דף כה - ב

{והכא, בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו.} תנא קמא סובר שרק אם המי רגלים במצב של טופח על מנת להטפיח אסור לקרות לפניהם, ואילו רבי יוסי מחמיר וסובר שגם כאשר נבלעו יותר והם רק טופחים, אך אין בהם כדי להטפיח דבר אחר, אסור. (47)

שנינו במשנה: {ירד לטבול, אם יכול לעלות} ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה.

דנה הגמרא: {לימא,} האם יש לנו לומר, כי {תנא,} שנינו כאן, {סתמא} דמתניתין {כרבי אליעזר, דאמר} זמן קריאת שמע הוא רק {עד הנץ החמה.} דוחה הגמרא: {אפילו תימא} הלכה {כרבי יהושע,} שזמן קריאת שמע נמשך עד שלש שעות ביום, { ודלמא} העצה להתכסות במים ולקרא נאמרה למי שרוצה לקוראה {כותיקין.}

{דאמר רבי יוחנן, ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.} (48) שנינו במשנה: {ואם לאו יתכסה במים ויק רא.}

מקשה הגמרא: הרי המים מפסיקים רק בין הערוה לעיניו, (49) ואיך יקרא קריאת שמע, {והרי} עדיין {לבו רואה את הערוה,} והוא בכלל האיסור של "לא יראה בך ערוות דבר". (50) מתרצת הגמרא: {אמר רבי אלעזר, ואי תימא רבי אחא בר אבא בר אחא משום רבינו}: ההיתר להפסיק {במים עכורין שנו,} משום {דדמו כארעא סמיכתא,} ומועילים {שלא יראה לבו} את {ערוותו.} (51)

{תנו רבנן: מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא, ויש אומרים עוכרן ברגלו.}

מקשה הגמרא: {ותנא קמא} שאמר "ישב בהן עד צוארו וקורא", הרי המים מפסיקים רק בין הערוה לעיניו, ואיך יקרא קריאת שמע, {והרי} עדיין {לבו רואה את הערוה.}

מתרצת הגמרא: {קסבר לבו רואה את הערוה, מותר.}

{ו}עדיין מקשה הגמרא: {הרי עקבו רואה את הערוה.} (52) מתרצת הגמרא: {קסבר, עקבו רואה את הערוה, מותר.}

{אתמר: עקבו רואה את הערוה, מותר.} (53)

עקבו {נוגע} בערוה - {אביי אמר אסור, רבא אמר מותר.}

{רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי,} כמו שהובאה לעיל.

ואילו {רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי}:

עקבו {נוגע} בערוה - {דברי הכל אסור.}

אך אם עקבו רק {רואה} את הערוה - {אביי אמר אסור, רבא אמר מותר.} וטעמו של רבא משום ש{לא ניתנה תורה למלאכי השרת}

{והלכתא: נוגע אסור, רואה מותר.} (54)

{אמר רבא: צואה בעששית} כלי זכוכית (55) {מותר לקרות קריאת שמע כנגדה,} (56) {ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה.}

וביאר את טעמי הדינים: {צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה,} משום {דצואה} נאמר בה "וכסית את צאתך" ולכן {בכסוי תליא מילתא,} (57) {והא מיכסיא.} (58)

ואילו {ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה,} כי {"ולא יראה בך ערות דבר" אמר רחמנא, והא קמתחזיא.} (59) {אמר אביי}: אם יש במקומו {צואה} בשיעור {כל שהוא,} ורוצה לקרות קריאת שמע, {מבטלה ברוק.}

{אמר רבא: ו}צריך לכסותה {ברוק עבה.} (60)

{אמר רבא: צואה בגומא מניח סנדלו עליה} {וקורא קריאת שמע.} (61)

{בעא מר בריה דרבינא}: אם היתה ה{צואה} {דבוקה בסנדלו מאי,} (62) {תיקו.} (63)

{אמר רב יהודה: נכרי ערום אסור לקרות} {קריאת שמע כנגדו.} (64)

שואלת הגמרא: {מה איריא} למה נקט דין זה דוקא ב{נכרי,} והרי {אפילו ישראל} ערום {נמי} אסור לקרות כנגדו?

מבארת הגמרא: {ישראל} ערום {פשיטא ליה} לרב יהודה {דאסור} לקרות כנגדו, {אלא נכרי} ערום {איצריכא ליה} להשמיענו שאסור לקרות כנגדו, כי {מהו דתימא הואיל וכתיב בהו} [לגבי הגויים, ביחזקאל כג כ]: {"אשר בשר חמורים בשרם", אימא} שלענין אמירת דבר שבקדושה נחשבת ערוותו {כ}ערוות {חמור בעלמא הוא} ומותר לקרא כנגד ערוות בהמה (65) - {קא משמע לן דאינהו נמי איקרו "ערוה"} לענין אמירת דבר שבקדושה כנגד ערוותם, ויש מקור לכך {דכתיב} [לגבי בני נח, בבראשית ט כג]: {"וערות אביהם לא ראו".} שנינו במשנה: {ולא יתכסה לא במים הרעים} [סרוחים] {ולא במי המשרה} ששורים בהם פשתן, מפני סרחונם, {עד שיטיל לתוכן מים.}

מקשה הגמרא: הרי מי המקוה מרובים הם, {וכמה מיא רמי ואזיל} כדי לבטלם? (66)

מבארת הגמרא: {אלא הכי קאמר "לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל,} (67) וכן לא יקרא לפני {מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים, ו}אז {יקרא,} כי כיון שמי הרגלים כנוסים בכלי (68) והם מועטים [ביחס למקוה] אפשר לבטלם בנתינת מים לתוכם.

{תנו רבנן}: כשיש מי רגלים לפניו, {כמה יטיל לתוכן מים} - {כל שהוא.}

{רבי זכאי אומר} - {רביעית.} (69) {אמר רב נחמן: מחלוקת} רבי זכאי ותנא קמא, היא באופן שקדמו מי רגלים בכלי, ונתן את המים לבטלם {לבסוף, אבל} אם נתן את המים {בתחילה}, ורק אחר כך הטיל בהם מי רגלים, לכולי עלמא די במים {כל שהן,} כי כיון שקדמו המים, נמצא שכל חלק של מי רגלים שנפל לתוכן בטל, ומצטרף לבטל את החלק שנופל אחריו. (70)

{ו}אילו {רב יוסף אמר} להפך: {מחלוקת} רבי זכאי ותנא קמא, היא באופן שנתן {לכתחילה} את המים, ורק אחר כך הטיל מי רגלים לתוכם, { אבל} אם נתן את המים רק {לבסוף}, דברי הכל צריך לתת {רביעית.} (71) ומביאה הגמרא {אמר ליה רב יוסף לשמעיה} כאשר רצה להתפלל ונצרך למי רגלים, {אייתי לי רביעיתא דמיא,} להטיל בהם מי רגלים, כדי לבטלם, והיינו {כרבי זכאי,} שהרי לתנא קמא כשנותן מים בתחילה די בכל שהן.

{תנו רבנן: גרף של רעי ועביט של מי רגלים}, (72) {אסור לקרות קריאת שמע כנגדן, ואף על פי שאין בהם כלום,} כיון שהם מיועדים לקבל רעי או מי רגלים.

{ומי רגלים עצמן,} כשהיו מכונסים בכלי אחר [ולא בעביט] (73) לא יקרא כנגדן {עד שיטיל לתוכן מים.} {וכמה יטיל לתוכן מים?} (74) - {כל שהוא.}

{רבי זכאי אומר} - {רביעית.}

וגרף ועביט ומי רגלים (75) אוסרים לקרא, {בין} אם היו {לפני המטה,} ואינה מפסיקה בינו לבינם, ו{בין} אם היו {לאחר המטה,} ואף על פי שהמטה מפסיקה בינו לבינם. (76)

{רבן שמעון בן גמליאל אומר}: אם היו {לאחר המטה} - {קורא,} כי ההפסק מתיר, אך אם היו {לפני המטה} - {אינו קורא. אבל מרחיק הוא} את עצמו {ארבע אמות} ממי הרגלים, {ו}אז {קורא.} {רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו} נמצאים ב{בית} שגודלו {מאה אמה,} לא מועילה בו הרחקת ארבע אמות, כי כל הבית נחשב כארבע אמות, ולכן {לא יקרא עד שיוציאם, או שיניחם תחת המטה,} שאז מותר לקרות אפילו הם בתוך ארבע אמותיו, כי הם נחשבים מכוסים במטה. (77)

{איבעיא להו: היכי קאמר} - מהי כוונת רבן שמעון בן גמליאל?

האם כוונתו שאם הם מונחים {אחר המטה קורא מיד,} ואם מונחים {לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא.}

{או דילמא הכי קאמר}: אם הם מונחים {לאחר המטה מרחיק ארבע אמות וקורא,} ואם מונחים {לפני המטה אינו קורא כלל.}

{תא שמע} כצד הראשון: {דתניא "רבי שמעון בן אלעזר אומר}: אם הם מונחים {אחר המטה קורא מיד,} ואם מונחים {לפני המטה מרחיק ארבע אמות} וקורא, { רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו} נמצאים המי רגלים ב{בית} שגודלו {מאה אמה} - {לא יקרא עד שיוציאם, או שיניחם תחת המטה".}

תמהה הגמרא: אמנם {בעיין,} בכוונת רבי שמעון בן גמליאל, {איפשטא.} אך לכאורה נמצא ששתי {מתנייתא קשיין אהדדי,} שהרי הוחלפו בהן שיטות התנאים.

מתרצת הגמרא: {איפוך} את השיטות בברייתא {בתרייתא.}

דנה הגמרא: {מאי חזית דאפכת} את השיטות בברייתא {בתרייתא,} ולמה לא תאמר {איפוך} את השיטות בברייתא {קמייתא!?}

מבארת הגמרא: {מאן שמעת ליה דאמר} במקום אחר (78) ש{"כוליה בית כארבע אמות דמי"?} - {רבי שמעון בן אלעזר היא,} והיינו כדבריו בברייתא הראשונה, ולכן עדיף להפוך את השיטות בשניה.

{אמר רב יוסף, בעי מיניה מרב הונא: מטה} שגובהה {פחות משלשה טפחים} מהקרקע {פשיטא לי} שגרף או עביט או מי רגלים המונחים תחתיה נחשבים כטמונים בקרקע, כיון {דכלבוד} לקרקע {דמי,} וכיסוי זה מתיר לקרא קריאת שמע כנגדם. אבל אם יש בינה לקרקע {שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמונה,} ועד {תשעה} טפחים, ואינה כלבוד, {מהו} שיחשבו הצואה ומי רגלים או גרף ועביט שתחתיה כטמונים בקרקע? (79) {אמר לי} רב הונא: {לא ידענא.}

ומוסיף רב יוסף: במטה שהיא גבוהה {עשרה} טפחים מעל הקרקע {ודאי לא מיבעיא לי} אם היא נחשבת כיסוי, שהרי מפני הפסק הגובה אינו נראה כמונח תחתיה, וודאי אינו מכוסה. (80)

{אמר אביי} לרב יוסף: {שפיר עבדת דלא איבעיא לך} שמטה גבוהה עשרה מהקרקע, שהרי {כל} דבר שהוא גבוה {עשרה} טפחים מעל הקרקע נחשב כ{רשותא אחריתי,} ובודאי אינו גורם לדבר המונח תחתיו להחשב כטמון בארץ.

{אמר רבא: הלכתא,} אם גובה המטה {פחות משלשה} טפחים מעל הקרקע - {כלבוד דמי,} והמונח תחתיה נחשב כטמון בקרקע. ואם יש תחתיה {משלשה עד עשרה} טפחים - {היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא, ולא פשט ליה}, והרי הוא ספק.

{אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר} שאסור לקרות קריאת שמע בכל הבית שיש בו גרף או עביט או מי רגלים.

{וכן אמר באלי אמר רב יעקב ברה דבת שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.}

{ורבא אמר: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.}

{רב אחאי איעסק ליה לבריה} אירס את בנו {בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא, עייליה} רב אחאי את בנו {לחופה, ולא מסתעייא מילתא} [לא הצליח לבעול], {אזל בתריה לעיוני} לבדוק מה מונעו, {חזא ספר תורה דמנחא} במקום ששימשו בו, {אמר להו} לבי רב יצחק, {איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי} שיכל למות בעונש עוון זה.

{דתניא: בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם} (81) {כלי בתוך כלי.} (82) {אמר אביי: לא שנו} שכיסוי כלי בתוך כלי מועיל לחצוץ ולהתיר לשמש במקומו, {אלא ב}אופן שאחד משני הכלים (83) הוא {כלי שאינו כליין} [שאינו מיועד להניח בו את התפילין או הספר תורה], {אבל בכלי שהוא כליין, אפילו} אם הניחם ב{עשרה מאני,} והם אחד בתוך השני, {כחד מאנא דמי} ואינם חוצצים (84).