{קא משמע לן,} שגם {כל} מאכל {שיש בו} תערובת של חמשת מיני דגן ובפועל אין הדגן משמש כעיקר המאכל ברכתו היא "בורא מיני מזונות", כי מחמת חשיבותו לעולם הוא נחשב לעיקר המאכל.
{ואי אשמעינן} רק {"כל שיש בו} מחמשת המינים", {הוה אמינא} שדוקא {כל שיש בו} מ{חמשת המינים} - {אין,} רק עליו מברכים "בורא מיני מזונות", {אבל} על מאכל שיש בו תערובת {אורז ודוחן} - {לא} מברכים "בורא מיני מזונות", והיה מקום לטעות שהטעם בזה הוא {משום דעל ידי תערובת} הוא בא, ולכן, כיון שאינו משמש כעיקר המאכל הריהו נטפל למין השני שבתערובת.
{אבל} באופן ש{איתיה} לאורז ולדוחן {בעיניה} והמאכל כולו [או רובו] עשוי מאורז ודוחן - {נימא} ש{אפילו} על {אורז ודוחן נמי} {מברכין עליו "בורא מיני מזונות".}
{קמשמע לן: "כל שהוא מחמשת המינים"} - {הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, לאפוקי אורז} (1) {ודוחן, דאפילו איתיא בעיניה} - {לא מברכינן} עליו {בורא מיני מזונות.}
מקשה הגמרא: {ו}כי על {אורז} [{ודוחן}] {לא מברכינן בורא מיני מזונות?}
{והתניא: הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן} - {מברך עליו תחלה} [ברכה לפניו] {וסוף} [ברכה לאחריו] {כ}פי שמברכים על {מעשה קדרה} של דגן.
{וגבי מעשה קדרה} של דגן {תניא: בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש,} הרי שעל אורז ודוחן יש לברך "בורא מיני מזונות" ושלא כדברי רב ושמואל!?
מתרצת הגמרא: הברייתא שאמרה שברכת האורז והדוחן היא {כמעשה קדרה,} כוונתה להשוותם רק בפרט אחד {ולא} להשוותם {כמעשה קדרה} לגמרי.
והיינו, {כמעשה קדרה} - {דמברכין עליו תחלה וסוף} (2).
{ולא כמעשה קדרה} - {דאילו במעשה קדרה, בתחלה} מברכים עליה {"בורא מיני מזונות", ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.}
{ואילו הכא,} באורז ודוחן, {בתחלה מברך עליו "שהכל נהיה בדברו", ולבסוף "בורא נפשות רבות} (3) {וחסרונן על כל מה שברא"} (4).
מקשה הגמרא: {ו}כי {אורז לאו} בכלל {מעשה קדרה הוא} לענין ברכה?
{והתניא: אלו הן} התבשילים הנחשבים ל{מעשה קדרה} שברכתם בורא מיני מזונות: {חילקא,} - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לשני חלקים.
{טרגיס,} - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לשלשה חלקים.
{סולת}, (5) {} - תבשיל העשוי מקמח עבה.
{זריז,} - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לארבעה חלקים.
{וערסן,} - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לחמשה חלקים (6).
{ו}תבשיל העשוי מ{אורז}.
הרי שגם אורז בכלל "מעשה קדרה" הוא, ומדוע שלא יברכו עליו "בורא מיני מזונות"?
מתרצת הגמרא: {הא מני} איזה תנא שנה ברייתא זו הכוללת את האורז בכלל "מעשה קדרה" של דגן? {רבי יוחנן בן נורי היא.}
{דתניא: רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז} - {מין דגן הוא ו}לכן {חייבין על} אכילת {חמוצו} בפסח {כרת ו}כמו כן {אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח} אם עשה ממנו מצה כדין,
{אבל רבנן} סוברים שאורז הוא {לא} מין דגן.
ונמצא אם כן, שרב ושמואל שפסקו שאין לברך על האורז "בורא מיני מזונות" נקטו בזה כדעת רבנן.
חוזרת הגמרא ומקשה: אף על פי שהאורז אינו נחשב למין דגן עדיין יש להקשות {ו}כי לדעת {רבנן לא} מברכים עליו "בורא מיני מזונות"?
{והתניא: הכוסס את החטה} בעודה חיה כמות שהיא (7), - {מברך עליה בורא פרי האדמה} (8).
ואם {טחנה, אפאה, ו}אחר כך {בשלה} לככר הלחם האפויה, הדין הוא כך:
{בזמן שהפרוסות} של ככר הלחם לא נימוחו בבישול והרי הן {קיימות,} עדיין שם לחם עליהם,
ולכן {בתחלה} - קודם אכילתה, {מברך עליה "המוציא לחם מן הארץ",}
{ולבסוף} - לאחר אכילתה, {מברך עליה שלש ברכות} של ברכת המזון.
אבל {אם} נימוחו בשעת הבישול (9) ושוב {אין הפרוסות קיימות,} בטל מהם שם "לחם" ונחשבים ל"תבשיל",
ולכן, {בתחלה} - קודם אכילתה, {מברך עליה "בורא מיני מזונות",}
{ולבסוף} - לאחר אכילתה, {מברך עליה ברכה אחת מעין שלש}, כפי שמברכים על כל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן.
{הכוסס את האורז} בעודו חי כמות שהוא, - {מברך עליו "בורא פרי האדמה",}
ואם {טחנו, אפאו, ו}אחר כן {בשלו} לככר לחם זה, {אף על פי שהפרוסות קיימות} ועדיין שם לחם עליהם, - {בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש.}
{מני?} מיהו התנא ששנה ברייתא זו? {אילימא רבי יוחנן בן נורי היא, דאמר אורז מין דגן הוא,} הרי אם כן {"המוציא לחם מן הארץ"} לפניו {ושלש ברכות} לאחריו {בעי ברוכי} כדין כל לחם העשוי מחמשת מיני דגן!
{אלא, לאו} - {רבנן היא} הסוברים שאורז אינו ממיני הדגן ולכן אין לברך עליו "המוציא" ו"ברכת המזון", {ו}אם כן תהא מזה {תיובתא דרב ושמואל} שאמרו שאין לברך על האורז "בורא מיני מזונות" אלא "שהכל", שהרי בברייתא מבואר שמברכים עליו "בורא מיני מזונות"!?
מסיקה הגמרא שאכן דברי רב ושמואל הם {תיובתא}, ויש לברך על האורז "בורא מיני מזונות" (10).
{אמר מר: הכוסס את החטה מברך עליה "בורא פרי האדמה".}
{והתניא}: הכוסס את החטה מברך עליה {"בורא מיני זרעים"!?}
{לא קשיא.}
{הא}, הברייתא שאמרה שיש לברך עליה "בורא מיני זרעים", {רבי יהודה} היא, שמפרש לקמן שיש לייחד ברכה לכל מין ומין, ולכן על הזרעונים הוא מברך "בורא מיני זרעים" ועל הירקות "בורא מיני דשאים".
{והא}, הברייתא שאמרה שיש לברך עליה "בורא פרי האדמה", נשנתה לדעת {רבנן} הסוברים שכל דבר הגדל מהאדמה מברכים עליו "בורא פרי האדמה" ולא ייחדו ברכה מסויימת לכל מין ומין.
{דתנן: ועל ירקות} הוא {אומר: "בורא פרי האדמה"}, כפי שמברך על כל דבר הגדל מהאדמה.
{רבי יהודה אומר}: מאחר שייחדו ברכה לכל מין ומין יש לברך עליהם {"בורא מיני דשאים".}
{אמר מר: הכוסס את האורז} - {מברך עליו בורא פרי האדמה.}
{טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות} {קיימות} - {בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.}
מקשה הגמרא: {והתניא}: אין מברכים {לבסוף} על פת או תבשיל העשוים מאורז {ולא כלום} - היינו לא ברכת המזון ולא ברכה אחת מעין שלש אלא ברכת "בורא נפשות" (11).
מתרצת הגמרא: {אמר רב ששת: לא קשיא.}
{הא}, הברייתא שאמרה שיש לברך "על המחיה", {רבן גמליאל} היא.
{והא}, הברייתא שאמרה שיש לברך "בורא נפשות" נשנתה לדעת {רבנן.}
{דתניא, זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים,}
{רבן גמליאל אומר}: מברכים אחריו {שלש ברכות} של ברכת המזון כמו אחרי אכילת פת.
{וחכמים אומרים}: מברכים אחריו {ברכה אחת מעין שלש.}
{ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות} של תמרים, שהם משבעת המינים, {ואכלו.} {ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא} לזמן (12), ו{לברך} שלש ברכות של ברכת המזון כדרך שמברכים על הפת, ולהוציא את כולם ידי חובתם.
{קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש,} כדעת חכמים (13).
{אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת} שביני ובין חכמים!? (14)
{אמר לו} רבי עקיבא: {רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן,} הרי {למדתנו רבינו} שבמחלוקת שבין {יחיד ורבים} ה{הלכה כרבים} (15).
{רבי יהודה} היה שונה את המחלוקת שבין רבן גמליאל לחכמים באופן אחר וכך היה {אומר משמו} של רבן גמליאל: