דף כו - ב

{תנו רבנן: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת} - {מתפלל בליל שבת שתים} [תפלות] של שבת. (25)

{טעה ולא התפלל מנחה בשבת} - {מתפלל במוצאי שבת} (26) {שתים של חול} (27).

וכשהוא מתפלל במוצאי שבת שתים, הריהו {מבדיל} ואומר "אתה חוננתנו" {ב}תפלה ה{ראשונה}. משום שאת התפילה הראשונה הוא צריך להתפלל לשם תפלת ערבית של מוצאי שבת, שבה נתקנה הבדלה בתפלה. {ואינו מבדיל בשניה}, משום שהיא אינה לשם תפילת ערבית אלא לשם תשלומי תפילת מנחה של שבת (28).

{ואם הבדיל ב}תפלה {שניה ולא הבדיל בראשונה} - התפלה ה{שניה עלתה לו} לשם תפלת ערבית של מוצאי שבת. אבל התפלה ה{ראשונה לא עלתה לו} לשם תשלומין. שהרי מסתמא לא התכוון להקדים תשלומין לחובה, אלא התכוון בה לשם ערבית. ואף ידי ערבית לא יצא בה, משום שלא הזכיר בה הבדלה, כמבואר בסמוך.

[ואף שבראשונה התכוון לשם ערבית, לא אמרינן שהשניה היא לשם תשלומין. אלא מאחר והבדיל בה, גילה דעתו שנמלך בעצמו, וכעת רצונו שהשניה תהיה לשם ערבית] (29)

מקשה הגמרא: {למימרא, דכיון דלא אבדיל בקמייתא} - {כמאן דלא צלי} ערבית בראשונה {דמי, ומהדרינן ליה,} ולא עלתה לו ערבית אלא בשניה.

{ורמינהו} מברייתא: אם {טעה ולא הזכיר גבורות גשמים} ["מוריד הגשם"] {ב}ברכת {תחיית המתים, ו}כן אם לא הזכיר {שאלה} ["ותן טל ומטר"] {בברכת השנים} - {מחזירין אותו,} כיון שלא יצא ידי חובתו, וחוזר ומתפלל.

אבל אם לא הזכיר {הבדלה בחונן הדעת} - {אין מחזירין אותו}, ויצא ידי חובת ערבית, {מפני שיכול לאומרה} [את ההבדלה] {על הכוס}.

ומקשה הגמרא, כיון שיצא בדיעבד ידי ערבית אף בלא הבדלה, למה לא תעלה לו הראשונה לשם ערבית. וממילא יצא בשניה ידי תשלומין.

ומסקינן: {קשיא} (30).

{איתמר} (31): {רבי יוסי ברבי חנינא אמר}: שלש {תפלות}ביום - שלשה {אבותתקנום}, כמבואר בברייתא בסמוך.

ו{רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות} - {כנגד} (32) תמידים תקנום (33) אנשי כנסת הגדולה (34).

{תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי.}

{תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית. שנאמר} [בראשית יט כז] {"וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם",} (35) {ואין "עמידה "אלא תפלה, שנאמר}: [תהילים קו ל] {"ויעמד פנחס ויפלל"}.

{יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר} [בראשית כד סג] {"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות} {ערב", ואין "שיחה" אלא תפלה. שנאמר}: [תהילים קב א] {"תפלה לעני כי יעטף, ולפני ה' ישפוך שיחו"}. ו"לפנות ערב" היינו זמן מנחה. (36)

{יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר}: [בראשית כח יא] {"ויפגע במקום וילן שם",} (37) {ואין "פגיעה" אלא תפילה. שנאמר} [ירמיה ז טז] {"ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ואל תשא} {בעדם רנה ותפלה, ואל תפגע בי}".

{ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: מפני מה אמרו תפלתהשחרעדחצות?} - {שהריתמיד של שחר קרב והולך עד חצות!}

{ורבי יהודה אומר}: זמנה {עד} סוף {ארבע שעות} של היום. {שהרי התמיד של שחר קרב והולך עד} סוף {ארבע שעות}. (38) ומשמע שתפלת שחרית נתקנה כנגד תמיד של שחר, ולכן שורש מחלוקתם לענין זמן התפלה תלוי בזמן תמיד של שחר.

{ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב?} - {שהרי תמיד של בין הערביים קרב והולך עד הערב,} וכנגדו נתקנה תפלת המנחה. (39)

{רבי יהודה אומר}: זמן תפלת מנחה {עד פלג המנחה. שהרי תמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה}.

[ולאו דוקא התמיד עצמו, אלא קטורת של בין הערביים, שהיתה מוקטרת בפלג המנחה. וכנגדה תקנו את המנחה כדכתיב "תכון תפלתי קטורת לפניך"] (40).

{ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע}, וזמנה כל הלילה?

{שהרי אברים} של עולות, {ופדרים}, חלבים, של כל הקרבנות (41) שנזרק דמם ביום, ו{שלא} {נתעכלו} על המזבח {מבערב} [קודם הערב] - {קרבים} (42) {והולכים כל הלילה}. וכנגדם נתקנה תפלת ערבית. (43)

{ומפני מה אמרו}, תפלות {של מוספין}, זמנן {כל היום?} {שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום} וכנגדן נתקנה תפלת מוספין (44).

{רבי יהודה אומר}: זמנה {עד שבע שעות.} (45)

{שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות} בלבד (46).

ושני זמנים מצינו בתפלת המנחה. זמן "מנחה גדולה", וזמן "מנחה קטנה". ומפרשת הגמרא זמניהם:

{ואיזו היא} עת {מנחה גדולה?}

{משש שעות ומחצה ולמעלה}. ונקראת "גדולה" משום שמתפללין אותה בעוד היום גדול. והיא תחלת זמן המנחה, שהרי אין מקדימין את תמיד של בין הערביים קודם לשעה זו.

משמעות "בין הערביים" היא, בין עריבת היום [התחלת נטית החמה למערב] לעריבת הלילה [שקיעת החמה בסוף מערב], שהיא בסוף היום. ובשש שעות ומחצה עומדת החמה באמצע הרקיע (47), ומתחילה לנטות לצד מערב. ומאז ואילך הוא זמן "בין הערביים". ואז מתחיל זמן הקרבת התמיד, והוא תחלת זמן "מנחה גדולה".

{ואיזו היא} עת {"מנחה קטנה?"}

{מתשע שעות ומחצה ולמעלה} (48). שבפועל היו שוחטים את התמיד בכל יום בשמונה שעות ומחצה, והיה קרב למזבח בתשע ומחצה (49). והתקינו כן, בכדי שיספיקו להקריב את כל הנדרים והנדבות של אותו היום. שהרי אין מקריבים שום קרבן לאחר תמיד של בין הערביים.

{איבעיא להו: רבי יהודה} - שאמר במשנתנו שזמן המנחה הוא "עד פלג המנחה" - האם עד זמן {פלג מנחה קמא קאמר}. כלומר, עד החצי הראשון של אותן שעתיים ומחצה שהן זמן מנחה קטנה [שהוא בין תשע שעות ומחצה עד הלילה].

{או} שמא {עד זמן פלג מנחה אחרונה קאמר}.

כלומר, עד חציו השני של אותם שעתיים ומחצה, והוא עד שעה ורביע קודם הלילה. (50)

{תא שמע, דתניא: רבי יהודה אומר}: "עד {פלג המנחה} ה{אחרונה אמרו} שיכול להתפלל תפילת מנחה, {והיא י"א שעות חסר רביע!"}

דנה הגמרא: {נימא תיהוי} מברייתא זו שמשמעותה כי תפלות כנגד תמידים תקנום - {תיובתיה דרבי יוסי ברבי חנינא} שסבר "תפלות אבות תקנום"? (51)

דוחה הגמרא: אין להקשות מברייתא זו, כיון {דאמר לך רבי יוסי ברבי חנינא, לעולם אימא לך, תפלות אבות תקנום,} ואחר כך {אסמכינהו רבנן אקרבנות.} (52)

מוכיחה הגמרא: {דאי לא תימא הכי} - שרבי יוסי ברבי חנינא מודה דאסמכינהו רבנן לאחר מכן אקרבנות - הרי יקשה לך, {תפלת מוסף, לרבי יוסי ברבי חנינא, מאן תקנה?}

{אלא} בהכרח, שאף רבי יוסי ברבי חנינא מודה כי {תפלות} - {אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות,} וכאשר חזרו ותקנו חיובם כנגד התמידין, הוסיפו חיוב תפילת מוסף. (53)

שנינו במשנה: {רבי יהודה אומר} [זמן תפלת השחר] עד ארבע שעות!

{איבעיא להו}: האם כוונתו שמתפלל {"עד} ארבע שעות" - {ועד בכלל,} והיינו שגם השעה הרביעית עצמה היא מכלל זמן התפלה.

{או דלמא} "עד ארבע שעות" - {ולא עד בכלל}. שאין זמנה אלא עד תחלת השעה הרביעית. (54) פושטת הגמרא ממשנתנו: {תא שמע}: שנינו בסיפא {"רבי יהודה אומר}: זמן תפלת המנחה הוא {עד פלג המנחה",} [וכעת נוקטת הגמרא כי "פלג המנחה" הוא החצי השני של זמן המנחה, ולכן הוכיחה]:

{אי אמרת בשלמא, עד ולא עד בכלל}, ו"פלג המנחה" השני כבר אינו מזמן התפלה, {היינו דאיכא בין רבי יהודה לרבנן}. כי לרבנן, אף פלג המנחה השני הוא זמן תפלה, עד הערב. ולרבי יהודה, אין הוא בכלל.

{אלא אי אמרת} שמשמעות "עד פלג המנחה" הוא {"ועד בכלל}", נמצא כי גם לרבי יהודה מתפללין במשך כל זמן פלג המנחה עד הערב, (55) ואם כן נמצא כי {רבי יהודה} -