{דילמא רבי יהודה היא, ו}רק {לכתחילה הוא דלא} יקרא חרש להוציא אחרים, כי גם הוא אינו יוצא לכתחילה, {הא דיעבד} אם קרא לאחרים {שפיר דמי,} וכרבי יהודה שבדיעבד יוצא אף אם לא השמיע לאזנו (17).
מבארת הגמרא: {לא סלקא דעתך} לפרש שרק לכתחילה לא יצאו אחרים ידי חובה בקריאת חרש, כי יש הכרח שאינו מוציאן אף בדיעבד, משום {דקתני} "חרש שוטה וקטן" ומשמע שדין ה{חרש} הוא {דומיא דשוטה,} ונלמד מכך כי {מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא} מוציאין אחרים בקריאתם, {אף חרש דיעבד נמי לא,} ומכאן ההכרח להעמיד את המשנה כדעת רבי יוסי שאם לא השמיע לאזנו לא יצא אפילו בדיעבד.
ודוחה הגמרא את הדיוק מלשון המשנה שחרש אינו מוציא אפילו בדיעבד: {ודילמא} אין כוונת המנשה להשוות חרש לשוטה וקטן, אלא {הא} חרש {כדאיתא} שרק לכתחילה אינו מוציא, {והא} שוטה וקטן {כדאיתא} שאפילו בדיעבד אינם מוציאין. ואם כן, שבה הקושיא, שמא משנה זו כרבי יהודה.
מתרצת הגמרא: {ומי מצית לאוקמה כרבי יהודה?} - {והא מדקתני סיפא "רבי יהודה מכשיר בקטן" מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא,} ולכן עדיף להעמידה כרבי יוסי, ולבארה שאינו מוציא אפילו בדיעבד.
דוחה הגמרא: {ודילמא כולה} כדעת {רבי יהודה היא, ו}אינו בא לחלוק על הרישא, אלא הרישא והסיפא עוסקים ב{תרי גווני קטן, וחסורי מחסרא,} (18) {והכי קתני} במשנה: {הכל כשרין לקרא את המגילה חוץ מחרש} שלכתחילה אינו קורא, ו{שוטה} שאינו מוציא אחרים אפילו בדיעבד, {וקטן} שדינו כחרש, ורק לכתחילה אינו קורא. {במה דברים אמורים} שקטן לא יוציא אחרים לכתחילה (19), {בקטן שלא הגיע ל}גיל {חינוך, אבל קטן שהגיע לחינוך, אפילו לכתחילה כשר} להוציא אחרים בקריאתו, {דברי רבי יהודה, שרבי יהודה מכשיר} לצאת {ב}קריאת {קטן} שהגיע לגיל חינוך.
ונמצא שכל המשנה כרבי יהודה, וכדבריו במשנתנו לגבי קריאת שמע, שחרש אינו ראוי לקריאה רק לכתחילה, אבל בדיעבד יוצא ומוציא בקריאתו, [ושלא כרב מתנה].
ומקשה הגמרא: {במאי אוקימתא} את המשנה במגילה - {כרבי יהודה, ודיעבד, אין, לכתחילה לא.}
{אלא} לפי אוקימתא זו יקשה, {הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בר פזי "חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה", מני?} - הרי {לא רבי יוסי ולא רבי יהודה} סוברים כן:
{דאי רבי יהודה, הא אמר} לגבי קריאת שמע בלחש {דיעבד, אין, לכתחילה לא,} ואיך יתרום חרש לכתחילה.
{ואי רבי יוסי, הא אמר} שאם לא השמיע לאזנו {דיעבד נמי לא יצא,} כיון שרבנן תקנו בתרומה שישמיע את הברכה לאזנו כמו בקריאת שמע, ואם לא ישמיע לא תחול תרומתו.
{אלא מאי,} בהכרח נפרש ש{רבי יהודה} הוא הסובר שחרש תורם {ואפילו לכתחילה נמי}, ואת המשנה במגילה שחרש לא יקרא נעמיד כדעת רבי יוסי [וכרב מתנה] -
{אלא,} אם כן יקשה {הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו,} דהיינו באופן שאינו שומעה באזניו, {ואם} בדיעבד {בירך} בלחש {יצא.}
{מני?} - הרי {לא רבי יוסי ולא רבי יהודה} סוברים כן: {דאי רבי יהודה, הא אמר לכתחילה נמי יצא,} ולמה "לא יברך בלבו". {ואי רבי יוסי} יקשה האמור בסיפא ש"אם בירך יצא", שהרי לדעתו {דיעבד נמי לא} יצא, שהרי ברכת המזון דאורייתא היא.
{לעולם רבי יהודה} הוא הסובר שחרש תורם, {ואפילו לכתחילה נמי}, והמשנה במגילה כדעת רבי יוסי (20), וחרש אינו מוציא אחרים בקריאתו אפילו בדיעבד, {ו}בכל זאת {לא קשיא} מי אמר את הברייתא שצריך לכתחילה להשמיע ברכת המזון לאזניו, כי {הא,} הברייתא שחרש תורם לכתחילה, {דידיה,} רבי יהודה עצמו אמרה. {ו}אילו {הא,} הברייתא לגבי ברכת המזון, אמרה רבי יהודה רק לדעתו {דרביה} וכדלהלן: {דתנן: רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה, הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר} [דברים ו ד] {"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".} ומשמעות תיבת "צריך" היא שחיובו רק לכתחילה, אבל בדיעבד יצא אף שלא השמיע לאזנו. [ואם כן מסתבר שהוא התנא ששנה בברייתא שחיוב השמעת ברכת המזון לאזנו הוא רק לכתחילה].
{אמר ליה רבי מאיר} לרבי אלעזר בן עזריה: אף לכתחילה אין צורך להשמיע קריאת שמע לאזנו, ש{הרי הוא אומר} "והיו הדברים האלה {אשר אנכי מצוך היום על לבבך"} ומשמעותו ש{אחר כונת הלב הן הן ה"דברים",} והיינו שרק צריך לכוון לבו ל"דברים" האמורים כאן, אך אינו צריך להשמיעם לאזניו.
ומסיקה הגמרא: {השתא דאתית להכי,} שמצינו דעת רבי מאיר שאין צורך להשמיע לאזניו אפילו לכתחילה, הרי {אפילו תימא רבי יהודה כרביה,} רבי אלעזר בן עזריה, {סבירא ליה,} שלכתחילה צריך להשמיע קריאת שמע לאזנו, {ו}בכל זאת {לא קשיא} מי אמר את הברייתא שצריך לכתחילה להשמיע ברכת המזון לאזניו.
כי {הא} - הברייתא שחרש תורם לכתחילה - {רבי מאיר} אמרה. {ו}אילו {הא} - מה שמצינו בברייתא לגבי ברכת המזון, ובמשנה בתרומות לגבי תרומת חרש, שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו - נאמר לדעת {רבי יהודה.}
ונמצא שהמשנה במגילה כרבי יהודה, שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו, אך בדיעבד אף אם אינו שומע יוצא ומוציא אחרים בקריאתו.
{אמר רב חסדא אמר רב שילא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה,} שלכתחילה צריך להשמיע קריאת שמע לאזנו, אך בדיעבד גם אם לא שמע יצא. {והלכה כרבי יהודה.}
ומבארת הגמרא את דבריו: {וצריכא} לפסוק הלכה כשני הדברים שאמר רב יהודה: {דאי אשמעינן} רב חסדא רק {"הלכה כרבי יהודה", הוה אמינא אפילו לכתחילה} אינו צריך להשמיע לאזנו (21), לכן {קא משמע לן} שגם {הלכה כרבי יהודה} במה {שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה,} שצריך לכתחילה להשמיע לאזניו. {ו}מאידך {אי אשמעינן} רק ש{הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, הוה אמינא} ש{"צריך"} - צורך גמור להשמיע לאזניו, {ו}אם לא השמיע {אין לו תקנה,} ולכן {קא משמע לן} רב חסדא ש{הלכה כרבי יהודה} גם במה שאמר בעצמו, שאם לא שמע, בדיעבד יצא (22).
{אמר רב יוסף: מחלוקת} זו של רבי יוסי ורבי יהודה, נחלקו בה רק לגבי {קריאת שמע, אבל בשאר מצוות} (23) {דברי הכל} - אם לא השמיע לאזנו - {לא יצא, דכתיב} [דברים כז ט]: {"הסכת ושמע ישראל".}
{מיתיבי}: הרי שנינו בברייתא: {לא יברך אדם ברכת המזון בליבו} - בלחש, שאינו נשמע לאזנו. {ואם בירך} ולא השמיע לאזנו, {לא יצא.} ומוכח שלדעת רבי יהודה גם בשאר מצוות לא יצא.
לפיכך מעמידה הגמרא את דברי רב יוסף באופן אחר: {אלא, אי איתמר, הכי אתמר}:
{אמר רב יוסף: מחלוקת} זו לא נחלקו בה אלא {בקריאת שמע} בלבד, משום {דכתיב} בה {"שמע ישראל",} שמשמעותו להשמיע באזניו, {אבל בשאר מצוות, דברי הכל יצא} אף שלא השמיע לאזניו.
ותמהה הגמרא: איך יוצא ידי חובתו בשאר מצוות, {והכתיב "הסכת ושמע ישראל"?}
ומתרצת הגמרא: {ההוא} הפסוק "הסכת ושמע" {בדברי תורה כתיב,} שבעת לימודו ישמיע לאזנו (24), ואין ללמוד ממנו לשאר מצוות (25).
שנינו במשנה: {קרא ולא דקדק באותיותיה,} רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא.
{אמר רבי טבי אמר רב אושעיה: הלכה כדברי שניהם להקל,} כרבי יהודה שאם לא השמיע לאזנו יצא, וכרבי יוסי שדקדוק אינו מעכב.
{ו}עוד מימרא {אמר רבי טבי אמר רב אושעיה: מאי דכתיב} [משלי ל טו] {"שלש הנה לא תשבענה, שאול} [קבר], { ועוצר רחם,} ארץ לא שבעה מים{"} - {וכי מה ענין שאול אצל רחם?} - {אלא לומר לך, מה רחם מכניס} בו זרע {ומוציא} ממנו ולד, {אף שאול מכניס} בו את המתים {ו}לעתיד לבא {מוציא} ממנו חיים.
{והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסים בו} זרע {בחשאי, מוציאין ממנו} את הולד {בקולי קולות} - {שאול שמכניסים בו} את המת {בקולי קולות} של בכי המלוים, וכי {אינו דין ש}לעתיד לבא יהיו {מוציאין ממנו בקולי קולות} - {מכאן תשובה לאומרים אין לתחיית מתים מן התורה.}
{תני רבי אושעיא קמיה דרבא: "וכתבתם",} מלמד ש{הכל בכתב} וצריך לכתוב בתפילין ובמזוזה {אפילו} פסוקים של {צוואות,} כגון אלו העוסקים במצוות תפילין ומזוזה, ואין די לכתוב את עיקר הפרשה.
{אמר ליה} רבא לרב אושעיא: {דאמר לך, מני?} - מי הוא זה שאמר לך שנחוץ ללמוד מפסוק שצריך גם צוואות? וכי שיטת {רבי יהודה היא, דאמר} [בסוטה יז א] {גבי} כתיבת מגילת {סוטה: "אלות"} האמורות בפרשת סוטה, הכהן {כותב} במגילת סוטה, אך {צוואות} האמרות שם {אינו כותב. ו}למדת שרק {התם} במגילת סוטה {הוא} אינו כותב, משום {דכתיב} בה {"וכתב את האלות האלה",} ומשמע דוקא אלות ולא ציוויים, {אבל הכא} בתפילין ומזוזה כותבם, משום {דכתיב "וכתבתם"} ללמד ש{אפילו צוואות נמי} נכתבות.
אמנם, לא יתכן שרבי יהודה הוא זה שנצרך ללמוד מקרא ש"הכל בכתב", כי {אטו טעמיה דרבי יהודה} שאין כותבים ציווים במגילת סוטה הוא משום דכתיב {"וכתב"} ולא "וכתבתם"? הרי {טעמיה דרבי יהודה} הוא {משום דכתיב} "את ה{אלות}" (26) ומשמע {אלות, אין, צוואות לא.} ונמצא שאין צורך ללמוד מ"וכתבתם" שבתפילין כותב גם ציוויים, שהרי אין כל טעם למעט כתיבתם. ואם כן יש לתמוה, לשם מה נאמר הריבוי ש"הכל בכתב"?
ומבארת הגמרא: {איצטריך,} רבי יהודה צריך ריבוי מ"וכתבתם" ללמד ש"הכל בכתב", כי {סלקא דעתך אמינא נילף} גזירה שוה {"כתיבה} - {כתיבה" מהתם, מה התם} במגילת סוטה {"אלות" אין, צוואות לא, אף הכא} בתפילין ומזוזה {נמי, צוואות לא}, (27) {} לפיכך נכתב לשון "וכתבתם" {ללמד} שבתפילין ומזוזה כותבים {אפילו צוואות.}
{תני רב עובדיה קמיה דרבא: "ולמדתם"} (28)
- תיבה זו נדרשת כשתי תיבות "ולמד תם" לומר {שיהא למודך תם} (29) ויזהר שלא ישמיט קריאת אות, וזאת על ידי {שיתן רווח בין הדבקים} - שיפסיק מעט במקום שיש הברות דומות סמוכות זו לזו (30).
{עני רבא בתריה}: זהירות זו נחוצה במילים סמוכות שתחילת השניה שוה לסיום הראשונה {כגון "על} - {לבבך" "על} - {לבבכם" "בכל} - {לבבכם" "בכל} - {לבבך" "עשב} - {בשדך"} (31) {"ואבדתם} - {מהרה" "הכנף} - {פתיל" "אתכם} - {מארץ".}
{אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו} {גיהנום, שנאמר} [תהלים סח] {"בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון" אל תקרי "בפרש?" אלא "בפרש?"} שמשמעותו למי שמפרש את התיבות, וגם {אל תקרי "בצלמון" אלא "בצלמות"} דהיינו הגיהנום, ויתפרש הפסוק כך: אם תפרש את תיבות קבלת עול מלכות שדי, אז התורה שבה "מלכים ימלוכו" תצנן לך את צל המוות בגיהנום (32).