מקשה הגמרא: {קשיא דרבי מאיר אדרבי} {מאיר.} דברי רבי מאיר סותרים את עצמם, שהרי בברייתא השניה מובא בשמו שזמן קריאת שמע הוא משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתם בליל שבת, שהוא לאחר צאת הכוכבים, (1) ואילו בברייתא האחרונה מובא בשמו שהזמן הוא משעה שהכהנים טובלים שהוא קודם בין השמשות.
מתרצת הגמרא: {תרי תנאי אליבא דרבי מאיר,} שני התנאים ששנו שתי ברייתות אלו, אכן חלוקים מהי שיטת רבי מאיר.
מקשה הגמרא: {קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר.} דברי רבי אליעזר סותרים את עצמם, כי במשנה מצינו שלדעתו זמן קריאת שמע מתחיל בשעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, דהיינו צאת הכוכבים, ואילו בברייתא מובא בשמו שהזמן הוא משעה שקידש היום בערבי שבתות, דהיינו, משקיעת החמה או מבין השמשות. (2)
מתרצת הגמרא: {תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר.} שני התנאים, זה ששנה את המשנה וזה ששנה את הברייתא, אכן חלוקים מהי שיטת רבי אליעזר.
{ואי בעית אימא: רישא,} מה ששנינו בתחילת המשנה שזמן קריאת שמע הוא משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן {לאו רבי אליעזר היא,} אין אלו דברי רבי אליעזר אלא דברי "חכמים", ומה ששנינו "דברי רבי אליעזר" נסוב רק על סוף זמן קריאת שמע, (3) שלדעת רבי אליעזר הוא רק עד סוף אשמורה ראשונה. (4)
שנינו במשנתנו: {"עד סוף האשמורה} הראשונה" דברי רבי אליעזר.
ותמהה הגמרא ממה נפשך: {מאי קסבר רבי אליעזר?} {אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה} (5), שהלילה מחולק לשלושה חלקים וכל חלק הוא ארבע שעות זמניות (6), וסוף אשמורה ראשונה הוא בסוף ארבע שעות, אם כן {לימא,} יאמר מפורשות שזמן קריאת שמע {"עד ארבע שעות}" שהוא זמן ידוע יותר מ"סוף אשמורה".
{ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה}, וכל משמרת היא של שלש שעות זמניות (7), {לימא: "עד שלש שעות}" שהיא סוף אשמורה ראשונה.
מתרצת הגמרא: {לעולם קסבר} רבי אליעזר ש{שלש משמרות הוי הלילה}, (8) {והא קא משמע לן}, באומרו "עד סוף האשמורה", ולא נתן סימן לפי שעות - {דאיכא משמרות ברקיע} שכתות המלאכים מתחלפים בהם, והשיר שלהם נחלק לשלש חלקים, ובכל אחת מהן וכל כת אומרת חלק אחד, {ואיכא משמרות בארעא,} ויש היכר לכל אדם בארץ לדעת את זמני חילופי משמרות אלו (9), וכפי שיבואר:
{דתניא} בברייתא: {רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי} (10) על חרבן בית המקדש וגלות ישראל, (11) {שנאמר} [ירמיה כה ל]: {"ה' ממרום ישאג, ממעון} {קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו"} - מוזכרות בפסוק שלש "שאגות" (12) כנגד שלש משמרות, שבהם שואג הקדוש ברוך הוא.
{וסימן לדבר} שנוכל לדעת זמני המשמרות:
{משמרת ראשונה,} בזמן ש{חמור נוער.}
{שניה,} בזמן ש{כלבים צועקים.}
{שלישית} כש{תינוק יונק משדי אמו}, (13) {ואשה מספרת עם בעלה} (14). ועל כך רמז רבי אליעזר באומרו "עד סוף האשמורה הראשונה ".
ודנה הגמרא ממה נפשך: {מאי קא חשיב רבי אליעזר,} בסימנים הללו שנתן לזיהוי זמני המשמרות?
{אי תחילת משמרות קא חשיב,} אם הם סימנים לזמני תחילתן של משמרות, אם כן ל{תחילת משמרת ראשונה} - {סימנא למה לי,} והרי {אורתא הוא,} זמנה ברור שהוא מתחילת הלילה כשיצאו כוכבים.
{אי סוף משמרות קא חשיב,} אם הם סימנין לדעת מתי מסתיימות המשמרות, אם כן הסימן שנתן ל{סוף משמרה אחרונה למה לי,} והרי בתחילת {יממא הוא,} וזמנה ברור כשמתחיל היום בעלות השחר? (15)
מבארת הגמרא: {אלא, חשיב סוף משמרה ראשונה, ותחילת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמציעתא,} חמור נוער הוא סימן לסוף משמרת ראשונה, תינוק יונק ואשה מספרת הם סימן לתחילת משמרת אחרונה, וכלבים צועקים סימן הם לאמצע המשמרת השניה, ואלו הן השעות שהקב"ה שואג כארי (16).
{ואי בעית אימא: כולהו סוף משמרות קא חשיב}, (17) {} כל הסימנים נתנו לדעת את זמני סיומי המשמרות, (18) {וכי תימא,} שעדיין סוף משמרת {אחרונה לא צריך} סימן, שהרי תחילת היום הוא, ואם כן {למאי נפקא מינה}, מה התועלת בסימן זה?
יש בו תועלת {למקרי קריאת שמע למאן דגני בבית אפל, ולא ידע זמן קריאת שמע} של שחרית {אימת,} מתי מגיע זמנו, {כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו}, סימן הוא שנגמר הלילה, והגיע זמן קריאת שמע, ועל ידו ידע שצריך {ליקום וליקרי} קריאת שמע. (19)
{אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, ואומר: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי} (20) {והגליתים לבין אומות העולם"}. (21)
{תניא,} בברייתא שהקב"ה שואג שלש פעמים ביום על חרבן בית המקדש: {אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל} (22).
{בא אליהו זכור לטוב ושמר} [והמתין (23)] {לי על הפתח עד שסיימתי} את {תפילתי}.
{לאחר שסיימתי} את {תפילתי}, (24) {אמר לי} אליהו: {"שלום עליך רבי"! ואמרתי לו: "שלום עליך רבי ומורי"!} (25) {ואמר לי} אליהו: {"בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו}"?
{אמרתי לו: להתפלל}.
{ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך} ולא בחורבה. (26)
{ואמרתי לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים}, לכך לא התפללתי בדרך.
{ואמר לי}: מכל מקום, לא היה לך להיכנס לחורבה אלא {היה לך להתפלל תפילה קצרה,} תפילת "הביננו". (27)
{באותה שעה למדתי ממנו} (28) {שלושה דברים}:
א. {למדתי שאין נכנסין} [שיש איסור להיכנס] {לחורבה}.
ב. {ולמדתי שמתפללין בדרך} (29).
ג. {ולמדתי שהמתפלל בדרך} אם מתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים {מתפלל תפילה קצרה}.
והוסיף אליהו {ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו?} {ואמרתי לו}: שמעתי {בת קול} (30) {שמנהמת כיונה}, (31) {ואומרת: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות}.
{ואמר לי} אליהו: {חייך וחיי ראשך! לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך}, (32) {ולא זו בלבד}, אלא בשעה {שישראל נכנסין לבתי כנסיות ובתי} {מדרשות ועונין: "יהא שמיה} [שמו] {הגדול מבורך"}, (33) {הקדוש ברוך הוא} כביכול {מנענע ראשו} בצער {ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו,} הקב"ה אומר זאת כביכול על עצמו, על שקלסוהו כשהיה בית המקדש קיים. (34) {מה לו} (35) {לאב} (36) {שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם} (37).
הגמרא מביאה את הטעמים שאין נכנסים לחורבה:
{תנו רבנן} שנו חכמים בברייתא: {מפני שלשה דברים אין נכנסים לחורבה}:
א. {מפני החשד} - שלא יחשדו שזונה מוכנת לו שם. (38) ב. {מפני} סכנת {המפולת} שכתלי החורבה רעועים ועלולים ליפול עליו.
ג. {ומפני המזיקין,} שדים, כי משכנם במקומות שלא דרים שם אנשים.
ודנה הגמרא באיזה אופן נצרך כל אחד משלשת הטעמים:
{"מפני החשד}" לשם מה נצרך, {ותיפוק ליה} שיש איסור כניסה לחורבה {משום} חשש {מפולת?}