דף יז - א

רב ספרא, {בתר צלותיה} - {אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום} {ע} {בפמליא של מעלה} בחבורת שרי האומות, כי בשעה שיש תגרה בין שרי האומות למעלה, יש גם קטטה בין האומות למטה.

{ו}כן תשים שלום {בפמליא של מטה,} בחבורת החכמים. {ובין התלמידים העוסקים בתורתך. בין עוסקין לשמה, בין עוסקין שלא לשמה} אלא לשם כבוד או לקבל פרס.

{וכל העוסקין שלא לשמה} אלא על מנת לקנטר, (1) {יהי רצון שיהיו עוסקין לשמה.} (2) {רבי אלכסנדרי, בתר צלותיה} - {אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתעמידנו בקרן} זוית של {אורה, ואל תעמידנו בקרן} זוית של {חשכה. ואל ידוה לבנו, ואל יחשכו עינינו.}

{איכא דאמרי,} תפילה זו, {רב המנונא מצלי לה. ו}אילו {רבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב} שאין אנו עושין רצונך? {שאור שבעיסה,} יצר הרע שבלבבנו (3) המחמיצנו כשאור המחמיץ את העיסה, וגורם לנו לחטא באיסורים, {ושעבוד מלכויות,} שמונעים מאתנו לקיים את המצוות, ולפיכך, {יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.}

{רבא בתר צלותיה אמר הכי: אלהי! עד שלא} {נוצרתי איני כדאי,} לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר. {ועכשיו שנוצרתי,} אין לי כל חשיבות, אלא עדיין אני חשוב {כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי,} אני עפר ממש (4).

{הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה} מחמת עבירות שעשיתי.

{יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אחטא עוד. ומה שחטאתי לפניך, מרק,} כלה והתם, {ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים.}

{והיינו,} תפילה זו, היא נוסח ה{וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי.} (5)

{מר, בריה דרבינא, כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: אלהי, נצור לשוני מ}לדבר דבר {רע, ו}נצור את {שפתותי מדבר מרמה.} (6) {ולמקללי} - {נפשי תדום.} (7) {ונפשי} - {כעפר לכל תהיה.} (8) {פתח לבי בתורתך, ובמצותיך תרדוף נפשי.} (9) {ותצילני מפגע רע, מיצר הרע, ומאשה רעה. ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם. וכל החושבים עלי רעה, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם.} [תהילים קיא י] {"יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי} - {לפניך, ה' צורי וגואלי".} (10)

{רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא, בתר} {דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן. ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו, ומתכפר לו. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח, ותרצני}, תקבל תעניתי ותפלתי ברצון (11).

{רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב} (12) [ואיוב נפטר מהעולם בשם טוב], { אמר הכי: סוף האדם למות, וסוף בהמה לשחיטה. והכל} - {למיתה הם עומדים. אשרי מי שגדל בתורה, ו}עדיין ממשיך להיות {עמלו בתורה,} (13) {ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב, ונפטר בשם טוב מן העולם. ועליו אמר שלמה} [קהלת ז א] {"טוב שם} - {משמן טוב, ויום המות} - {מיום הולדו".}

{מרגלא בפומיה דרבי מאיר,} דבר זה היה רגיל בפיו לומר, כאילו היה זה דברי הכתוב:

{גמור,} למד, {בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי, ולשקוד על דלתי תורתי.} שכל תיבה שבתורה היא כמו דלת הנפתחת לכמה חדרי הבית. כי בתורה נאמרו רק גופי המצוות, ובגמרא התפרשו כל פרטי הדינים. (14)

{נצור תורתי בלבך} [כשאתה חושב], { ונגד עיניך תהיה יראתי} [כשאתה עושה מעשה].

{שמור פיך מכל חטא} [בשעה שאתה מדבר], { וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון} [גם בדברים המותרים]. (15) {ו}אז, {אני אהיה עמך בכל מקום.}

{מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה}: (16) אני, העוסק בתורה, {בריה} אני. {ו}גם {חברי} שהוא עם הארץ, {בריה} הוא. ויש לו לב כמוני להבחין בין טוב ורע.

{אני} מלאכתי בעיר, ונוחה מלאכתי ממלאכתו. {והוא} מלאכתו בשדה.

{אני משכים למלאכתי, ו}גם {הוא משכים למל אכ תו.}

{כשם שהוא אינו מתגדר} מתיימר לעסוק {במלאכתי, כך אני איני מתגדר במלאכתו.}

{ושמא תאמר} שהוא צודק בדרכו שאינו לומד כלל, כי רק {אני} הוא {המרבה} בלימוד התורה, {ו}אילו {הוא,} גם אם היה לומד קצת, לא היה רואה ברכה בלימודו אלא היה בגדר {הממעיט} בלימודו, שלא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי, וכיון שהיה ממעט בלימוד לא היה לו שכר.

אין לומר כן! כי יש שכר בין לממעיט ובין למרבה, כמו ש{שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט} (17) יקבלו שכר, {ובלבד שיכון,} הממעיט והמרבה, {לבו לשמים.}

{מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה,} שיפעל נגד יצר הרע בכל מיני ערמה, כדי לירא את בוראו (18).

וכמו כן ינהג באופן של {"מענה רך משיב חמה", ו}יהיה {מרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו, ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק. כדי שיהא אהוב למעלה, ונחמד למטה. ויהא מקובל על הבריות.} {אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק} (19).

{מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה,} עיקרה של תורה שיהא עמה {תשובה ומעשים טובים} (20) {. שלא יהא אדם קורא ושונה} בתורה, {ו}יחד עם זאת על ידי מעשיו הרעים יחשב כ{בועט באביו ובאמו, וברבו, ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין. שנאמר} [תהלים קיא י] {"ראשית חכמה} - {יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם".} [{"ללומדיהם" לא נאמר, אלא ל"עושיהם"}] שאילו נאמר "ללומדיהם" היה משמע למי שלומד חכמה, גם אם אין מקיימה. לכן נאמר "לעושיהם", שמשמעותו למקיימים את מה שלמדו.

נוסחה נוספת: (21) {"לעושים" לא נאמר, אלא "לעושיהם"} - {לעושים לשמה, ולא לעושים} {שלא לשמה.} כי "עושים" פרושו שעושים את המעשים, אבל "עושיהם" פרוש שעושים את עצמם, והיינו, שלא לשמה.

{וכל העושה שלא לשמה,} נוח לו שלא נברא!כי נמצא שבריאתו היתה לשוא (22).

{מרגלא בפומיה דרב}: לא כעולם הזה העולם הבא. כי {העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, ולא פריה ורביה, ולא משא ומתן,} {ולא קנאה ולא שנאה, ולא תחרות,} (23) {אלא} - {צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם} (24). דהיינו, שהם חופשיים מעול שעבוד. (25) {ונהנים מזיו השכינה. שנאמר} [שמות כד יא] {"ויחזו את האלהים, ויאכלו וישתו".} והיינו, שהם שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו.

{גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים, יותר מן האנשים} (26) {. שנאמר,} [ישעיה לב ט] {"נשים שאננות קומנה, שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי".} ודרשו, "שאננות" לעולם הזה, ו"בוטחות" לעולם הבא. והיינו, שהקב"ה הבטיח לנשים שני עולמות. אף שאינן מקיימות את המצות שבעבורן זוכה אדם לעולם הבא. ולפיכך נחשבת ההבטחה לנשים כגדולה יותר מאשר לאנשים. שהם זוכים בעולם הבא רק בזכות קיום מצוות.

ומקשה הגמרא: {אמר ליה רב לרב חייא}: נשים, {במאי זכיין} לעולם הבא? שהרי ודאי הקב"ה אינו נותן עולם הבא אלא בזכות לימוד התורה. (27)

ומבארת הגמרא: {באקרויי בנייהו לבי כנישתא} - בזכות שהן דואגות ללימוד התורה של בניהן, ומביאות אותן למקום הלימוד בבית הכנסת.

{ובאתנויי גברייהו בי רבנן,} שהן מאפשרות לבעליהן לשנות בבית המדרש, ששם שונים משנה וגמרא.

{ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.} ממתינות לבעליהן, ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. וגדול המעשה יותר מן העושה, לכן זוכות לעולם הבא בזכות התורה של בניהם ובעליהם.

{כי הוו מפטרי רבנן} זה מזה, שהיה כל אחד נוטל רשות מחברו לשוב לביתו ולארצו {מבי רבי אמי, ואמרי לה} כשהיו הולכים {מבי רבי חנינא, אמרי ליה הכי: עולמך תראה בחייך,} שתמצא כל צרכיך, (28) {ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים. לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות,} (29) {ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך,} שתהא מבין בתורה כהלכה. {עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת, וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין} [כינוי להקב"ה בדניאל ז ט].

{כי הוה מפטרי רבנן מבי רב חסדא, ואמרו לה מבי רב שמואל בר נחמני אמרו ליה הכי: "אלופינו מסובלים,} אין פרץ ואין יוצא ואין צווחה ברחובותינו{"!} [תהילים קמד יד]

ומבארת הגמרא כוונתם: {"אלופינו מסובלים"} - {רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר} נחלקו בפירוש הפסוק: {חד} {אמר: אלופינו,} מורינו {בתורה, ומסובלים} עמוסים {במצות.} (30)

{וחד אמר: אלופינו בתורה ובמצות, ומסובלים ביסורים.}