{ו}עוד {אמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו} {ע} {"אהלים" ל"נחלים" דכתיב} [במדבר כד ו] {"כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים} {נטע וגו'"?} (1) - {לומר לך: מה נחלים מעלים את האדם} הטובל בהם {מטומאה לטהרה, אף אהלים} בתי מדרשות {מעלים את האדם} היושב ולומד בהם {מכף חובה לכף זכות} - ומועילה להחזירו למוטב גם אחר שחטא.
שנינו במשנה: {הקורא למפרע לא יצא,} קרא וטעה יחזור למקום שטעה.
{רבי אמי ורבי אסי הוו קטרין ליה גננא,} קושרים ומעמידים חופה {לרבי אלעזר.}
{אמר להו} רבי אלעזר: {אדהכי והכי,} בינתיים, עד שתסיימו להעמידה, {איזיל ואשמע מילתא בבי מדרשא, ואיתי, ואימא לכו.}
{אזל, אשכחיה לתנא,} לאמורא השונה ברייתות, {דקתני} ששנה {קמיה דרבי יוחנן} ברייתא האומרת: {קרא} קריאת שמע {וטעה} בדילוג תיבה או פסוק {ואינו יודע להיכן טעה,} (2) אם נודע לו שטעה כאשר הוא אוחז {באמצע הפרק,} ויודע באיזה פרק הוא אוחז, {יחזור לראש} הפרק (3) ויאמרנו עד סופו, כי אם יאמר רק את הפסוק שהשמיט, נמצא קורא למפרע (4).
ואם יודע שסיים פרשה אחת וכעת הוא עומד {בין פרק לפרק,} אך אינו זוכר איזו פרשה סיים, {יחזור ל}רווח שאחר {פרק הראשון,} (5) ויתחיל לקרות פרשת "והיה אם שמע" (6).
ואם יודע שהוא עומד לפני קריאת "וכתבתם" אך הוא מסופק {בין "כתיבה" לכתיבה"} - שאינו זוכר אם עליו לומר "וכתבתם" (7) שבפרשה ראשונה או שניה, {יחזור ל}קרא מ{"כתיבה"} שבפרשה {ראשונה.}
{אמר ליה רבי יוחנן} ל"תנא" ששנה לפניו: {לא שנו} שחוזר ל"כתיבה ראשונה", {אלא} באופן {שלא פתח ב}אמירת {"למען ירבו ימיכם", אבל} אם {פתח ב}אמירת {"למען ירבו ימיכם",} אינו צריך לחזור, כי תולים ש{סרכיה נקט ואתי.} שקרא את הקריאה עד כאן כהרגלו, וכיון שהגיע לפסוק זה, ודאי סיים לקרות שתי פרשיות ראשונות (8).
{אתא} רבי אלעזר {ואמר להו} - לרבי אמי ורבי אסי - את מה ששמע בבית המדרש, {אמרו ליה אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה, דיינו!}
(((מתניתין:)))
{האומנין} שהיו עסוקים במלאכתם (9) בראש האילן, או בראש הנדבך, והגיע זמן קריאת שמע, {קורין בראש האילן ובראש הנדבך} [בנין של אבנים]. כי בקריאת שמע אין צריך כונה אלא רק בפסוק ראשון, וכוונה זו אפשר לכוון גם במקומות אלו. {מה שאינם רשאין לעשות כן בתפילה.} שאינם יכולים להתפלל שם. משום שתפילה היא בקשת רחמים וצריך לכוון בכולה, והמתפלל בראש האילן והנדבך חושש שמא יפול, ומחמת פחדו אינו יכול לכוון.
ב. {חתן} שנשא בתולה ביום רביעי [כפי שנהגו בזמן המשנה] {פטור מקריאת שמע לילה הראשונה} מליל חמישי {ועד מוצאי שבת} שהם ארבעה לילות {אם לא עשה מעשה} - כל זמן שלא בעל. משום שהוא טרוד במחשבת בעילה, (10) ואינו יכול לכוון, ופטור, משום שהיא מחשבת מצוה, והעוסק במצוה פטור מהמצוה.
ודוקא בקריאת שמע של הלילות שבהם מחשבתו טרודה, אבל קריאת שמע של שחרית חייב, כי ישראל קדושים הם וביום מסיח דעתו ממחשבת בעילה (11).
{ומעשה ברבן גמליאל} (12) {שנשא אשה וקרא} קריאת שמע ב{לילה הראשונה. אמרו לו} {תלמידיו}: הרי {למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע?!}
{אמר להם: איני שומע לכם לבטל הימני} קריאת שמע שהיא קבלת עול {מלכות שמים אפילו שעה אחת.}
(((גמרא:)))
{תנו רבנן: האומנין קורין} קריאת שמע {בראש האילן ובראש הנדבך.} אבל לא מתפללין שם תפילת "שמונה עשרה", {ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה} בזמן שעסוקין בהן. מפני שענפיהם מרובין ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק, ואין שם פחד ליפול, ויכולין לכוון שם כראוי (13).
{ו}אם עומדים בראש מ{שאר כל האילנות} - {יורדים למטה ומתפללין}.
{ובעל הבית} - {בין כך ובין כך} - בין מעצי זית תאנה ובין משאר אילנות {יורד למטה ומתפלל.} כי הוא ברשות עצמו ואינו משועבד למלאכה, וחייב לרדת. {לפי שאין דעתו מיושבת עליו} מפחד שמא יפול, ואם הקלו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה, לא הקילו אצל בעל הבית, אבל לגבי קריאת שמע דין בעל הבית כדין פועל ואינו יורד (14).
{רמי ליה רב מרי, ברה דבת שמואל לרבא: תנן: האומנין קורין} קריאת שמע {בראש האילן ובראש הנדבך} אפילו בזמן שהם עסוקים. {אלמא} - לא בעי קריאת שמע {כונה.} שהרי אי אפשר לכוון בעודן עסוקין במלאכתן.
{ורמינהי: הקורא את שמע צריך שיכון את לבו שנאמר "שמע ישראל". ולהלן} [דברים כז ט] {הוא אומר "הסכת ושמע ישראל".} ["הסכת" - לתת אל הלב. דהיינו לכוון, ו"שמע" - שמיעת האוזן]. {מה להלן} צריך שתהא ה"שמיעה" {ב"הסכת" אף כאן} קריאת שמע צריך שתהא {ב"הסכת".}
{אישתיק} רבא.
{אמר ליה} רבא לרב מרי: {מידי שמיע לך בהא?}
{אמר ליה} רב מרי: {הכי אמר רב ששת}: ביאור המשנה הוא כך: האומנין קורין בראש האילן - {והוא,} שבטלין ממלאכתן וקורין. כדי שיהיו קורין בכונה, רשאין להיבטל ממלאכתן, ונמצא שגם המשנה סוברת כהברייתא, שקריאת שמע טעונה כוונה.
ומקשה הגמרא: {והתניא "בית הלל אומרים: עוסקין במלאכתן וקורין} קריאת שמע". ומוכח שאין צריך לכוון, שהרי אי אפשר לכוון בעת עיסוק במלאכה?
ומתרצת הגמרא: {לא קשיא} - {הא} - המשנה עוסקת {ב}קריאת {פרק ראשון} שיש חיוב לכוון בקריאתו (15), ולכן צריך שיהיו בטלין ממלאכתן בעת קריאתו.
ואילו {הא} - הברייתא עוסקת {ב}קריאת {פרק שני} שאין צריך לכוון בו, ולכן יכולין לקרא אפילו כשעוסקין במלאכתן.
{תנו רבנן: הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית} - {קורין קריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה. ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה. ומתפללין תפלה של שמונה עשרה. אבל אין יורדין לפני התיבה} כשהם מתפללים בפני עצמם אינם מורידין שליח ציבור לחזור את התפילה, {ואין נושאין כפיהם,} כיון שיש בכך ביטול מלאכה יותר מדאי.
ומקשה הגמרא: {והתניא} שהפועלים מתפללין רק תפילה מקוצרת {מעין שמונה עשרה,} דהיינו תפלת "הביננו", [שהיא שלש ברכות ראשונות ואחרונות כהלכתן, ושאר יא ברכות כלולות בברכה האמצעית]
ומתרצת הגמרא: {אמר רב ששת: לא קשיא} - {הא} הברייתא שפועלים חייבים בכל תפילת שמונה עשרה, סוברת כ{רבן גמליאל,} שאמר להלן [כח ב] בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות. {ו}אילו {הא} הברייתא שפועלים מתפללים רק "הביננו", סוברת כ{רבי יהושע} שאמר [שם] בכל יום מתפלל אדם מעין שמונה עשרה.
דוחה הגמרא: {אי} הברייתא שמתפללים "הביננו" כדעת {רבי יהושע} היא - {מאי איריא} שנקטה דין זה דוקא {ב"פועלים"?}והרי לדעתו {אפילו כל אדם נמי} מתפלל מעין שמונה עשרה!?
ולפיכך מבארת הגמרא שיש חילוק אחר בין הברייתות: {אלא אידי ואידי רבן גמליאל, ו}בכל זאת {לא קשיא,} כי {כאן} - שמתפללין מעין שמונה עשרה - מדובר {בעושין} מלאכה {בשכרן,} שנוטלים שכר פעולתן נוסף על סעודתן שהיא על חשבון בעל הבית, לכן צריכין למהר המלאכה, ומתפללין רק מעין שמונה עשרה. ואילו {כאן} - שמתפללין שמונה עשרה - {בעושין} מלאכה {ב}עד {סעודתן} בלבד, ולכן אינם צריכים למהר כל כך.
ומוכיחה הגמרא שיש חילוק בין עושין במלאכתן בשכרן, לעושין בסעודתן: {והתניא} [בניחותא]: {הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית} - {קורין קריאת שמע, ומתפללין} מעין שמונה עשרה (16), {ואוכלין פתן, ואין} (17) {מברכין לפניה} ברכת המוציא, שאינה של תורה (18). {אבל מברכים לאחריה שתים,} לפי שחיוב ברכת המזון מן התורה. שנאמר, "ואכלת ושבעת וברכת".
{כיצד} מברכים שתים לאחריה?
{ברכה ראשונה,} הזן, {מברכים במלואה כתק ונה.} {שניה} - פותחים בברכת הארץ, וכוללים את "בונה ירושלים" בברכת הארץ, כי ברכת הארץ ובנין ירושלים דומות, ואין אומרים ברכת הטוב והמטיב כלל (19).
{במה דברים אמורים, בעושין בשכרן,} אבל אם עושין מלאכתן {ב}עד {סעודתן, או שהיה בעל הבית מיסב עמהן} ומסתמא מוחל להם - {מברכין} את כל ארבע הברכות, {כתקונה} של ברכת המזון.
שנינו במשנה: {חתן פטור מקריאת שמע.}
{תנו רבנן: "בשבתך בביתך"} - {פרט לעוסק במצוה, "ובלכתך בדרך"} - {פרט לחתן. מכאן אמרו} חכמים: {הכונס את הבתולה} לחופה, {פטור} מקריאת שמע, {ו}הכונס {את האלמנה חייב} בקריאת שמע.
ומבארת הגמרא: {מאי משמע?} כיצד נלמד דבר זה ממשמעות הפסוק - {אמר רב פפא}: "בלכתך בדרך" (20) משמעותו שמצוות קריאת שמע חלה רק כשהוא במצב {כי} [כמו] {"דרך",} והיינו {מה} הליכה ב{דרך} היא {רשות,} שהולך למסחרו וכדומה, {אף הכא נמי} חיוב קריאת שמע חל רק כשהוא עסוק בדבר ה{רשות,} אבל כשהולך לדבר מצוה פטור.
ומקשה הגמרא: וכי {מי לא עסקינן} בפסוק זה גם באופן {דקאזיל לדבר מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי} קריאת שמע, ובהכרח שהעוסק במצוה אינו נפטר מקריאת שמע.
ומתרצת הגמרא: {אם כן,} שהפסוק עוסק גם בהליכה לדבר מצוה - {לימא קרא "בלכת". מאי "בלכתך?" שמע מינה}: רק {בלכת דידך הוא דמחייבת} להפסיק ולקרא קריאת שמע - {הא} בלכת {דמצוה פטירת.}