והמקור לכך ממה {שנאמר} [דברי הימים א, כו ד] "ולעובד אדום בנים, שמעיה הבכור, יהוזבד השני וגו', עמיאל הששי, יששכר השביעי, {פעלתי השמיני"} ואחר שנמנו שמונת בניו, נאמר שוב {"כי ברכו אלהים",} ומשמע שאחר כך נוספו לו עוד בנים, (1) והם אלו האמורים שם בהמשך: {"כל אלה מבני עובד אדום, המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה,} (2) {ששים ושנים לעובד אדום",} והיינו שאשתו ושמונה כלותיו ילדו ששה כל אחת, ויחד עם שמונת בניו הראשונים, הרי ששים ושנים. (3)
{אמר רבי אבין הלוי: כל הדוחק את השעה,} כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה, (4) {השעה דוחקתו,} והוא מת קודם זמנו. (5) {וכל} {הנדחה מפני השעה} ואינו דוחק את השעה לבקש שררה לעצמו, {השעה נדחית מפניו,} שעת מיתתו נדחית, ונוספות לו שנות חיים מחמת כן. (6)
וראיה לדבר, {מדרבה ורב יוסף. דרב יוסף} היה {"סיני"} [בקי במשניות וברייתות שהם מקורות ההלכה] {ורבה} היה {"עוקר הרים"} [מחודד בפלפול]. {אצטריכא} חכמים {להו} ההוא {שעתא}, למנות אחד מביניהם לראש ישיבה, {שלחו להתם "סיני" ו"עוקר הרים" איזה מהם קודם?} (7)
{שלחו להו: "סיני" קודם,} לפי {שהכל צריכין למרי חטיא} [בעל החטים (8)], ומשל הוא, שהכל צריכין למי שהשמועות מקובצות בידיו, (9) ולפיכך עדיף למנות את רב יוסף לראש הישיבה. (10) ו{אף על פי כן, לא קיבל עליו רב יוסף} את המינוי, משום {דאמרי ליה כלדאי} [החוזים בכוכבים] (11) לרב יוסף: {מלכת תרתין} [שתי] {שנין!} וחשש שאם ימלוך עתה, ימות לסוף שנתיים.
וכיון שלא נתמנה רב יוסף, {מלך רבה} קודם {עשרין ותרתין שנין,} ואחר מותו {מלך רב} {יוסף תרתין שנין ופלגא,} (12) נמצא שמחמת שנדחה מפני השעה, נדחתה שעת מיתתו.
{וכל הנך שני דמלך רבה,} לא נהג רב יוסף שום שררה, ו{אפילו אומנא} [מקיז הדם] {לביתיה לא קרא,} אלא היה הולך בעצמו לבית הרופא, ולא שלח להזמינו אליו. (13) {ו}עוד {אמר רבי אבין הלוי: מאי דכתיב} [תהלים כ ב] {"יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלהי יעקב".} וכי הקב"ה נקרא {"אלהי יעקב", ולא "אלהי אברהם ויצחק",} אלא, {מכאן}, שיש לו {לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה,} שאם צריך לטלטלה ממקום למקום, דרך ארץ הוא שבעליה יגביה את צדה העבה שהוא יותר כבד, ויניח לנושא עמו לשאת בצד הדק שהוא קל. ומשל הוא ליעקב אבינו שלא נקראו "בני ישראל" על שם אחד משאר האבות, אלא על שמו, (14) והוא טרח בגידולם, ולכן עליו לבקש עליהם רחמים.
{ו}עוד {אמר רבי אבין הלוי: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה,} הריהו {כאילו נהנה מזיו השכינה. שנאמר} [שמות יח יב]: {"ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים", וכי לפני אלקים אכלו? והלא לפני משה אכלו? אלא לומר לך: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה, כאילו נהנה מזיו השכינה.} (15)
{ו}עוד {אמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו, אל יאמר לו "לך בשלום" אלא "לך לשלום"} (16), {שהרי יתרו שאמר לו למשה} כשהלך מביתו לשוב למצרים [שמות ד יח] {"לך לשלום", לבסוף עלה} משה {והצליח,} ואילו {דוד שאמר לו לאבשלום} [שמואל ב, טו ט] {"לך בשלום"}, (17) לבסוף {הלך} אבשלום {ונתלה}. (18)
{ו}עוד {אמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת} [כשהיו מוליכים את ארון המת לקבורה בעיר אחרת, היו בני עירו מלוים עד לעיר הסמוכה, וחוזרים למקומם, ובני העיר השניה מלוים אותו עד העיר הבאה, וכן הלאה. והחוזרים נוטלין רשות מן המת להפטר ממנו], {לא יאמר לו "לך לשלום" אלא "לך בשלום", שנאמר} לאברהם על אחריתו [בראשית טו טו]: {"ואתה תבא אל אבותיך בש לום".}
{אמר רבי לוי בר חייא: היוצא מבית הכנסת} לאחר תפלתו, {ונכנס לבית המדרש} ללמוד, {ועוסק בתורה,} הריהו {זוכה ומקבל פני שכינה. שנאמר} [תהלים פד ח]: {"ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון",} ו"מחיל אל חיל", היינו מתפלה בציבור ללימוד תורה בחבורה. (19)
{אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא,} (20) {שנאמר "ילכו מחיל אל} {חיל, יראה אל אלהים בציון"!} שהם הולכים מישיבה לישיבה וממדרש למדרש. (21)
{אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. שנאמר} [ישעיה נד יג] {"וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך"}, (22) {} ומאחר שכבר נאמר "וכל בניך" היה ראוי לסיים "ורב שלומם", ומה ששב הכתוב ואמר "ורב שלום בניך", (23) {אל תיקרי} בו {"בניך", אלא "בוניך"}. (24) שהם תלמידי חכמים הנקראים "בנאים" [שבת קיד א] על שעוסקים בבניינו של עולם, ובכך הם מרבים שלום בעולם, ומביאים אותו לשלימותו. (25)
וכן מצינו בפסוק [תהלים קיט קסה]: {"שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"}, הרי שאוהבי התורה מרבים שלום, וכיון שיש ביניהם שלום הם לומדים בחבורה, וכתוצאה מכך אינם באים לידי מכשול. (26)
וכמו כן נאמר על השלום [תהלים קכב ז]: {"יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך".}
ועוד נאמר שם בענין השלום: {"למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך"}.
ועוד נאמר [שם כט יא]: {"ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".}