{אבל מטמא הוא למת מצוה} שאין מי שיקברנו, כי הוא "כבוד הבריות", ודוחה את איסור התורה "על נפש מת לא יבא".
ולדבריך יקשה {אמאי? לימא "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'".} ומתרצת הגמרא: {שאני התם,} בחיוב להטמאות למת מצוה, {דכתיב "ולאחותו"} ללמד שהמצוה נדחית מפני כבודו.
ומקשה הגמרא: {וליגמר מינה,} מ"ולאחותו" שכבוד הבריות דוחה אסור תורה גם לענין כלאים שלא יהיה חייב לפשטן בשוק.
ומתרצת הגמרא: {שב ואל תעשה שאני.} שקרבן פסח נדחה על ידי כבוד הבריות של מת מצוה, כי אינו עובר איסור בעצם טומאתו למת (1), אלא רק שכתוצאה מכך נמנע מעשיית הפסח. אולם בלבישת כלאים, בכל רגע (2) הוא עושה איסור בידים, ולכך לא מועיל ההיתר מפני "כבוד הבריות" (3).
{אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא} דורות ה{ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא} {אנן} דורות שלנו {דלא מתרחיש לן ניסא?} (4)
{אי משום תנויי} שהם למדו יותר תורה מאתנו, הרי {בשני דרב יהודה כולי תנויי} רק {בנזיקין הוה,} שלא היו גדולים בכל הגמרא של ארבעת הסדרים, אלא בשלשת הבבות של סדר נזיקין (5). {ו}אילו {אנן קא מתנינן שיתא סדרא.}
זאת, ועוד. {וכי הוה מטי רב יהודה ב}משניות של ענייני {עוקצין,} למשנה כגון [טהרות ב א]: {"האשה שכובשת ירק בקדרה", ואמרי לה,} כשהגיע למשנה [עוקצין ב א]: {"זיתים שכבשן בטרפיהן, טהורים",} (6) {אמר} אז רב יהודה: {הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא!}
כלומר, קשה לי להבין את טעמי המשניות הללו, כמו הקושיות שהיו רבותי רב ושמואל מתקשין בהן בכל הגמרא.
{ו}אילו {אנן, קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא.} בשלשה עשר אופנים של משניות וברייתות שונות, כמו בשאר סדרי המשנה.
{ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה}, ברגע ששלף את נעלו האחת משום עינוי, כדי שיבא גשם, ועוד בטרם הספיק לשלוף את נעלו השנית - {מיד אתי מטרא} [כמבואר בתענית כד ב].
{ואנן} - {קא מצערינן נפשין, ומצוח קא צוחינן, ולית דמשגח בן} ואין אנו נענים, ובמה גרועים אנו מהראשונים?
{אמר ליה} אביי: {קמאי} - {הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם,} בכל ענין, ואפילו בדבר שאין בו חיוב מסירות נפש, וכדלהלן, ולכן נענו שלא כדרך הטבע, ואילו {אנן} - {לא מסרינן נפשין אקדושת השם.}
והביא אביי דוגמאות למסירות נפש של דורות הראשונים: {כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישה כרבלתא,} שם לבוש חשוב, {בשוקא. סבר דבת ישראל היא,} ואין דרך בנות ישראל ללכת בלבוש חשוב כזה בלא שיהיה עליו כסוי עליון (7), {קם קרעיה מינה, אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה} לשלם לה את נזקה - {בארבע מאה זוזי.} {אמר לה} רב אדא בר אהבה: {מה שמך?}
{אמרה ליה: מתון}.
{אמר לה: "מתון, מתון"} כלומר השם שלך "מתון" שהוא לשון מאתן [- מאתיים] {ארבע מאה זוזי שויא!} גרם לי להפסיד פעמיים מאתיים שהם ארבע מאות זוז. (8)
{רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה}, ללמדן הלכות טבילה.
{אמר להו} לנשים, {הכי טבילו, והכי טבילו.}
{אמרי ליה רבנן}: וכי {לא קא מסתפי מר מיצר הרע?}
{אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי} - כאוזים לבנים.
{רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קאזיל ויתיב אשערי דטבילה.}
{אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין} [כשעולות ובאות חזרה] {מטבילה מסתכלין בי ונהוי להו זרעא שפירי כוותי,} שהיה יפה תואר (9).
{אמרי ליה רבנן}: וכי {לא קא מסתפי מר מעינא בישא?} (10)
{אמר להו: אנא, מזרע דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא. דכתיב} [בראשית מט כב] {"בן פורת יוסף בן פורת עלי עין".}
{ואמר רבי אבהו: אל תקרי "עלי עין", אלא "עולי עין"} - מסולקין מן העין, שלא שולטת בהם עין הרע (11).
{רבי יוסי ברבי חנינא אמר}: המקור שאין עין הרע שולטת בהן נלמד {מהכא}: [שם מח טז] {"וידגו לרוב בקרב הארץ". מה דגים שבים} - {מים מכסין עליהם, ו}לכן {אין עין הרע שולטת בהם} והם פרים ורבים, {אף זרעו של יוסף} - {אין עין הרע שולטת בהם!} {ואיבעית אימא,} הטעם שאין עין הרע שולטת בבני יוסף הוא מסברא, שהרי יוסף היתה לו {עין שלא רצתה לזון} - ליהנות - {ממה שאינו שלו} במעשה עם אשת פוטיפר, ולכן {אין עין הרע שולטת בו.}
(((מתניתין:)))
{נשים ועבדים} כנעניים {וקטנים פטורים מקריאת שמע.} שהיא מצות עשה שהזמן גרמא (12), ונשים פטורות מדאורייתא מכל מצות עשה שהזמן גרמן, וחיובי העבד במצוות הן רק כאשה, וקטנים חיובן תלוי באביהם שחייב לחנכם, ופטרוהו מחינוך לקריאת שמע כי אין הקטן מצוי אצלו תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע (13).