ועוד אמרו לנו: לכו {ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין} הם בקולנו, ואינם הולכים אחרי חנינא, {מוטב, ואם לאו}, אל יעלו עוד לבית המקדש, אלא {יעלו להר} אחר, כמנהג עובדי עבודה זרה שבונים לה מזבח בהרים, ו{אחיה} [שהיה ראש לבני הגולה] {יבנה מזבח,} ו{חנניה} [חנניה בן אחי רבי יהושע] שהוא לוי, {ינגן בכנור, ויכפרו כולם} בקרבנות שיקריבו להם שם בבמה. {ויאמרו "אין להם חלק באלקי ישראל!",} כי אם אינם שומעים לקולינו, נחשב שאילו כפרו בה'. (39)
{מיד געו כל העם בבכיה, ואמרו: חס ושלום} לנו מלעשות כן. ודאי {יש לנו חלק באלקי ישראל.}
{וכל כך למה} החמירו חכמים שלא לעבר שנים בחוץ לארץ אפילו אחר שחרב בית המקדש? - {משום שנאמר} [ישעיה ב ג]: {"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"}, (40) {} ומשמע שלעולם אין היתר לעבר שנים בחוץ לארץ.
תמהה הגמרא: {בשלמא} אם היה {הוא מטהר והם מטמאין}, יכלו שני התלמידי חכמים להורות {לחומרא, אלא} מה שהיו {"הוא מטמא והם מטהרין" היכי הוי} עושים כך גם לקולא? {והא תניא: חכם שטמא, אין חבירו רשאי לטהר} (41). וכן חכם ש{אסר, אין חבירו רשאי להתיר.} (42)
מתרצת הגמרא: {קסברי}, שבמקרה זה היה מותר להם לטהר את מה שטימא חנינא, {כי היכי דלא נגררו} בני הגולה {בתריה} בעיבור השנים וקביעת החדשים.
{תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה} [מקום מושב חכמים שם היה קרוי "כרם", כי היו יושבים שורות שורות כמו גפנים של כרם (43)], {היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא} [כבוד בעלי הבתים שאירחו אותם], {ודרשו.}
{פתח רבי יהודה,} שהוא {ראש המדברים בכל מקום,} ודיבר {בכבוד} (44) ה{תורה,} (45) {ו}כך {דרש}: נאמר [שמות לג ז] {"ומשה יקח את} {האהל ונטה לו מחוץ למחנה}, הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד, והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה", ומחנה ישראל היה שלש פרסאות על שלש פרסאות, הרי שהנמצא בקצה השני של מחנה ישראל, היה צריך לילך מרחק שלש פרסאות שהן שנים עשר מיל, עד לאהל משה.
{והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה'} [והיינו הארון שהיה באהל משה, ואינו הארון שבמשכן, כי שני ארונות היו (46)] {שלא היה מרוחק} מן המחנה {אלא שנים עשר מיל} לכל היותר, בכל זאת כל הוהלך לשם נקרא "מבקש ה'", שהרי {אמרה תורה} [שם] {"והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד}" - {"תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה} שהם קרויים "מבקשי ה'". (47)
עוד נאמר [שם יא]: {"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים} כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה, ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל". ואין לפרש שכוונת הכתוב כפשוטו, שדבר עמו פנים אל פנים, שהרי נאמר "ופני לא יראו".
אלא {אמר רבי יצחק}: אין הכוונה לפני הקב"ה כביכול, אלא כך {אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים} זה לזה כשנדון {בהלכה!} (48)
{איכא דאמרי: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים} בשעה שלמדתיך את התורה, {כך אתה הסבר פניך לישראל,} (49) {והחזר} את {האהל} שלך {למקומו}, בתוך מחנה ישראל.
{אמר רבי אבהו: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה}: מאחר והוצאת את אהלך מתוך מחנה ישראל, {עכשיו יאמרו "הרב} [הקב"ה] שרוי {בכעס} על ישראל, {ו}אף {התלמיד} [משה] {בכעס} עליהם", וכיון שאין מי שישכח את כעס הקב"ה, {ישראל מה תהא עליהם!?} לפיכך, {אם אתה מחזיר} את {האהל למקומו} בתוך המחנה, {מוטב, ואם לאו, יהושע בן נון} תלמידך יהיה {משרת תחתיך}, והוא ינהיג את ישראל. {והיינו דכתיב} [שם] {"ושב אל המחנה}, ומשרתו יהושע בן נון נער", כלומר, השב את האהל למחנה, ואם לאו ישרת יהושע במקומך.
{אמר רבא}: אף שהחזיר משה את האהל אל המחנה, אחר שהתרצה ה' לישראל, {אף על פי כן לא יצא הדבר} שאמר הקב"ה [שיהושע ישרת תחתיו] {לבטלה,} כי כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר בו, ואמנם אחר מיתת משה התקיים מה {שנאמר "ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל"} (50).
{ועוד פתח רבי יהודה בכבוד} ה{תורה, ודרש}: נאמר [דברים כז ט]: {"הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם", וכי} ב{אותו היום נתנה תורה לישראל?} - {הלא אותו יום} ל{סוף ארבעים שנה} שהיו ישראל במדבר {היה}. שהרי כל ספר משנה תורה נאמר בשנה האחרונה במדבר, ואילו התורה נתנה בשנה הראשונה לצאתם ממצרים.
{אלא ללמדך, שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום, כיום שנתנה מהר סיני,} (51) ולכך כשחזר בפניהם על כל התורה, ובכל זאת היתה בעיניהם כחדשה, סיים ואמר "היום הזה נהיית לעם". (52)
{אמר רב תנחום בריה דרב חייא, איש כפר עכו: תדע} שחביבה התורה בכל יום כיום שנתנה מסיני, {שהרי} אף אם {אדם קורא קריאת שמע} כל יום {שחרית וערבית, ו}רק {ערב אחד אינו קורא}, הריהו {דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם!} לפי שלא קיים את החיוב שתהיה אצלו בכל יום כדיוטגמא [אגרת המלך] חדשה. אלא מחשיבה כדיוטגמא ישנה ודי לו במה שקראה כבר אתמול, וכן הוא בדברי תורה, שכפי חביבותה על לומדיה, כך מעלתם. (53)
ועוד דרשו מפסוק זה: {"הסכת"} כאילו נאמר "הס כת", (54) ומשמעו "הס" - עשו "כת"
- כתות כתות ועיסקו בתורה, {לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה,} (55) ו{כדרבי יוסי ברבי חנינא.}
{דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב} [ירמיה נ לו] {"חרב אל הבדים ונואלו"} - {חרב} תבא {על שונאיהם של תלמידי חכמים} [היינו תלמידי חכמים עצמם, בלשון סגי נהור] {ש}אינם לומדים בחבורה אלא {יושבים} {בד בבד} [כל אחד לבדו] {ועוסקים בתורה!} (56)
{ולא עוד, אלא שמטפשים} עצמן בכך, כי הלומד ביחידות מצוי שיבא לידי טעות שהרי אין מי שיעמידנו על טעותו, וגם זה נרמז בפסוק זה, {כתיב הכא "נואלו"}, שהוא לשון טפשות, {ו}כד{כתיב התם} אחר שדברו אהרן ומרים במשה, אמר אהרן למשה [במדבר יב יא] "אל תשת עלינו חטאת, {אשר נואלנו} ואשר חטאנו".
{ולא עוד, אלא ש}כשהם לומדים ביחידות, הרי הם {חוטאים!} כי מתוך שהם טועים בלימודם, הרי הם מתירים את האיסור ובאים לידי חטא. (57) וגם זה בכלל "נואלו", שהוא כולל גם לשון חטא, כמו {שנאמר} באהרן ומרים "אשר נואלנו {ואשר חטאנו"}.
{איבעית אימא: מהכא} למדו ש"נואלו" הוא לשון חטא, שנאמר [ישעיה יט יג] {"נואלו שרי צוען}, נשאו שרי נף, התעו את מצרים פנת שבטיה".
{דבר אחר: "הסכת ושמע ישראל"} - משמעו {כתתו עצמכם על דברי תורה,} כי "הסכת" הוא נוטריקון של "עשו עצמכם כתותים", וצערו עצמכם על דברי תורה, ו{כדאמר ריש לקיש: דאמר ריש לקיש: מנין שאין התורה} {מתקיימת} (58) {אלא במי שממית} (59) {עצמו} {עליה?} (60) - {שנאמר} [במדבר יט יד]: {"זאת התורה אדם כי ימות באהל}". (61) והיינו אהלה של תורה.
{דבר אחר: "הסכת ושמע ישראל"} כשאתה לומד תורה, קודם {"הס", ואחר כך "כתת}", שבשעה שאתה מאזין לשמועה, שתוק והקשב עד שתהא שגורה בפיך, אף על פי שאינה מיושבת לך. ורק אחר כך כתתנה, ותקשה עליה קושיות, ותרץ עליה תרוצים, עד שתתיישב לך. ו{כדרבא}:
{דאמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה} בתחילה בלא לפלפל בה, {ו}רק {אחר כך} {יהגה} (62) בה בקושיות ותירוצים.
{אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב} [משלי ל לג]: {"כי מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב"?} כך יש לדרשו: "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - {במי אתה מוצא חמאה של תורה,} דהיינו מי יהיה ראוי להוראה, שהיא החלק המובחר, כמו חמאה שהיא המובחר שבחלב? (63) - {במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה!} כי "מיץ חלב" נשמע כמו "מוציא חלב", ומשל הוא למי שמקיא את תענוגי הילדות ממנו ומשבר תאוותיו כדי לעמול בתורה, מסירות זו משלימה את מעלתו בתורה. (64) {"ומיץ אף יוציא דם"} - מלמד ש{כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה, ושותק}, הריהו מחכים ו{זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור,} כי "מיץ אף", נשמע כמו מוצץ וסובל את האף והכעס [של רבו]. (65)
{"ומיץ אפים יוציא ריב"} - מלמד ש{כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה, ושותק} [כי "אפים" הוא לשון רבים], הריהו {זוכה להבחין בין דיני ממונות} המסובכים {לדיני נפשות!}, (66) {} והראיה שהבחנה בדיני ממונות היא חכמה יתירה על הבחנה שבדיני איסור והיתר, ממה {דתנן: רבי ישמעאל אומר: הרוצה להחכים, יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה} שהוא גדול {יותר מהן,} לפי {שהן כמעין} ה{נובע.} (67)
{אמר רב שמואל בר נחמני: מאי דכתיב} [שם לב] {אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה"}, כך הוא נדרש: "אם נבלת בהתנשא" - {כל המנבל} את {עצמו על דברי תורה}, ושואל את כל ספיקותיו לרבו אף על פי שחבריו מלעיגים עליו, {סופו להתנשא!}
"ו{אם זמות יד לפה"} - {שאם מניח זמם} לפיו ושותק מחמת הבושה, סופו שלא ידע להשיב כשישאלוהו, ויתן את ה{יד לפה.}
{פתח רבי נחמיה} בכרם דיבנה, {בכבוד} ה{אכסניא, ודרש: מאי דכתיב} [שמואל א, טו ו] {"ויאמר שאול אל הקיני, לכו סורו רדו מתוך עמלקי, פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל} בעלותם ממצרים" (68), {והלא דברים קל וחומר: ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו,} ובכל זאת, בזכות זו נעשה להם {כך,} שחס שאול על זרעו, ודאג שלא ייהרגו יחד עם עמלק - {המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת} {כמה וכמה} שישמר מכל נזק, (69) שהרי עושה כן לכבוד התורה.
{פתח רבי יוסי, בכבוד} ה{אכסניא, ודרש}: [דברים כג ח] {לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" והלא דברים קל וחומר, ומה מצריים שלא קירבו את ישראל} בימי יוסף ואחיו {אלא לצורך עצמן, שנאמר} [בראשית מז ו] בדברי פרעה ליוסף, {"ואם ידעת ויש בהם אנשי חיל, ושמתם שרי מקנה על אשר לי"}, ובכל זאת, בזכות זו נעשה להם {כך,} שחסה עליהם התורה והתירתם לבא בקהל בדור השלישי
- {המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת} {כמה וכמה} שיזכה להתחבר למעלתו של התלמיד חכם. (70)
{פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא, ודרש}: נאמר [שמואל ב, ו יא] "וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים, {ויברך ה' את עובד אדום} ואת כל ביתו", {בעבור} שהחזיק את {ארון האלהים} בביתו. {והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא אכל} ו{לא שתה} ולא היה צריך עובד אדום להוציא עליו הוצאות, {אלא} רק {כיבד וריבץ לפניו}, (71) {} ובזכות זו נתברך {כך} - {המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה} שהוא מתברך. (72) מבררת הגמרא: {מאי היא} ה{ברכה שברכו} ה' לעובד אדום?
{אמר רב יהודה בר זבידא: זו} אשתו של עובד אדום, שנקראה {חמות, ושמונת כלותיה, שילדו} כל אחת מהן {ששה ששה} בנים {בכרס אחד.} (73)