{כל} דבר שהוא עושה כדי {לנטורינהו} מגנבים ועכברים - {טפי} (1) {עדיף} להם מבזיונם, כיון שהוא מוזהר על שמירתן. (2)
{והיכא מנח להו?}
{אמר רבי ירמיה: בין כר לכסת} - {שלא כנגד} {ראשו.} (3)
מקשה הגמרא: למה אסר רבי ירמיה להניחם כנגד ראשו, {והא תני רבי חייא: מניחן בכובע}, בכיס של התפילין, ומניח את הכיס {תחת מראשותיו!} ובהכרח דהיינו אפילו כנגד ראשו, ששם צריך שיהיה התפילין בכלי בתוך כלי, אך שלא כנגדו אינו צריך להניחם בכובע. (4) מתרצת הגמרא: {דמפיק ליה למורשא דכובע} - {לבר.} שמושך את קצה הכיס החוצה שלא כנגד ראשו, ובקצה זה נמצאים התפילין. (5)
{בר קפרא צייר להו} היה צורר את תפיליו {בכילתא,} שהיא היריעה הפרוסה מסביב למיטה, {ומפיק למורשהון} - המקום שבו קשר התפילין בולט (6) - מן הכילתא, {לבר} - כלפי חוץ ממקום המיטה.
{רב שישא בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא,} ספסל קטן, {ופריס סודרא עלוייהו.} {אמר רב המנונא בריה דרב יוסף: זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא. ואמר לי: "זיל אייתי לי תפילין", ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו, והוה ידענא דיום טבילה} של אשתו (7) של רבא {הוה,} ושימש באותו לילה מיטתו, {ו}הבנתי ששלחני כדי {לאגמורן הלכה למעשה} כשמואל, שהתיר אפילו אשתו עמו, {הוא דעבד.}
{בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: שנים שישנים במטה אחת} כשהם ערומים (8) - {מהו שזה יחזיר פניו} לצד אחד (9) {ויקרא קריאת שמע, וזה יחזיר פניו} לצד השני (10) {ויקרא קריאת שמע?} (11)
{אמר ליה הכי אמר שמואל: ואפילו אשתו עמו} במיטה יכול לקרוא.
{מתקיף לה רב יוסף}: איך דייק מדברי שמואל, שכוונתו לומר "ואפילו {אשתו" ולא מיבעיא אחר} אתו במיטה? והרי {אדרבה,} רק ב{אשתו} התיר כי היא {כגופו,} וכיון שרגיל בה אינו בה לידי הרהור, ולכן אפשר להקל, אבל, {אחר} - {לאו כגופו} הוא, ואסור לקרא עמו במטה!
{מיתיבי: שנים שישנים במטה אחת} - {זה מחזיר פניו וקורא, וזה מחזיר פניו וקורא.}
{ותניא אחריתי: הישן במטה ובניו ובני ביתו בצידו} - {הרי זה לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת} (12) {ביניהן} (13) {. ואם היו בניו ובני ביתו קטנים} - מותר. (14)
{בשלמא לרב יוסף} שהתיר באשתו ואסר באחר, {לא קשיא: הא} ש"מחזיר פניו וקורא", מדובר {באשתו} עמו, ואילו {הא} ש"לא יקרא אלא אם היתה טלית מפסקת ביניהם", {באחר} [ו"בני ביתו" אינו כולל את אשתו].
{אלא לשמואל} שאינו מחלק - {קשיא!}
{אמר לך שמואל}: ו{לרב יוסף מי ניחא? והתניא: היה ישן במטה, ובניו ובני ביתו במטה} [ואשתו בכללם] (15) - {לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טליתו} {מפסקת ביניהן!} הרי שגם עם אשתו במטה אסור לקרא.
{אלא מאי אית לך למימר}: כשהוא עם {אשתו} במטה {לרב יוסף} מחלוקת {תנאי היא} - {לדידי נמי} בין כשהוא עם אשתו ובין עם אחר (16), מחלוקת {תנאי היא.}
{אמר מר: זה מחזיר פניו וקורא קריאת שמע.}
מקשה הגמרא: {והא איכא עגבות} דהיינו האחוריים של שניהם, והם נוגעים זה בשל זה (17). ונמצא שבשרו נוגע בערוה ואיך יקרא קריאת שמע?
מתרצת הגמרא: {מסייע ליה לרב הונא. דאמר רב הונא: עגבות} - {אין בהם משום ערוה.} (18)
{לימא מסייע ליה לרב הונא: האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה} ומברכת על הפרשת חלה, {מפני שיכולה לכסות פניה} התחתונות {בקרקע. אבל לא האיש}, לפי שאסור לברך כשערוותו מגולה. והרי גם כשהיא יושבת על הקרקע אין פניה התחתונות מכוסות, אלא די בכך שאינם גלויות, אך עגבותיה הרי הם גלויות, ומדוע היא יכולה לברך - בהכרח שעגבות אין בהם משום ערוה. (19)
{תרגמה רב נחמן בר יצחק} (20): {כגון שהיו פניה} של מטה {טוחות} [צמודות ודבוקות] {בקרקע}, ונמצא שגם עגבותיה מכוסות. (21)
{אמר מר: אם היו בניו ובני ביתו קטנים} - {מותר.}
{ועד כמה?} {אמר רב חסדא}: עד שיגיע הזמן שהם ראויים לביאה - {תינוקת בת שלש שנים ויום אחד, ותינוק בן תשע שנים ויום אחד.}
{איכא דאמרי}: עד שיגיעו לזמן שאדם מתאוה להם - {תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד, ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד} (22).
{אידי ואידי}, תינוק ותינוקת - {עד כדי} [יחזקאל טז ז] {"שדים נכונו ושערך צמח".}
{אמר ליה רב כהנא לרב אשי: התם,} לגבי שימת התפילין מתחת למראשותיו, {אמר רבא: אף על גב ד}איכא {תיובתא דשמואל} - {הלכתא כוותיה דשמואל.}
{הכא}, לגבי קריאת שמע כשאשתו עמו במיטה [שהתיר שמואל] - {מאי} פוסק רבא?
{אמר ליה: אטו כולהו} הלכות אלו {בחדא מחתא} באריגה אחת {מחתינהו} [נארגו]?
{אלא: היכא דאיתמר} שהלכה כשמואל {איתמר, והיכא דלא איתמר} - {לא איתמר.} (23)
{אמר ליה רב מרי לרב פפא: שער} שעל הערוה שהיה {יוצא} מחור ש{בבגדו} - {מהו?} האם הוא נחשב כערוה עצמה [שהיא מכוסה]. (24)
{קרא עליה} רב פפא בלשון ביטול {"שער, שער".} והיינו, מהיכי תיתי שיחשב שיער זה כערוה.
{אמר רבי יצחק: טפח} (25) {באשה} - {ערוה.} דנה הגמרא: {למאי} נפקא מינה אם הוא נחשב כערוה אף שאינו ערוה ממש?
{אילימא} ביחס לאיסור {לאסתכולי בה} [כשהיא אשת איש, או גם בפנויה כשהיא נדה (26)]?
{והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב} בפרשת הביזה שהביאו ממלחמת מדין {תכשיטין שבחוץ}, כמו צמיד, {עם תכשיטין שבפנים}, כומז, ששמים אותו כמסגר לבית הרחם? {לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה} האסורה עליו בביאה כדי להנות מראיה זאת (27) - {כאילו מסתכל במקום התורף!}
{אלא: באשתו} אמרו {ולקריאת שמע}. שאסור לקרותה כנגד טפח גלוי במקום שדרכו להיות מכוסה, (28) אבל כנגד אשה אחרת אסור אפילו מגולה פחות מטפח בבשרה (29).
{אמר רב חסדא: שוק} (30) {באשה} (31) נחשב {ערוה,} לענין הסתכלות באשה אחרת, (32) ובאשתו לענין קריאת שמע (33). {שנאמר} [ישעיהו מז ב] {"גלי שוק עברי נהרות". וכתיב} בפסוק שלאחריו [ישעיהו מז ג] {"תגל} {ערותך וגם תראה חרפתך",} ומשמע ש"שוק" נקרא "ערוה". {אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר} [שיר השירים ב יד] {"כי קולך ערב ומראך נאוה".} ודבר המעורר תאוה אסור מדין ערוה. (34) {אמר רב ששת: שער באשה ערוה,} (35) {שנאמר} [שיר השירים ד א]: {"שערך} - {כעדר העזים"} (36)
{אמר רבי חנינא: אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו} על גבי יתד.
{מיתיבי: התולה תפיליו} - {יתלו לו חייו. דורשי} פרשיות סתומות ו{חמורות אמרו}: [דברים כח סו] {"והיו חייך תלואים לך מנגד"}
- {זה התולה תפיליו!} שנאמר בהם "למען ירבו ימיכם" [שם יא כא].
מתרצת הגמרא: {לא קשיא. הא}, האיסור לתלות את תפיליו הוא רק כשתולה {ברצועה, ו}נמצא שהבית של התפילין תלוי מתחתיה, וגנאי הוא להם, ואילו {הא} שתלה רבי את תפיליו, היינו {בקציצה} - ששם את הקציצה עצמה על היתד, ורק הרצועות נשארות תלויות למטה.
{ואיבעית אימא: לא שנא רצועה ולא שנא קציצה, אסור} לתלות בהן, {וכי תלה רבי} - {בכיסתא} בכיס של התפילין {תלה.}
{אי הכי, מאי למימרא?}
{מהו דתימא: תיבעי} לתפילין {הנחה} על מקום, {כספר תורה,} שאסור לשימו על יתד, {קמשמע לן} שחלוק דין התפילין מספר תורה. (37)
{ואמר רבי חנינא: אני ראיתי את רבי ש}בשעת התפילה הוא {גיהק}, (38) {ופיהק,} {ונתעטש, ורק} על הקרקע,