דף ס - ב

{הנכנס לבית הכסא, אומר} כלפי המלאכים המלוים אותו תמיד [שכן נאמר "כי מלאכיו יצוה לך"]: {"התכבדו מכובדים, קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל,} ואל תגרעו מכבודכם להכנס עמי לבית הכסא, ואף שה' צווה עליכם לשמרני, אני מוחל לכם על כך, (29) ולכן {הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני, ואבוא} [אחזור] {אליכם".}

{אמר אביי: לא לימא אינש הכי} ["הרפו ממני" וכו' (30)], משום שיש לחשוש {דלמא} {שבקי ליה} המלאכים {ואזלי}, ולא ישמרוהו מהמזיקים בבית הכסא, וגם לא ישובו אחר כך ללוותו, {אלא לימא} כך: {שמרוני שמרוני,} (31) {עזרוני עזרוני,} (32) {סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי, עד שאכנס ואצא}, [לפי] {שכן} היא {דרכן של בני אדם} [שנזקקים לנקביהם]. (33)

{כי נפיק} מבית הכסא, (34) {אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה,} (35) {וברא בו נקבים נקבים, חלולים} {חלולים} (36) [שסגורים מסביב] {גלוי וידוע לפני כסא כבודך,} (37) {שאם יפתח אחד מהם} [מהחללים הסגורים, כגון הלב או הכרס], {או יסתם אחד מהם} [מן הנקבים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת] (38), {אי אפשר לעמוד לפניך".} (39) {ומאי חתים} בברכה זו?

{אמר רב: "}ברוך: {רופא חולים".}

{אמר שמואל}: בנוסח חתימה זו {שוינהו אבא} [רב] {לכולי עלמא קצירי} [חולים]. וכיון שאין הדבר כן, {אלא} יחתום: "ברוך: {רופא כל בשר".} שהיציאה היא רפואת כל הגוף.

{רב ששת אמר}: יחתום "ברוך: {מפליא לעשות".} כי הגוף חלול כמו נאד. ונאד שיש בו נקב אין הרוח עומדת בתוכו, וגוף האדם נברא עם הרבה נקבים, ובכל זאת הרוח עומדת בתוכו, וזו היא פליאה וחכמה (40).

{אמר רב פפא: הלכך נמרינהו לתרוייהו}, ויחתום: "ברוך: {רופא כל בשר ומפליא לעשות".}

{הנכנס לישן} בלילה (41) {על מטתו,} (42) {אומר} קריאת שמע שעל המטה, וכך הוא סדרה: {מ"שמע ישראל" עד "והיה אם שמוע", ו}אחר כך (43) {אומר} (44): {"ברוך המפיל חבלי שינה} {על עיני, ותנומה על עפעפי,} (45) {ומאיר לאישון בת עין} (46) {. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך,} (47) {ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני} לא {לידי חטא ולא לידי עון,} (48) {ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון, וישלוט בי יצר} ה{טוב, ואל ישלוט בי יצר הרע, ותצילני מפגע רע} {ומחלאים רעים, ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך} [שלא יהיה פסול ורשע בזרעי], {והאר עיני פן אישן המות. ברוך אתה ה' המאיר} (49) {לעולם כולו בכבודו".}

סדר ברכות השחר: (50)

{כי מתער} האדם משנתו, {אומר: אלהי,} (51) {נשמה שנתת בי, טהורה.} (52) {אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי,} (53) {ואתה משמרה בקרבי,} (54) {ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי} {אבותי, רבון כל העולמים אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים".}

{כי שמע קול תרנגולא,} (55) {לימא: "ברוך ... } {אשר נתן} (56) {לשכוי} [תרנגול (57)] {בינה, להבחין בין יום ובין לילה".}

{כי פתח} את {עיניה,} (58) {לימא: "ברוך פוקח עורים"}

{כי תריץ} [כשמתיישר] {ויתיב, לימא: "ברוך מתיר אסורים".} (59)

{כי לביש} את בגדיו, {לימא: "ברוך מלביש ערומים".}

{כי זקיף, לימא: "ברוך זוקף כפופים".} {כי נחית לארעא} ומציב את רגלו על הארץ, {לימא: "ברוך רוקע הארץ על המים".} (60)

{כי מסגי} [כשמתחיל לפסוע], {לימא: "ברוך המכין מצעדי גבר"} (61).

{כי סיים מסאניה} [כשנועל מנעליו], {לימא: "ברוך שעשה לי כל צרכי"}. (62)

{כי אסר המייניה} [כשחוגר את אבנטו], {לימא: "ברוך אוזר ישראל בגבורה".} {כי פריס סודרא} (63) {על רישיה, לימא: "ברוך עוטר ישראל בתפארה".} (64)

{כי מעטף בציצית, לימא: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית"}.

{כי מנח תפילין אדרעיה} [על זרועו], {לימא: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין"}.

וכשמניח תפילין {ארישיה, לימא: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין"}. (65)

{כי משי} [נוטל] {ידיה,} (66) {לימא: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים".} {כי משי אפיה} [כשרוחץ פניו], {לימא: ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתרגילני} (67) {בתורתך ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא, ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך} (68) {. ורחקני מאדם רע ומחבר רע. ודבקני ביצר הטוב ובחבר טוב בעולמך. ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד} (69) {ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים} (70) {. ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים} (71) {לעמו ישראל".} (72)

שנינו במשנה: {חייב אדם לברך} על הרעה, כשם שמברך על הטובה.

דנה הגמרא: {מאי "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"?}

{אילימא, כשם שמברך על הטובה "הטוב והמטיב", כך מברך על הרעה "הטוב והמטיב",} הרי אי אפשר לפרש כן, כי {התנן "על בשורות טובות אומר} "ברוך {הטוב והמטיב"} ו{על בשורות רעות אומר "ברוך דיין האמת}". (73) {אמר רבא: לא נצרכה} משנתנו להשמיענו {אלא} שצריך {לקבולינהו} את הבשורות הרעות, {בשמחה}, ולברך עליהן בלבב שלם, כשם שמברך על הבשורות הטובות. (74)

{אמר רב אחא משום רבי לוי: מאי קרא} המלמד שכך ראוי לברך על הרעה? (75) - "לדוד מזמור, {חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה"}. ומשמעו, כי בין אם תעשה עמדי חסד, ובין אם תעשה עמי משפט [דהיינו פורענות], אני אשירה לך.

{רבי שמואל בר נחמני אמר: מהכא} למדו שכך ראוי לברך על הרעה: {"בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר"} ודרשוהו, {"בה' אהלל דבר} - {זו מדה טובה,} ששם "הויה" מורה על מדת החסד. ו{"באלהים אהלל דבר"} - {מדת פורענות,} כי "אלהים" משמעותו "דיין", והיינו מדת הדין. וקאמר דוד, כי בין אם מודד לו במדת החסד ובין אם מודד לו במדת הדין, יש לו להלל להקדוש ברוך הוא.

{רבי תנחום אמר, מהכא} למדו שכך ראוי לברך על הרעה: שנאמר {"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא",} ולפני כן נאמר: {"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא"} ללמד כי גם בעת צרה ויגון יש לקרא בשם ה' מתוך שמחה, כמו בזמן ישועה. (76)

{ורבנן אמרי: מהכא} למדו שכך ראוי לברך על הרעה: שנאמר {"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך",} והיינו שיש לברך על הלקיחה כמו על הנתינה.

{אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא, לטב עביד".} (77)

{כי הא דרבי עקיבא, דהוה קאזיל באורחא.} {כי מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא} [בקש אכסניא] {ולא יהבי ליה. אמר: כל} מה {דעביד רחמנא, לטב} הוא עושה.

{אזל ובת בדברא} [לן בשדה], {והוה בהדיה תרנגולא} [להקיצו משנתו], {וחמרא ושרגא} [נר], {אתא זיקא} [רוח] ו{כבייה לשרגא, אתא שונרא ואכליה לתרנגולא, אתא אריה} ו{אכליה לחמרא} (78) {. אמר} רבי עקיבא: {"כל מה דעבד רחמנא, לטב} הוא עושה{"}.

{ביה בליליא} [באותו לילה], {אתא גייסא} [גייס של אויבים] ו{שבייה ל}בני {מתא} בשבי, {אמר להו} רבי עקיבא למלויו: וכי {לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, הכל} הוא {לטובה!?} שהרי אילו הייתי מוצא אכסניא בעיר הייתי הולך בשבי עם כל בני העיר, ואילו היה הנר דולק היה הגייס רואה אותי ושובני, וכן אילו היה החמור נוער או התרנגול קורא, היה בא הגייס ושובה אותי. (79)