דף כד - ב

{וממשמש בבגדו}: כדי להרוג בו כינה שעוקצת אותו. (39)

{אבל} אם היתה טליתו נופלת ממנו, {לא היה} נוטלה ו{מתעטף} בה, כדי שלא להפסיק בתפילתו.

{וכשהוא} היה {מפהק} - {היה מניח ידו על סנטרו} (40) כדי שלא יהיה ניכר פיהוקו (41).

{מיתיבי: המשמיע קולו בתפלתו} - {הרי זה מקטני אמנה}, (42) שסבור כאילו אין הקב"ה שומע תפילה בלחש. (43)

{המגביה קולו בתפלתו} - {הרי זה מנביאי השקר}, שדרכם לקרוא בקול גדול.

ה{מגהק ו}ה{מפהק} בתפילתו - {הרי זה מגסי הרוח.} {המתעטש בתפלתו} - {סימן רע לו.}

{ויש אומרים: ניכר שהוא מכוער.}

{ה{ר}ָק בתפלתו} - {כאילו {ר}ָק בפני המלך!}

ומבארת הגמרא את קושייתה מהברייתא: {בשלמא} מה שהיה רבי {מגהק ומפהק, לא קשיא}: כי {כאן}, אצל רבי - היה זה {לאונסו}, (44) {} ואילו {כאן}, בברייתא נחשב מגסי הרוח - כשהוא מגהק ומפהק {לרצונו.}

{אלא} ממה ששנינו בברייתא כי {מתעטש} סימן רע הוא לו, {אמתעטש} דרבי - {קשיא} (45)! מתרצת הגמרא: {מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא}: כי {כאן} אצל רבי, היה זה עיטוש {מלמעלה,} מהאף, והוא סימן טוב, וכדלהלן. ואילו {כאן} בברייתא היה העיטוש - הפחה בקול (46) {מלמטה.}

ומצינו שעיטוש מלמעלה, נחשב כסימן טוב, {דאמר רב זירא: הא מילתא אבלעא} הבליעו {לי בי רב המנונא, ותקילא לי} וחשוב הוא בעיני {דבר זה כי כולי תלמודאי}, ככל לימודי [משום שהוא היה רגיל להתעטש תדיר מלמעלה]: {המתעטש בתפלתו} - סימן יפה הוא {לו.} כי {כשם שעושים לו נחת רוח} בעיטושו בעולם הזה {מלמטה,} כי העיטוש גורם נחת רוח לאדם - {כך עושין לו נחת רוח מלמעלה}, מן השמים, למלאות משאלות לבו.

{אלא} ממה ששנינו בברייתא כי ה{רָק} בתפלתו כאילו רָק בפני המלך, {ארָק} דרבי {קשיא!} (47)

מתרצת הגמרא: {רק ארק נמי לא קשיא,} כי יש אופן ש{אפשר} לירוק, {כדרב יהודה. דאמר רב יהודה: היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק} - {מבליעו בטליתו, ואם טלית נאה הוא} - {מבליעו באפרקסותו}, בסודר שעל ראשו ומשתלשל על כתיפיו. (48) {רבינא הוה קאי} היה עומד {אחורי דרב אשי. נזדמן לו רוק} בפיו, {פתקיה} ירקו {לאחוריה.} (49)

{אמר ליה} רב אשי: וכי {לא סבר לה מר להא דרב יהודה} שאמר {"מבליעו באפרקסותו"?!}

{אמר ליה: אנא אנינא דעתאי} - אני אנין דעת, ואיני יכול להבליע רוקי בבגדי.

שנינו בברייתא: {המשמיע קולו בתפלתו} - {הרי זה מקטני אמנה.}

{אמר רב הונא: לא שנו} (50) {אלא שיכול לכוין את לבו בלחש, אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש} - {מותר} להשמיע קולו. (51) {והני מילי} שמותר להשמיע קולו כדי לכוין לבו - {ביחיד.} אבל בצבור אסור כי {אתי למיטרד צבורא.} (52)

{רבי אבא הוה קא משתמיט} היה מתחמק {מיניה דרב יהודה,} היות {דהוה קא בעי} שהיה רבי אבא רוצה {למיסק} לעלות {לארעא דישראל}, ולכן נמנע מלהכנס לבית המדרש, כדי שלא יפגוש את רב יהודה שאסר את העלייה לארץ ישראל.

{דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר}: [ירמיהו כז כב] {"בבלה יובאו,} ושמה יהיו - {עד יום} {פקדי אותם, נאם ה'"} (53).

{אמר} רבי אבא לעצמו: {איזיל ואשמע מיניה,} מרב יהודה, {מילתא} כשאעמוד מבחוץ {מבית וועדא} [מבית המדרש], {והדר} ואחר כך {אפיק} אצא לדרך ואעלה לארץ ישראל.

{אזל} רבי אבא {ואשכחיה לתנא, דקתני,} ששנה {קמיה דרב יהודה: היה עומד בתפלה ונתעטש} מלמטה - {ממתין עד שיכלה הרוח} (54) {וחוזר ומתפלל.}

{איכא דאמרי: היה עומד בתפלה ובקש להתעטש} (55) מלמטה - {מרחיק לאחריו} (56) {ארבע אמות ומתעטש}, (57) {וממתין עד} שיכלה הריח הרע הנודף מ{הרוח, וחוזר} (58) {ומתפלל.}

{ואומר} (59): {רבונו של עולם, יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו, ובאחריתנו רמה ותולעה} (60). {ומתחיל} להתפלל - {ממקום שפסק.} (61)

{אמר} רבי אבא: {אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה} - {דיי.}

{תנו רבנן: היה ישן} כשהוא ערום, (62) וגופו מכוסה {בטליתו, ואינו יכול להוציא את ראשו} מחוץ לטליתו {מפני הצינה} - {חוצץ} בין הערוה לעיניו על ידי שהוא מהדק {בטליתו על צוארו,} (63) {וקורא קריאת שמע.} (64)

{ויש אומרים}: מהדק את הטלית {על לבו} (65) וחוצץ בכך בין החלק העליון, מלבו ולמעלה, לבין הערוה. (66) מקשה הגמרא: {ו}לדעת {תנא קמא} שמהדק את הטלית על צוארו, מה הרויח בכך, ו{הרי לבו "רואה" את הערוה}, בכך שאין חציצה בין לבו לערוה, ואף על פי שכל גופו מכוסה. הרי צריך לחצוץ בין הלב לערוה, ואין די בכיסוי הערוה עצמה כדי שיהיה מותר לקרוא קריאת שמע. (67) מתרצת הגמרא: {קסבר} תנא קמא: גם אם היה {לבו "רואה" את הערוה} - {מותר} לקרוא קריאת שמע. (68)

{אמר רב הונא אמר רבי יוחנן: היה מהלך במבואות המטונפות} בצואה - {מניח ידו על פיו}, (69) {וקורא קריאת שמע.}

{אמר ליה רב חסדא: האלוהים!} [לשון שבועה]: אפילו {אם אמרה לי רבי יוחנן} בעצמו דין זה {בפומיה} - {לא צייתנא ליה}. לא הייתי מציית לו.

{איכא דאמרי, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: היה מהלך במבואות המטונפות} - {מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע.}

{אמר ליה רב חסדא: האלהים! אם אמרה לי} {רבי יהושע בן לוי בפומיה} - {לא צייתנא ליה.}

{ומי אמר רב הונא} בשם רבי יוחנן {הכי}, שמותר לקרוא במקומות המטונפים על ידי נתינת יד על פיו?

{והאמר רב הונא: תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטנופת} - {לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה} (70) {?!}

מתרצת הגמרא: {לא קשיא.}

{כאן}, שאסור - {בעומד} בהן. {כאן} שמותר - {במהלך.} (71)

ועדיין יש להקשות: {ומי אמר רבי יוחנן הכי}, שמותר לקרוא במבואות המטונפים? {והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה} - {חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא}, (72) ומבואות המטונפים הם כמותם!? (73)

{וכי תימא, הכא נמי} יש לחלק: {כאן בעומד כאן במהלך.}

{איני! והא רבי אבהו הוה קא אזיל בתריה דרבי יוחנן, והוה קא קרי} רבי אבהו {קריאת שמע. כי מטא}, כשהגיע {במבואות} {המטונפות} - {אשתיק.}

{אמר ליה} רבי אבהו {לרבי יוחנן: להיכן אהדר}, מהיכן עלי לקרוא אחרי שהפסקתי במבוי המטונף הזה?

{אמר ליה} רבי יוחנן: {אם שהית כדי לגמור את כולה} - {חזור לראש} קריאת שמע!

וכיון שרבי אבהו היה מהלך, ובכל זאת הסכים רבי יוחנן עם הפסקתו בקריאת שמע, משמע שדעתו לאסור קריאת שמע במבואות המטונפות. (74)

{מתרצת הגמרא: הכי קאמר ליה} רבי יוחנן לרבי אבהו: {לדידי} - {לא סבירא לי} שצריך להפסיק. אבל {לדידך דסבירא לך} שאינו קורא שם אפילו כשהוא מהלך - {אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.}

{תניא כותיה דרב הונא, תניא כותיה דרב חסדא.}

{תניא כותיה דרב הונא: המהלך במבואות המטונפות} - {מניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע.}

{תניא כותיה דרב חסדא: היה מהלך במבואות המטונפות} - {לא יקרא קריאת שמע. ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא} - {פוסק.}

דנה הגמרא: {לא פסק} - {מאי?} {אמר רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע בן לוי: עליו הכתוב אומר} [יחזקאל כ כה] {"וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם"} והיינו כיון שהוא עושה את המצוה שלא כראוי, נמצא שאינה טובה לו, כי לא יטול עליה שכר. (75)

{רב אסי אמר מהכא}: [ישעיהו ה יח] {"הוי מושכי העוון בחבלי השוא"} והיינו שנענש על דיבור גרידא, ודומה למושך עוון על עצמו בחבל רופף שקל לנתקו. (76)

{רב אדא בר אהבה אמר מהכא}: [במדבר טו לא] {"כי דבר ה' בזה"} שהרי בדברו דבר שבקדושה במקום מטונף נמצא שהוא מבזה דיבור ה'. (77)

{ו}מבארת הגמרא: {אם פסק מה שכרו?} - {אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר} [דברים לב מז]: {"ובדבר הזה תאריכו ימים".} (78) {אמר רב הונא: היתה טליתו חגורה לו על מתניו,} ומתכסה בה ממתניו ולמטה (79), {מותר לקרות קריאת שמע.} (80)

{תניא נמי הכי: היתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו, מותר לקרות קריאת שמע.}