ועדיין מקשה הגמרא: {אי הכי,} שחתן פטור מקריאת שמע משום "עוסק במצוה" ולא משום טרדה, {מאי איריא} ששנינו {"הכונס את הבתולה" פטור,} והרי {אפילו הכונס את האלמנה נמי} עושה מצוה בנישואיו, ומדוע אינו פטור מקריאת שמע? ומחלקת הגמרא: {הכא,} הכונס את הבתולה, {טריד} במחשבתו, ואינו יכול לכוון. {ו}אילו {הכא} הכונס את האלמנה {לא טריד} ויכול לכוון, ולכן חייב לקרא.
ומקשה הגמרא: {אי משום טירדא} פטרת אותו, ולא משום "עוסק במצוה", אם כן {אפילו טבעה ספינתו בים נמי} יהא פטור, שהרי הוא טרוד בצערו! ואם כן {אלמה אמר רבי אבא בר זבדא, אמר רב: אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם "פאר". שנאמר} [יחזקאל כד יז] {"פארך חבוש עליך",} ודרשו [במועד קטן טו א] שאין נותנין "פאר במקום אפר", ולכן אבל פטור מהן, כי נקרא "מתגולל בעפר". ואילו טרדא פוטרת, למה לא יפטר האבל מפני טרדת צערו?
ומחלקת הגמרא: {אמרי, התם,} בטבעה ספינתו בים, וכן באבל - {טרדא דרשות} היא שהרי אינו חייב להצטער. ולכן חייב להסיח דעתו מצערו ולכוון בקריאת שמע.
אבל {הכא} בחתן הנושא את הבתולה, טרוד {טרדא דמצוה} ואינו צריך להסיח דעתו, ולכן פטור מקריאת שמע (21).
(((מתניתין:)))
במשנה הקודמת מצינו שרבן גמליאל נהג באופן מיוחד, וכן מצינו ש{רחץ} במים חמים ב{לילה ראשון} לאחר {שמתה אשתו} ונקברה בו ביום, אף על פי שאבל אסור ברחיצת כל גופו אפילו בצונן.
{אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ!?}
{אמר להם: איני כשאר בני אדם} שאסורים ברחיצה באבלות, אלא {איסטניס} [מעונג] {אני,} שהריני מצטער אם אינני מתרחץ, ומותר לי להתרחץ, כי לא אסרו לרחוץ בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג (22).
{וכשמת טבי עבדו} הכנעני, { קבל עליו תנחומין}, (23) {} כשחזר מבית הקברות ישב באותן מקומות שעושין שורה לאבלים, והעם עשו לו שורה וכבוד כמו שעושים לאבל על קרובו (24).
{אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאין מקבלים תנחומין על העבדים} הכנעניים!?.
{אמר} להם: אין טבי עבדי כשאר כל עבדים, אלא {כשר היה.} שהיה טבי תלמיד חכם, וראוי לסמוך, ומקבלין עליו תנחומין מפני כבוד התורה (25).
{חתן} - {אם רוצה לקרות קריאת שמע לילה} {ראשון}, למרות שהוא פטור, {קורא.}
{רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם,} שם טוב שמדקדק במצוות, {יטול}. כי אין זו אלא דרך גאוה, שמראה את עצמו שיכול לכוון (26).
(((גמרא:)))
הגמרא דנה: {מאי טעמא דרבן גמליאל} שרחץ לילה ראשון?
ומבארת: {קסבר, אנינות לילה} שלאחר יום המיתה - {דרבנן} היא. {דכתיב} [עמוס ח י] {"ואחריתה כיום מר",} ומשמע שעיקר האנינות היא רק ב"יום", אך בלילה שאחריו כיון שאינו חלק מה"יום", אין האנינות אלא גזירה דרבנן, {ובמקום איסטניס} כרבן גמליאל {לא גזרו ביה רבנן,} ומותר ברחיצה (27).
שנינו במשנה: {וכשמת טבי עבדו וכו'.}
{תנו רבנן: עבדים ושפחות} כנעניים שמתו - {אין עומדין עליהן בשורה}, כשחוזרים מבית הקברות היו עושין שורות סביב האבל ומנחמין אותו, ואין עושים כן לאדון שקבר את עבדו הכנעני, כדי שלא יבואו להעלותם ליוחסין (28). {ו}כשמברין את האבל בסעודה ראשונה משל אחרים {אין אומרים עליהם ברכת אבלים,} שהיא "ברוך מנחם אבלים". {ו}אין מנחמים את בעליהם ב{תנחומי אבלים.} {מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר. נכנסו תלמידיו לנחמו} (29) {. כיון שראה אותם, עלה לעליה ועלו אחריו. נכנס לאנפילון} - חדר קטן לפני טרקלין גדול - {נכנסו אחריו. נכנס לטרקלין נכנסו אחריו. אמר להם: כמדומה אני שאתם נכוים} אפילו {ב}מים {פושרים,} כלומר סבור הייתי שתבינו את הרמז הקל שנתתי לכם, כאשר סרתי מעליכם ליכנס לאנפילון (30), והראתי שאינני חפץ בניחום על השפחה. אולם {עכשיו}, נוכחתי ש{אי אתם נכוים אפילו ב"חמי חמין"} ואינכם מבינים אפילו רמז ברור, עד שאומר לכם דבר מפורש: וכי {לא כך שניתי לכם: עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה, ואין אומרים עליהם ברכת אבלים, ולא תנחומי אבלים. אלא מה אומרים עליהם} - {כשם} {שאומרים לו לאדם על שורו, ועל חמורו שמתו: המקום ימלא לך חסרונך. כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו: המקום ימלא לך חסרונך} (31).
{תניא אידך: עבדים ושפחות אין מספידין אותן.}
{רבי יוסי אומר: אם עבד כשר הוא אומרים עליו הוי,} לשון גניחה וצעקה, {איש טוב} {ונאמן ונהנה מיגיעו.}
{אמרו לו: אם כן} אתה אומר על עבדים, {מה הנחת לכשרים.}
{תנו רבנן: אין קורין "אבות"} (32) {אלא לשלשה,} והם אברהם יצחק ויעקב (33). אך לא לשבטים בני יעקב (34).
{ואין קורין} "אמהות" אלא לארבע, שהן: שרה רבקה רחל ולאה (35).
ודנה הגמרא: {"אבות" מאי טעמא} לא קורין לשבטים?
{אילימא משום דלא ידעינן אי} משבט {ראובן קא אתינן אי} משבט {שמעון קא אתינן}, ואין כל אדם יכול לדעת למי יקרא "אבינו".
{אי הכי אמהות נמי} הרי {לא ידעינן אי מרחל קא אתינן, אי מלאה קא אתינן.} ואף על פי כן אנו קוראים להן אמהות.
ומבארת הגמרא: {אלא} הטעם הוא, {עד הכא} סוף דור האבות והאמהות {חשיבי, טפי לא חשיבי.}
{תניא אידך: עבדים ושפחות אין קורין אותם} בתואר כבוד {"אבא פלוני", ו"אמא פלונית"} שמא יפסלו הקוראים את עצמן, שלשון זה מטעה לחשוב שהם בניהם (36). {ו}עבדיו ושפחותיו {של רבן גמליאל היו קורין אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית".} ומקשה הגמרא: וכי הברייתא מביאה {מעשה} שמוכח ממנו {ליסתור} את הדין האמור קודם לו?
ומבארת הגמרא: בביתו של רבן גמליאל לא היה חשש שיטעו להחשיב אותם כבני עבדים ושפחות {משום דחשיבי} - בני ביתו היו חשובים וניכרים לרבים (37).
{אמר רבי אלעזר מאי דכתיב} [תהילים סג ה] שאמר דוד המלך {"כן אברכך בחיי, בשמך אשא כפי"} ובהמשך נאמר "כמו חלב ודשן תשבע נפשי" ותמה רבי אלעזר, למה נכתב "כמו" והרי עדיף לכתוב: כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי [ובשכר זאת] - חלב ודשן תשבע נפשי!
וביאר: דברי דוד המלך נסובים על הפסוק הקודם, "כי טוב חסדך מחיים - שפתי ישבחונך". והיינו, החסד הזה ששפתי ישבחונך הוא גדול מהחסד שנתת לי חיים, והמשיך ואמר: {"כן אברכך בחיי"} - {זו} {קריאת שמע} (38) {. "בשמך אשא כפי"} - {זו תפלה. ואם עושה כן} - {עליו הכתוב אומר: "כמו חלב ודשן תשבע נפשי"} חשובה בעיני קריאת שמע ותפלה כאילו הקרבתם לפני "חלב" של קרבן שלמים, ו"דשן" קרבן עולה, ואף בזמן חורבן הבית "תשבע נפשי" בתפילה תחת עבודת הקרבנות.
{ולא עוד, אלא שנוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. שנאמר "ושפתי רננות יהלל פי".} ומשמעותו - שתי רננות, שכשם שהוא משבח לקב"ה על הטוב שנחל בעולם הזה, כן יזכה לשבחו גם על הטוב שינחל בעולם הבא (39).
{רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו} - בגורלינו - {אהבה ואחוה שלום ורעות. ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית ותקוה,} שתהא אחריתנו טובה ונראה מה שקוינו. {ותשים חלקנו בגן עדן. ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך. ונשכים ונמצא יחול} [תאוות] {לבבנו ליראה את שמך.} שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום. אלא כשנשכים בבקר נמצא לבבנו מייחל לך.
{ותבוא לפניך קורת נפשנו,} סיפוק צרכנו וקורת רוחנו - {לטובה!}
{רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתציץ בבושתנו} שאנו מתבישים מעברות שבידינו, וכל המתבייש מוחלין לו, {ו}אחר כך (40) {תביט ברעתנו}, שתדע ותתן לבך ברעה הבאה עלינו. {ותתלבש ברחמיך, ותתכסה בעזך, ותתעטף בחסידותך, ותתאזר בחנינותך, ותבוא לפניך מדת טובך וענותנותך.}
{רבי זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שלא נחטא ולא נבוש} מחמת מעשי עצמינו {ולא נכלם} בהם {מ}פני {אבותינו} (41).
{רבי חייא בתר דמצלי אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.} {רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים}, (42) {חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות} שיהא בריא בגופו ואבריו (43). {חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד. חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים}, (44) {חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.}
{רבי בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו מעזי פנים} שלא יתגרו בנו, {ומעזות פנים} שלא יוציאו עלינו לעז ממזרות (45), {מאדם רע ומפגע רע, מיצר רע, מחבר רע} שלא נלמד ממעשיו, { משכן רע,} שלא נלקה עמו, {ומשטן המשחית}, (46) {} שלא יחטיאנו {ומדין} ש{קשה} לעשות בו פשרה, {ומבעל דין קשה, בין שהוא} יהודי {בן ברית, בין} שהוא גוי {שאינו בן ברית} - שאינו מהול.
{ו}היה רבי אומר תפילה זאת {אף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי.} שהיו שוטרים עומדים במצות קיסר אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו.