דף לב - א

{דכתיב} בנבואת מיכה [מיכה ד ו] "ביום ההוא נאם ה', אוספה הצולעה, והנדחה אקבצה, {ואשר הרעותי"} - שאני גרמתי שירעו, בכך שבראתי בהם יצר הרע. (1)

{אמר רבי חמא ברבי חנינא: אלמלא שלש מקראות הללו} דלהלן, {נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל} במשפט, [הכוונה לישראל, ונקט לשון "סגי נהור"], כי לא היה עליהם שום לימוד זכות, אבל עכשיו שנכתבו מקראות אלו, יש לנו פתחון פה בדין, שהרי הם מעידים שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו, ולהסיר הרע מאתנו. (2)

ואלו הם שלשת המקראות: {חד} - {דכתיב "ואשר הרעותי",} ובראתי בהם יצר הרע, נמצא שאין אנו אשמים בחטאינו, אלא הוא כביכול גרם לכך.

{וחד} - {דכתיב} [ירמיה יח ו] {"הנה כחומר ביד היוצר, כן אתם בידי בית ישראל}", ונמצא שאף אחר שנתן בידנו בחירה וכח להכניע את היצר, עדיין יצרנו מסור בידו.

{וחד} - {דכתיב} [יחזקאל לו כו] {"והסירותי} {את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר}", ונמצא שבידו לבטל יצרנו הרע, שהרי הוא מבטיח לנו שיעשה כך בעתיד. (3)

{רב פפא אמר}: יש מקור ברור יותר לכך שבידו לבטל יצרנו הרע ולתת בנו יצר טוב, {מהכא: דכתיב} [שם פסוק כז] {"ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו}".

{ואמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר} [במדבר יא ב] {"ויתפלל משה אל ה'}" (4), {אל תקרי "אל ה'" אלא "על ה'",} (5) {שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין "עיינין", ול"עיינין"} קורין {"אלפין".}

{דבי רבי ינאי אמרי, מהכא} מוכח שמשה הטיח דברים כלפי מעלה: שנאמר [דברים א א] "אלה הדברים אשר דבר משה וגו' {ודי זהב"}.

{מאי "ודי זהב"?} {אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל} בביזת מצרים וביזת הים, {עד שאמרו "די"} [והיינו "די זהב"], {הוא גרם} להם {שעשו את העגל} עם אותו זהב. (6)

והיינו ד{אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם} [שמח ומשתגע ומזיק] {מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר}, ומשל הוא, שאין אדם חוטא מתוך דחקות, אלא מתוך שפע והרחבה.

{אמר רבי אושעיא: משל} נוסף, (7) למה הדבר דומה? - {לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה} אוכל הראוי לה מ{כרשינין,} והשמינה, {והיתה מבעטת בו, אמר לה} בעליה: {מי גרם ליך שתהא מבעטת בי?} - הלא אין זאת {אלא} מחמת {כרשינין שהאכלתיך!} וכן אירע גם עם ישראל שמרוב שפע שהשפיע להם, באו לידי חטא. (8)

{אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל} למה הדבר דומה? - {לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו} האב את הבן, {וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס} עם מעות {על} {צוארו, והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה אותו הבן שלא יחטא!?} וכן אירע גם עם ישראל, שמרוב כסף וזהב שניתן להם, באו לידי נסיון וחטאו.

{אמר רב אחא בריה דרב הונא, אמר רב ששת, היינו דאמרי אינשי: "מלי כריסיה, זני בישי"} [מילוי הכרס הוא ממין החטאים הרעים, כי הוא גורם את החטא] - והמקור לכך ממה {שנאמר} [הושע יג ו] {"כמרעיתם וישבעו, שבעו וירם לבם, על כן שכחוני}".

{רב נחמן אמר,} המקור שריבוי ממון גורם לחטא הוא {מהכא}: שנאמר [דברים ח יד] {"ורם לבבך, ושכחת את ה'."}

{ורבנן אמרי} שהמקור לכך {מהכא}: שנאמר [דברים לא כ] {"ואכל ושבע ודשן, ופנה} אל אלהים אחרים ועבדום, ונאצוני והפר את בריתי".

{ואי בעית אימא מהכא}: שנאמר [שם לב טו] {"וישמן ישרון ויבעט}".

{אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו} {למשה} על טענתו בדבר הזהב שהרבה להם?

{שנאמר} [הושע ב י] {"וכסף הרביתי להם, וזהב עשו לבעל}".

נאמר [שמות לב ז] {וידבר ה' אל משה, לך רד} כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים", ומבררת הגמרא: {מאי "לך רד"?}

{אמר רבי אלעזר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך!} (9) שהרי {כלום נתתי לך גדולה, אלא בשביל ישראל,} שתלמדם תורה ומצוות, {ועכשיו} ש{ישראל חטאו, אתה למה לי!?} (10)

{מיד תשש כחו של משה, ולא היה לו כח לדבר} זכות על ישראל, {ו}אולם {כיון שאמר} לו הקדוש ברוך הוא [דברים ט יד] {"הרף ממני ואשמידם}", ורמז למשה בכך, שאם לא יניח לו להשמידם אלא יתפלל עליהם, ימחל להם.

וכששמע משה כן, {אמר משה}: הרי {דבר זה תלוי בי,} לפיכך {מיד עמד ונתחזק בתפלה וביקש רחמים.} {משל} למה הדבר דומה? - {למלך בשר ודם שכעס על בנו, והיה מכהו מכה גדולה. והיה אוהבו} של המלך {יושב לפניו, ומתיירא לומר לו דבר} ולבקש ממנו רחמים על הבן, אך כיון שהמלך רצה שיפייסו האוהב לרחם על בנו, {אמר המלך} לבנו: {אלמלא אוהבי זה שיושב לפני, הרגתיך!} וכששמע האוהב רמז זה, {אמר}: הרי {דבר זה תלוי בי, מיד עמד והצילו.}

נאמר בהמשך דברי הקב"ה למשה [שמות לב י]: {"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול}".

{אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב} הוא, הרי זה דבר ש{אי אפשר לאומרו,} שהרי לשון "הניחה לי" {מלמד ש}כביכול {תפסו משה להקדוש ברוך הוא, כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו} ואינו מניח לו, (11) {ואמר} משה {לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם} לישראל.

עוד נאמר בהמשך דברי הקב"ה למשה: [שם פסוק יא] {"ואעשה אותך לגוי גדול}" -

{אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש} {ברוך הוא} והשיב: {רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים} [ישראל הנשענים על זכויות שלשת האבות], {אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד} - העם שאתה רוצה לעשות ממני - {על אחת כמה וכמה} שלא יעמוד לפניך בשעת כעסך, שהרי לא יהיו לו אלא זכויותי. (12)

{ולא עוד, אלא ש}אם אתרצה לכך, {יש בי בושת פנים מאבותי.} שמ{עכשיו יאמרו: ראו פרנס שהעמיד} הקדוש ברוך הוא {עליהם,} שכשרצה הקדוש ברוך הוא להשמידם הסכים לכך, ו{ביקש גדולה לעצמו, ולא ביקש עליהם רחמים}.

עוד נאמר שם [פסוק יא]: {"ויחל משה את} {פני ה'} אלהיו" -

{אמר רבי אלעזר}: מה שנקט הכתוב לשון "ויחל" ולא "ויתפלל" {מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא, עד שהחלהו} [הפציר בו בהקדוש ברוך הוא].

{ורבא אמר}: "ויחל" הוא מלשון חילול והפרה, ומלמד שעמד משה בתפלה {עד ש}כביכול {הפר לו} לקדוש ברוך הוא את {נדרו}, שנדר ואמר "אכלם". (13)

והמקור לדרוש כך: {כתיב הכא} "ויחל", {וכתיב התם} בפרשת נדרים [במדבר ל ג] {"לא יחל דברו", ואמר מר}: רק {הוא,} בעל הנדר, {אינו מיחל} את נדרו, {אבל אחרים} {מחלין לו} את הנדר [והיינו התרת נדר על ידי חכם].

{ושמואל אמר}: "ויחל" מלשון "חלל" הוא, {מלמד שמסר} משה {עצמו למיתה עליהם!} ותלה את המשך חייו בקיומם, {שנאמר} [שמות לב לב] {"ואם אין, מחני נא מספרך"}. (14)

{אמר רבא אמר רב יצחק}: "ויחל" מלשון חלות הוא, {מלמד שהחלה} [גרם שתחול] {עליהם מדת} ה{רחמים!}

{ורבנן אמרי}: "ויחל" לשון חולין הוא, {מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חולין} (15) {הוא לך מעשות כדבר הזה} - להשמיד את ישראל!

עוד שנינו על הכתוב {"ויחל משה את פני ה'"} - {תניא: רבי אליעזר הגדול אומר} "ויחל" מלשון "אחילו" הוא [ויתבאר בסמוך], {מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא, עד שאחזתו "אחילו"}.

{מאי "אחילו"?} - {אמר רבי אלעזר: אש של} {עצמות.}

{מאי "אש של עצמות?} - {אמר אביי: אשתא דג רמי.}

עוד אמר משה בתפלתו [שם פסוק יג] {"זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך} וגו'".

מבררת הגמרא {מאי "}נשבעת להם {בך"?} - {אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם!אלמלא נשבעת להם בשמים וארץ, הייתי אומר כשם ששמים וארץ} יכולים להיות {בטלים,} (16) {כך שבועתך} יכולה שתהיה {בטלה}. {ו}אולם {עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול} [שנאמר בעקידת יצחק "בי נשבעתי"], הרי {מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים} - {כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים.}

נאמר שם בסוף הפסוק: {"ותדבר אליהם, ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי} אתן לזרעכם ונחלו לעולם".

שואלת הגמרא: {האי "אשר אמרתי"} - {"אשר אמרת" מיבעי ליה} לכתוב, שהרי משה הוא שאומר להקב"ה שכך הבטיח לאבות לתת לזרעם.

{אמר רבי אלעזר: עד כאן} [עד "ככוכבי השמים"] {דברי} ה{תלמיד} [משה], ו{מכאן ואילך} [סוף הפסוק] הם כבר {דברי הרב} [הקדוש ברוך הוא], שאמר לו, כן אעשה כדבריך ולא אשמידם, וכל הארץ אשר אמרתי לאבות אתן לזרעם, ונחלו אותה לעולם.

{ורבי שמואל בר נחמני אמר: אלו ואלו דברי} ה{תלמיד הן,} וגם סוף הפסוק מדברי משה הוא.

{אלא כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרי דברים} אלו {שאמרת לי} בסנה: {לך} ו{אמור להם לישראל בשמי,} "ואמרת אליהם אעלה אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש" ו{הלכתי ואמרתי להם} את הדברים {בשמך, עכשיו}, אם אי אתה מוחל להם - {מה אני אומר להם!?} (17) וכוונת הכתוב "אשר אמרתי", היא, שאחר שאמרתי דבר בשמך איך יתכן שלא יתקיים.

כשם שהתפלל משה אחר חטא העגל, כך התפלל גם אחר פרשת המרגלים, ושם מצינו שאמר משה לה': אם תמית את העם, יאמרו הגויים "מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר".

דנה הגמרא: למה נכתב [במדבר יד טז] {"מבלתי יכולת ה'"} בלשון נקבה? והרי "לא {יכול ה'" מיבעי ליה} לכתוב (18).

{אמר רבי אלעזר}: לשון זה נכתב ללמד שכך {אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם}: כביכול {תשש כחו} של הקב"ה {כנקבה, ואינו יכול להציל} את עמו מידינו.

{אמר הקדוש ברוך הוא למשה: והלא כבר ראו} הגויים {נסים וגבורות שעשיתי להם} לישראל {על הים,} ואיך יאמרו שאין בכחי להצילם?!

{אמר לפניו} משה: {רבונו של עולם! עדיין יש להם} לאומות {לומר: ל}נגד {מלך אחד} [לפרעה] {יכול} הוא {לעמוד}. אבל {לשלשים ואחד מלכים} [שמלכו אז בארץ כנען] {אינו יכול לעמוד} ולהורישם, ויטענו שמפני כך לא הכנסת אותם לארץ. (19)

{אמר רבי יוחנן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה?} - {שנאמר} [שם פסוק כ] {"ויאמר ה' סלחתי כדברך".}

{תני דבי רבי ישמעאל: מאי "כדברך"?} - {עתידים אומות העולם לומר כן,} כדבריך [שאכן חשבנו כי "לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד"].

{אשרי תלמיד שרבו מודה לו!}

ומבארת הגמרא את המשך הכתוב שם [פסוק כא] {"ואולם חי אני"} - {אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, החייתני} בפני האומות {בדבריך!} (20)

{דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך יתפלל} על צרכיו. (21) {מנלן} המקור לסדר זה? - {ממשה}. {דכתיב} [דברים ג כג] {"ואתחנן אל ה' בעת ההיא", וכתיב} לפני כן, {"ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך"}. הרי שקודם סידר משה את שבחי הקדוש ברוך הוא, ורק אחר כך בקש על עצמו, (22) {ו}בקשתו מובאת בפסוק ד{כתיב בתריה "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה} אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון". (23)

[{סימן מעשי"ם צדק"ה קרב"ן כה"ן תעני"ת} {מנע"ל ברז"ל} - להלן יובאו מימרות בענינים אלו].