דף ד - א

{בניהו בן יהוידע,} שהיה אב בית דין, {זה} {סנהדרין.} שמהם נטלו רשות אחרי שהתייעצו עם אחיתופל.

{ואביתר} - {אלו אורים ותומים}. כלומר, הוא הכהן הגדול שעל ידו היו שואלים בימי דוד באורים ותומים (1).

{וכן הוא אומר,} עוד יש להוכיח שנטלו קודם רשות מסנהדרין ורק אחר כך שאלו באורים ותומים, מהכתוב [דברי הימים א יח יז]: {"ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי"}. האורים ותומים מכונים "כרתי ופלתי", ובניהו היה "על", כלומר, ראשון וקודם להם (2).

{ולמה נקרא שמם} של אורים ותומים {כרתי ופלתי?} {כרתי}, מפני {שכורתים דבריהם,} שאומרים דברים קצובים וגמורים שלא יפחתו. {פלתי}, מפני {שמופלאים בדבריהם,} שאין דבריהם מובנים אלא למי ששורה עליו רוח הקדש ויודע לצרף ולסדר את האותיות (3).

{ו}סיום הפסוק "ואחרי אחיתופל וכו' ... ושר צבא למלך יואב", ביאורו: ש{אחר כך,} לאחר שקבלו תשובת האורים ותומים, הוליכם {שר צבא למלך} ששמו {יואב} למלחמה.

{אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה אמר רבי יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא,} היכן מצאנו בכתובים שכינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, והוא שהעירו משנתו?

שנאמר [תהילים נז ט]: {"עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר}". דוד אמר לנפשו: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים הישנים עד שהשחר מעוררם, אלא "אעירה שחר", אני אעורר את השחר, וזאת על ידי הנבל וכינור.

{רבי זירא אמר} תירוץ אחר על השאלה כיצד יתכן שדוד ידע לכוון מתי חצות אם משה לא ידע: {משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע} לכוון מתי בדיוק חצות.

{ו}שמא תאמר, {כיון דדוד הוה ידע} מתי חצות, {כנור, למה ליה?}

תשובתך, אכן לא נזקק דוד לכנור כדי לכוון שעת חצות, אלא רק כדי {לאתעורי משנתיה.} כדי להתעורר משנתו. (4)

{ו}אם נשאל, {כיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר "כחצות"?} מדוע אמר "כחצות" שהוא לשון מסופק, ולא אמר "חצות"?

{משה קסבר,} כי אף שהוא יודע לכוון מתי היא שעת חצות, אבל יש לחשוש {שמא יטעו איצטגניני פרעה} מתי היא שעת חצות, כי הם אינם יודעים לכוונה בדיוק, וקודם שתגיע נקודת חצות יהיו סבורים שכבר הגיעה ועדיין לא באה המכה, {ויאמרו: משה בדאי} [שקרן] {הוא!} לפיכך עדיף היה למשה לומר לשון מסופקת, המשתמעת שאינו יודע בדיוק ושלא יתפס כבדאי. (5)

וכמו {דאמר מר} [דרך ארץ זוטא פ"ג], {למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה.} שמא תכשל בדברך, שלא יבינוך כראוי ויחזיקוך לשקרן. (6)

{רב אשי אמר} תירוץ אחר: באמת משה ידע לכוון מתי שעת חצות, ומה שאמר "כחצות", אין זו לשון מסופקת, אלא {בפלגא אורתא נגהי ארביסר הוי קאי,} משה היה עומד בחצות הלילה, במוצאי יום י"ג, אור לי"ד, {והכי קאמר משה לישראל}: (7) {אמר הקדוש ברוך הוא, למחר, כחצות הלילה כי האידנא,} כמו שעת חצות שאנו עומדים בה עתה, {אני יוצא בתוך מצרים.} ונקט לשון "כחצות" כדי לדמות חצות של מחר לחצות שעומד בה היום. (8)

הגמרא מבארת עוד מדברי דוד המלך בעניין השכמתו וחסידותו לעומת שאר מלכים:

"תפילה {לדוד} ... {שמרה נפשי כי חסיד אני}" [תהילים פו א]. נחלקו {לוי ורבי יצחק} מהי מידת החסידות שהשתבח בה דוד:

א{חד אמר: כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם!} האם {לא חסיד אני? ש}הרי {כל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ו}אילו {אני "חצות לילה אקום להודות לך"} [תהילים קיט סב].

{ואידך,} והשני אמר, {כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם}: האם {לא חסיד אני? ש}הרי {כל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות} ועסוקים להרבות {בכבודם, ו}אילו {אני ידי מלוכלכות בדם} (9) [כשאני בודקו אם הוא דם טהור או שמא דם נדות וטמאה], {ובשפיר} [עור הולד שבתוכו נוצרים העצמות ואברי הולד, והמפלת שפיר בודקין אותו כדי לדעת אם יש בו ולד, שאז טמאה אמו בטומאת לידה, או לא], {ובשליא} [הוא השק שבתוכו נוצר העובר, והמפלת שליא יתכן שטמאה טומאת לידה, והיו מביאים לפניו לדעת מה דינה], {כדי לטהר אשה לבעלה}.

{ולא עוד, אלא כל מה שאני עושה, אני נמלך} {במפיבושת רבי, ואומר לו: מפיבושת רבי!, יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי?} (10) {יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי} לשאול אותו (11).

{אמר רבי יהושע בריה דרב אידי: מאי קרא,} היכן מצאנו בכתובים שדוד היה עושה כך? שנאמר: {"ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש"} [תהילים קיט מו], כלומר, דברתי בעדותיך לפני תלמידי חכמים הקרויים "מלכים" ולא אבוש. (12) {תנא} שנינו בברייתא: {לא מפיבושת} היה {שמו}, (13) {אלא איש בושת שמו}. (14) {ולמה נקרא שמו מפיבושת?} מפני {שהיה מבייש פני דוד בהלכה}, ומשמעו "מפיו בושת", והיינו שמפיו נגרם בושה לדוד שהיה טועה לפעמים והיה אומר לו טעית!

{לפיכך} בזכות שהיה דוד מקטין את עצמו, (15) {זכה דוד ויצא ממנו כלאב}, שהיה חכם. {ו}כפי ש{אמר רבי יוחנן: לא כלאב שמו, אלא דניאל שמו}, (16) {ו}אם שמו דניאל {למה נקרא שמו כלאב?} {שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה.} "כלאב" מלשון "כל אב", כלומר, מכלים את הרב שהיה אב בהוראות בהלכה, {ועליו אמר שלמה בחכמתו} במקום דוד אביו, (17) {"בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני}" [משלי כג טו]. {ואומר "חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר"} [שם כז יא]. (18)

שואלת הגמרא: {ודוד, מי קרי לנפשיה}, האם החשיב את עצמו ל{חסיד?} {והא כתיב} [תהילים כז יג]: {"לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים"}, היינו שאם לא הייתי מאמין שאראה בטוב ה' בעולם הבא היו כבר טורדים אותי מיראתך. {ותנא} שנינו בברייתא {משמיה דרבי יוסי: למה נקוד על לולא?} [לפי המסורת יש נקודות על אותיות "לא" שב"לולא", נקודות אלו באות למעט המשמעות, ולומר שאינו דבר ברור, (19) ומה באות למעט כאן ולומר שאינו דבר ברור?

{אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק בהם אם לאו}. (20)

הרי שלא היה ברור לו שיזכה לעולם הבא, ואם כן, ודאי שלא החזיק את עצמו לחסיד, וכיצד אמר "כי חסיד אני"?

מתרצת הגמרא: דוד אמנם החזיק את עצמו לחסיד, אך מכל מקום חשש {שמא} יחטא ו{יגרום החטא} שלא יזכה לראות בטוב ה'.

{כ}מו שמצינו {ד}אמר {רבי יעקב בר אידי} לגבי יעקב אבינו.

{דרבי יעקב בר אידי רמי,} שאל את סתירת הפסוקים, לכאורה, {כתיב} כשיעקב יצא לחרן הבטיח לו הקדוש ברוך הוא [בראשית כח טו]: {"והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך", ו}אולם, כשראה יעקב את לבן עם ארבע מאות איש הבאים לקראתו.

{כתיב} [בראשית לב ז] {"ויירא יעקב מאד}", ולכאורה תמוה, מדוע פחד, והרי הקב"ה הבטיחו שיהיה עמו לשמרו?

ותירץ רבי יעקב בר אידי: יעקב אבינו {אמר} [חשש] {שמא יגרום החטא.} כלומר, יעקב חשש, שמא חטא לאחר שקיבל את ההבטחה (21), ולא תתקיים ההבטחה, לפי שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת, (22) וכן חשש דוד על חלקו בעולם הבא.

ומוכיחה הגמרא שיש לחשוש שהחטא יגרום לאי קיום ההבטחה (23):

{כדתניא} בברייתא: נאמר בשירת הים [שמות טו טז]: {"עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית"}, ודורשים את כפילות הלשון {"עד יעבור עמך ה'", זו ביאה} {ראשונה}, כשבאו ישראל לארץ ישראל בימי יהושע, {"עד יעבור עם זו קנית", זו ביאה שניה}, כששבו לארץ ישראל מגלות בבל בימי עזרא.

{מכאן,} ממה שהקיש הכתוב את שתי הביאות האלו זו לזו, (24) {אמרו חכמים: ראויים היו ישראל ליעשות להם נס} גם {בימי עזרא}, שיעלו ביד רמה בעל כרחם של מלכי פרס ולא יהיו משועבדים למלכות, {כדרך שנעשה להם} כשעלו {בימי יהושע בן נון} [ולכן הקיש הכתוב את שתי הביאות הללו זו לזו]. {אלא, שגרם החטא}. (25) ולכן לא זכו לעלות ביד רמה, אלא ברשות המלך כורש, וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם.

שנינו במשנתנו: {וחכמים אומרים עד חצות}.

דנה הגמרא: {חכמים,} הסוברים שזמן קריאת שמע עד חצות, {כמאן סבירא להו} במשמעות זמן 'בשכבך' שנקבע לקריאת שמע של ערבית?

{אי כרבי אליעזר סבירא להו,} שמשמעות "בשכבך" היא כל זמן שדרך בני אדם לעלות על יצועם כדי לישון, אם כן, {לימרו} "עד סוף האשמורה הראשונה" {כרבי} {אליעזר}, שהרי עד שעה זו ודאי כל שדעתו לישון כבר שכב וישן (26).