{תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה}, כשהיא חוזרת למקום שממנו התחילה את הקפתה בשעת תליית המאורות בששת ימי בראשית, באותה שעה ובאותו יום שעמדה שם אז, (17) {ו}כן הרואה {לבנה בגבורתה,} (18) בזמן שתעמוד הלבנה בראש חדש, בתחלת מזל "טלה", (19) ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום, (20) {וכוכבים במסילותם} כשאחד מכוכבי הלכת, מאדים, כוכב, צדק, נגה, ושבתאי, חוזר לתחלת מזל "טלה", ואינו נוטה ממנו לצפון ודרום (21), {ומזלות כסדרן} בשעה שהם מופיעים במקום שבו נתלו בעת בריאת העולם (22), {אומר: "ברוך עושה} [מעשה] (23) {בראשית".}
מבררת הגמרא: {ואימת הוי} חמה בתקופתה?
{אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין} חוזרת חמה למקום שהיתה בו בעת תליית המאורות, בדיוק באותו יום ובאותה שעה שעמדה שם אז, {ו}מאז ואילך {הדר} ומתחיל {מחזור} חדש של כ"ח שנה, עד ששוב היא חוזרת למקום תלייתה באותו זמן. והוא יום תחלת תקופת ניסן. כי אחת לכ"ח שנה {נפלה} {תקופת ניסן ב}שעה הראשונה של הלילה, (24) שהיא שעה ששולט בה כוכב {שבתאי,} (25) ובימי השבוע הוא חל {באורתא דתלת, נגהי ארבע} [בלילה של מוצאי יום שלישי, אור ליום רביעי], שביום זה ובשעה זו, נתלו המאורות בבריאת העולם. (26)
שנינו במשנה: {רבי יהודה אומר: הרואה} את {הים} הגדול, אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שרואהו {לפרקים}.
דנה הגמרא: {עד כמה} זמן בלא ראיה קרוי "לפרקים" לענין ברכת הראיה? (27) {אמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: עד} שלא יראנו {שלשים יום}, (28) אינו מברך, (29) ואם לא ראהו זמן רב יותר, נחשב כרואהו "לפרקים", ומברך. (30)
{ואמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה} את נהר ה{פרת אגשרא דבבל} [ממקום הגשר של בבל] ולמעלה, {אומר: "ברוך עושה בראשית".} אבל אם ראה רק ממקום הגשר ולמטה, אינו מברך, לפי שאין מברכין אלא על דבר שעומד מששת ימי בראשית בלא שינוי. וקיימא לן, שמגשרא דבבל ולמעלה לא השתנה הפרת מהלוכו. אבל משם ולמטה, הסבו אותו בני אדם לדרך אחרת.
{והאידנא דשניוה} [שינוהו] {פרסאי} לנהר הפרת אף למעלה מגשרא דבבל, אינו מברך עליו אלא {מבי שבור ולעיל} [ולמעלה]. כי רק קטע זה של פרת לא השתנה.
{רב יוסף אמר}: אין מברכים על הפרת אלא {מ"איהי דקירא}" [שם מחוז שעל הפרת] {ולעיל.}
{ואמר רמי בר אבא: הרואה} את נהר {"דגלת} [חדקל] {אגשרא דשביסתנא} ולמעלה, {אומר: "ברוך עושה בראשית".} כי קיימא לן שמשם והלאה לא נשתנה.
{מאי "חדקל}" - על שום מה נקרא כן?
{אמר רב אשי: שמימיו חדין וקלין.} שהם חריפים, וגם משקלם קל, ומשום כן הם טובים לשתיה, לפי שאינם מכבידים על הגוף. (31)
{מאי "פרת"?}
{שמימיו פרין ורבין.}
{ואמר רבא: האי דחריפי בני מחוזא}, היינו {משום דשתו מיא דדגלת} [חדקל] שמימיו חדין.
ו{האי ד}בני מחוזא {גיחורי} [אדומים], היינו {משום דמשמשי} מטתם {ביממא.} לפיכך בניהם אדומים כאדמומית היום.
{והאי דניידי עינייהו} [שממצמצים הרבה בעיניהם], היינו {משום דדיירו בבית אפל.}
שנינו במשנה: {על הגשמים} ועל בשורות טובות, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".
מקשה הגמרא: {ו}כי {על הגשמים "הטוב והמטיב" מברך?} - {והאמר רב אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים} - {משיצא חתן לקראת כלה.} ומשל הוא, שירדו הגשמים בשיעור כזה, שכבר יקוו המים על הארץ, וכשנופלת עליהם טיפה מלמעלה, הריהם מתרוממים ועולים לקראתה.
ו{מאי מברכין} על הגשמים? - {אמר רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו".}
{ורבי יוחנן מסיים בה הכי: "אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו"}, וממשיך {עד "כל קומה לפניך תשתחוה",} וחותם בה {"ברוך אתה ה' רוב הה ודאות".}
ותמהה הגמרא על נוסח החתימה: וכי יש להודות לקדוש ברוך הוא רק על {"רוב ההודאות", ולא} על {"כל ההודאות?"}
אלא {אמר רבא: אימא}, ברוך {האל הה ודאות".} {אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוויהו} נוסחאות, (32) ויאמר {"רוב ההודאות והאל ההודאות".} (33)
ומסימת הגמרא את קושייתה על נוסח הברכה: {ואלא קשיא} ממה ששנינו במשנתנו "על הגשמים אומר: הטוב והמטיב".
מתרצת הגמרא: {לא קשיא. הא} ברכת "הטוב והמטיב", נאמרת רק באופן {דשמע משמע} שירדו גשמים, כלומר, כשנתבשר על כך, אבל לא ראה בעיניו. ואילו {הא} שמברך "מודים אנחנו לך", היינו באופן {דחזא מחזי} בעיניו את ירידת הגשמים. (34) שבה הגמרא ומקשה: הרי באופן {דשמע משמע} שירדו גשמים, {היינו בשורות טובות, ו}כבר {תנן} במשנתנו {"על בשורות טובות אומר "ברוך הטוב והמטיב".} ולמה חילקן התנא לשני דינים נפרדים?
מתרצת הגמרא: {אלא אידי ואידי} [משנתנו ורב יהודה] עוסקים באופן {דחזי מחזי} בעיניו לירידת הגשמים, {ו}בכל זאת {לא קשיא,} כי {הא} שמברך "מודים אנחנו לך", הוא באופן שראה {דאתא} גשם {פורתא,} דהיינו "משיצא חתן לקראת כלה", ואילו {הא} שמברך "הטוב והמטיב", הוא באופן שראה {דאתא טובא.} (35) אולם כששמע על ירידת גשמים, בין טובא ובין פורתא, מברך הטוב והמטיב כמו על שמיעת כל בשורה טובה (36).
{ואיבעית אימא: הא והא דאתא טובא} גשם, {ו}בכל זאת {לא קשיא,} כי {הא} שמברך "הטוב והמטיב", הוא באופן {דאית ליה ארעא,} והגשמים מטיבים איתו, ואילו {הא} שמברך "מודים אנחנו לך", הוא באופן {דלית ליה ארעא.} שאז אין לו כל כך טובה מהגשמים.
מקשה הגמרא: וכי אם {אית ליה ארעא "הטוב והמטיב" מברך? והא תניא: בנה בית חדש, וקנה} (37) {כלים חדשים}, (38) {אומר "ברוך} {שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.} (39) וכמו כן, כשרואה גשמים יורדים בשדותיו, יברך "שהחיינו" ולא "הטוב והמטיב"?
מתרצת הגמרא: {לא קשיא, הא} שמברך "הטוב והמטיב", הוא באופן {דאית ליה} שדה ב{שותפות,} כי ברכת "הטוב והמטיב" נתקנה על דבר שיש בו טובה לכמה אנשים יחד, ומשמעותה שמודה לה' "הטוב" לי המברך, ו"המטיב" לאחרים. ואילו {הא} שמברך "שהחיינו", הוא באופן {דלית ליה שותפות} בשדה, אלא כולה שלו, (40) וכיון שהטובה רק לו ולא לאחרים, אינו מברך "הטוב והמטיב". (41)
מוכיחה הגמרא חילוק זה: {והתניא} [בניחותא]: {קצרו} [כללו] {של דבר, על} טובה {שלו הוא אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו",} ואילו {על} טובה {שלו ועל של חבירו} יחד, {אומר: "ברוך הטוב והמטיב".}
מקשה הגמרא: {ו}כי {כל היכא דלית} גם {לאחרינא} טובה {בהדיה לא מברך "הטוב והמטיב"? והתניא: אמרו ליה} ש{ילדה אשתו זכר,} (42) {אומר "ברוך הטוב} {והמטיב"?} (43) (44)
מבארת הגמרא: {התם נמי} יש "מטיב" לאחרים, {ד}הרי {איכא אשתו בהדיה, דניחא לה ב}בן {זכר.} (45)
{תא שמע,} שמברך "הטוב והמטיב" אפילו על טובת עצמו בלבד, שהרי שנינו: מי שהודיעו לו ש{מת אביו, והוא יורשו,} {בתחלה} (46) {אומר "ברוך דיין האמת"} על השמועה הרעה, {ולבסוף} (47) {הוא אומר "ברוך הטוב והמטיב".} על בשורת הירושה, (48) אף שאין בה טובה אלא לו ולא לאחרים.
דוחה הגמרא: {התם נמי} מדובר באופן {דאיכא} עוד {אחים, ד}אף הם {קא ירתי} [יורשים] את אביהם המת {בהדיה.}
{תא שמע} שמברך "הטוב והמטיב" אפילו על טובת עצמו בלבד, שהרי שנינו: מי ששתה יין בסעודה, והביאו לו יין אחר טוב מהראשון, על אותו {שינוי} ה{יין אין צריך לברך} שוב "בורא פרי הגפן". אבל על {שינוי מקום} [שיצא מכאן והלך לבית אחר, והביאו לו שם יין] {צריך לברך} שוב.
{ואמר רב יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו "שינוי יין אין צריך לברך} שוב בורא פרי הגפן", { אבל} הוא {אומר} על שתיית (49) היין השני: (50) {"ברוך הטוב} {והמטיב".} (51) על ריבוי ההטבה שהטיב עמו הקב"ה. (52) הרי שמברך גם על שתית יין, אף שאין בה טובה אלא לו, ולא לאחרים.
מתרצת הגמרא: {התם נמי} מדובר באופן {דאיכא בני חבורה דשתי} (53) {בהדיה.} (54) שנינו במשנה: {בנה בית חדש} (55) {וקנה כלים חדשים}, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
{אמר רב הונא: לא שנו} שמברך כן, {אלא} כ{שאין לו} כלים אחרים {כיוצא בהן, אבל} אם {יש} לו כבר כלים {כיוצא בהן, אין צריך לברך.}
{ורבי יוחנן אמר: אפילו יש לו} בירושה כלים {כיוצא בהן, צריך לברך.} משום שלענין קניה הם חדשים אצלו.