית נינהו? והכתיב} [תהלים קלה ז] {"ברקים למטר עשה",} ולמה נשתנתה ברכתם מהרים וגבעות? {אמר אביי: כרוך} את כל אלו האמורים במשנה, {ותני} אותם בבבא אחת, כי בכולם הוא מברך שתי ברכות הללו יחד.
{רבא אמר: התם}, על ברקים וכדומה, {מברך} אחת מ{תרתי,} ויכול לברך בין {"ברוך שכחו מלא עולם"}, על שהם נשמעים ונראים למרחוק, {ו}בין {"עושה מעשה בראשית}" (16). אבל {הכא}, בהרים וגבעות, אינו מברך אלא {"עושה מעשה בראשית",} כי {"עושה מעשה בראשית" איכא} בהם, אבל {"שכחו מלא עולם" ליכא} בהם, שהרי אין הם נראים אלא במקומם, ולא בכל העולם.
{אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה} כשהוא נקי מענן, {אומר "ברוך עושה בראשית".} לפי שכך היה הרקיע נראה בשעת בריאתו, ורק אחר כך כסוהו עננים.
ו{אימתי} נמצא הרקיע בטהרתו?
{אמר אביי: כי אתא מטרא כולי ליליא,} {ובצפרא אתא אסתנא} [רוח צפונית] ומפזרת את העננים, {ומגליא להו לשמיא.}
{ופליגי} רבי יהושע בן לוי ואביי, על מימרתו {דרפרם בר פפא אמר רב חסדא, דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר} [ישעיה נ ג]: {"אלביש שמים קדרות, ושק} {אשים כסותם".}