ה. {"ויאמר אליה עלי, עד מתי תשתכרין"} - {אמר רבי אלעזר: מכאן לרואה בחברו} {ע} {דבר שאינו הגון,} ש{צריך להוכיחו}. ואף אם אינו איסור דאורייתא, שהרי הוכיחה על האיסור להתפלל בשכרות, שאינו אלא מדרבנן. (44)
ו. {"ותען חנה ותאמר, לא אדוני"} - {אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא}: כך {אמרה ליה} חנה לעלי: {לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך}, לפי {שאתה חושדני בדבר זה} שאני שיכורה, והרי טועה אתה בזה. (45)
{איכא דאמרי: הכי אמרה ליה,} בלשון תמיה: וכי {לא אדון אתה,} ו{לאו איכא שכינה ורוח} {הקודש גבך, שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות?} (46)
וכי {מי לא ידעת ד"אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי"!?} (47)
{אמר רבי אלעזר: מכאן לנחשד בדבר שאין בו, שצריך להודיעו} לחושד, שחשד שוא הוא. (48)
ז. {"אל תתן את אמתך לפני בת בליעל"} - {אמר רבי אלעזר: מכאן} למדנו {לשכור שמתפלל,} שנחשב כאילו הוא {כאילו עובד} {עבודה זרה.} שהרי {כתיב הכא} שעשאה כ{"לפני בת בליעל"}, משום שחשדה שהתפללה בשכרות. {וכתיב התם} לגבי עובדי עבודה זרה [דברים יג יד] {"יצאו אנשים בני בליעל מקרבך"}, ודרשו בגזירה שוה, {מה להלן} מדובר ב{עבודה זרה, אף כאן} מתפלל שיכור הריהו כעובד {עבודה זרה}.
ח. {"ויען עלי ויאמר, לכי לשלום"} - {אמר רבי אלעזר: מכאן, לחושד את חברו בדבר שאין בו, שצריך לפייסו. ולא עוד, אלא שצריך לברכו,} (49) {שנאמר} בסוף דברי עלי: {"ואלהי ישראל יתן את שלתך"}. (50)
מבארת הגמרא את תפלת חנה: {"ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות}, אם ראה תראה בעני אמתך, וזכרתני ולא תשכח את אמתך, ונתת לאמתך זרע אנשים, ונתתיו לה' כל ימי חייו, ומורה לא יעלה על ראשו".
{אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא "צבאות",} [דהיינו שהוא בורא "צבאות"] {עד שבאתה חנה וקראתו} "צבאות".
וכך {אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד!?} (51)
{משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו. בא עני אחד ועמד על הפתח. אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו. דחק} עצמו {ונכנס אצל המלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית,} {קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת!?} (52)
{"אם ראה תראה} בעני אמתך" - {אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם "ראה" אתה בעניי} - {מוטב, ואם לאו "תראה"} בעניי - {אלך ואסתתר} עם אדם אחר {בפני אלקנה בעלי}, ויקנא לי, ושוב אלך ואסתתר בפני עדים, {וכיון דמסתתרנא, משקו לי מי סוטה, ו}על ידי כן אפקד בבנים. (53)
שהרי {אי אתה עושה תורתך פלסתר} [שקר], {ש}הרי כבר {נאמר} בסוטה שהשקוה מהמים המאררים [במדבר ה כח]: "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, {ונקתה ונזרעה זרע"}.
שואלת הגמרא: {הניחא למאן דאמר} שדרש מ"ונזרעה זרע" ש{אם היתה עקרה נפקדת, שפיר} - אפשר לבאר כך את כוונת חנה.
{אלא למאן דאמר} שאינה היא נפקדת מעקרותה בכך, אלא המים מועילים לה ש{"אם היתה יולדת בצער, יולדת} מעתה {בריוח,} ואם היתה יולדת {נקבות, יולדת} מעתה {זכרים,} ואם היתה יולדת ולדות {שחורים, יולדת} מעתה {לבנים,} ואם היתה יולדת ולדות {קצרים, יולדת} מעתה {ארוכים"}, לשיטתו - {מאי איכא למימר} בביאור דברי חנה?
ומצינו שנחלקו אמוראים בדרשת הכתוב בסוטה: {דתניא: "ונקתה ונזרעה זרע}" - {מלמד, שאם היתה עקרה נפקדת, דברי רבי ישמעאל.}
{אמר לו רבי עקיבא: אם כן, ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו מפני בעליהן} עם איש אחר, {וזו שלא קלקלה} תהיה {נפקדת}, ולא מסתבר כן.
{אלא מלמד, שאם היתה יולדת בצער} - {יולדת בריוח, קצרים} - {יולדת ארוכים,} {שחורים} - {יולדת לבנים,} ואם היתה יולדת ולד {אחד, יולדת} מעתה {שנים.} (54)
ואם כן, לרבי עקיבא {מאי "אם ראה תראה",} ולמה כפל הכתוב לשונו?
מתרצת הגמרא: {דברה תורה כלשון בני אדם,} שכן דרך בני אדם לכפול לשונם. (55)
בתפלת חנה נאמר שלש פעמים "אמתך": "אם ראה תראה {בעני אמתך"} ו{"אל תשכח את אמתך", "ונתתה לאמתך".}
{אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש אמתות} ["אמתך", ו"אמתך" - לשון "מיתה" הוא] {הללו למה} נאמרו?
{אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה!} שבשלשה דברים האשה נבדקת בשעת סכנה, ואם ימצא בה אחד מהם, נגזר דינה למיתה.
{ו}איכא ד{אמרי לה} לשלשת דברים אלו {שלשה דבקי מיתה}, שמחמת שאינה נזהרת בדברים אלו, המיתה דבקה בה.
{ואלו הן}: שמירת הלכות {נדה, ו}הפרשת {חלה, והדלקת הנר} של שבת.
- {כלום עברתי על אחת מהן?} (56) והיינו שלש "אמתות" שהוזכרו בדבריה.
{"ונתתה לאמתך זרע אנשים", מאי "זרע אנשים"?}
{אמר רב}: בקשה בן שיהיה {גברא בגוברין!} כלומר, שיהיה חשוב להמנות בין אנשים.
{ושמואל אמר}: בקשה {זרע ש}יהיה {מושח שני אנשים} למלוכה. {ומאן אינון} שנים שנמשחו על ידי זרעה? - {שאול ודוד} הם, שמשחם שמואל בנה למלכים.
{ורבי יוחנן אמר}: בקשה {זרע ש}יהיה {שקול כשני אנשים!ומאן אינון} שנים שהיה שקול שמואל כמותם? - {משה ואהרן} הם. {שנאמר} [תהלים צט ו] {"משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו"} (57) משמע, ששמואל שקול כשניהם. (58)
{ורבנן אמרי: מאי "זרע אנשים"} - {זרע שמובלע בין אנשים.}
{כי אתא רב דימי, אמר} לפרש דברי רבנן: {מאי "מובלע בין אנשים"} - {לא ארוך} מדי {ולא גוץ} [נמוך], {ולא קטן} [רזה] {ולא אלם} [עבה], {ולא צחור} [לבן] {ולא גיחור} [אדום], {ולא חכם} מדי {ולא טפש}, אלא ממוצע בכל מדות אלו! שאם יהיה יוצא דופן, יהיה תמוה בעיני הבריות, ומתוך שידברו ממנו, תשלוט בו עין הרע. (59) אמרה חנה לעלי {"אני האשה הנצבת עמכה בזה"} - {אמר רב יהושע בן לוי: מכאן שאסור לישב} (60) {ב}תוך {ארבע אמות} (61) {של} מי שעומד ב{תפלה!} (62) ולכן אמרה "נצבת עמכה", כי גם הוא היה צריך לעמוד (63) מחמת תפלתה (64).
{"אל הנער הזה התפללתי"} -
{אמר רב אלעזר: שמואל, מורה הלכה בפני} עלי {רבו היה. שנאמר: "וישחטו את הפר, ויביאו את הנער אל עלי",} וכי {משום ד"וישחטו את הפר" הביאו את הנער אל עלי?"} {אלא אמר להן עלי: קראו} ל{כהן} ד{ליתי ולשחוט} את הפר!
{חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט?} הרי {שחיטה בזר כשרה!}
{אייתוהו} לשמואל {לקמיה דעלי, אמר ליה} עלי: {מנא לך הא} ש"שחיטה בזר כשרה"? (65)
{אמר ליה} שמואל: וכי {מי כתיב} בתורה {"ושחט הכהן}"? והרי {"והקריבו הכהנים" כתיב}, דהיינו רק העבודות {מקבלה ואילך,} שהן נחשבות {"מצות כהונה"}, ואינן כשרות בזר, אבל בשחיטה לא נאמר אלא "ושחט" סתם, ונסוב על הבעלים, {מכאן לשחיטה, שכשרה בזר}.
{אמר ליה} עלי: {מימר שפיר קא אמרת}, ואמנם הלכה כדבריך, {מיהו, מורה הלכה בפני רבך את,} (66) {וכל המורה הלכה בפני רבו} חייב מיתה (67).
{אתיא חנה וקא צוחה קמיה} עלי שלא יעניש את בנה. אמרה לו: {אני האשה הנצבת} {עמכה בזה}.
{אמר לה} עלי: {שבקי לי}, והניחיני {דאענשיה} לשמואל שימות, {ובעינא רחמי ויהיב לך} הקדוש ברוך הוא בן אחר דיהיה {רבא} [גדול] {מיניה}.
{אמרה ליה} חנה: {"אל הנער הזה התפללתי!}" ואיני חפצה בבן אחר תחתיו. (68)
{"וחנה היא מדברת על לבה"} -
{אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא}: דברה חנה לפני הקדוש ברוך הוא {על עסקי} {לבה.}
{אמרה לפניו: רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה, לא בראת דבר אחד לבטלה, עינים} בראת - כדי {לראות} בהן, {ואזנים} - כדי {לשמוע} בהן, {חוטם} - כדי {להריח} בו, {פה} - {לדבר} בו, {ידים} - {לעשות בהם מלאכה, רגלים} - {להלך בהן, דדים} - כדי {להניק בהן.} (69)
אם כן, {דדים הללו שנתת על לבי} - {למה} נתת לי? וכי {לא} בשביל {להניק בהן? תן לי} {בן, ואניק} אותו {בהן!} (70)
{ו}עוד מימרא {אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית} חלום (71) {בשבת,} (72) {קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה}, ואפילו נגזר עליו עונש מנעוריו, (73) מוחלין לו בזכות התענית, לפי שהכל מתענגים והוא מתענה. (74)
{ואף על פי כן,} כיון שלא עינג את השבת באכילה, כתענוג שאר בני אדם - {חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת} שביטל! (75) {מאי תקנתיה} שלא יענש על ביטול עונג שבת? - {אמר רב נחמן בר יצחק}: תקנתו היא, {ליתיב} אחר השבת {תעניתא} אחרת (76) {ל}כפרת ה{תעניתא} שהתענה בשבת.
{ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה} [לשון "זריקה", כמו "מטחוי קשת"] {דברים כלפי מעלה, שנאמר "ותתפלל על ה'"} וטענה כלפי שמיא כדברים האמורים לעיל, (77) {מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה.}
{ואמר רבי אלעזר: אליהו} הנביא {הטיח דברים} {כלפי מעלה, שנאמר} בתפלת אליהו, [מלכים א יח לז] {"ואתה הסבות את לבם אחורנית",} שגרמת להם שיחטאו על ידי יצר הרע שבראת בהם. (78)
{אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא} בנבואת נביאים אחרים, {והודה לו לאליהו} על טענתו זו? (79)