שאם {עשאן} {ע} לעיסה {כ}מו {"עבין"}, כשהיא ערוכה ומקוטפת כמו שנוהגים לעשות עיסה עבור גלוסקאות נאות, הרי גילה בדעתו שעשאה כדי לאוכלה כלחם גמור ולכן {חייבין} הלחמים בהפרשת חלה אפילו שאפאם בחמה ולא בתנור,
אבל אם עשאן {כ"למודין"}, כנסרים בעלמא בלא שיהא להם צורת לחם {פטורים} מחלה, שהרי גילה דעתו שאינם עומדים להאכל כ"לחם" אלא ל"כותח" ולכן אין הם נחשבים ל"לחם" (1).
{אמר ליה אביי לרב יוסף: האי כובא דארעא,} [שהוזכר לעיל] - {מאי מברכין עלויה?}
{אמר ליה: מי סברת נהמא הוא}, [לחם הוא] וברכתו "המוציא"?
{גובלא} גיבול מים בקמח (2) {בעלמא הוא, ומברכין עלויה "בורא מיני מזונות".}
{מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה, וברך עלויה "המוציא לחם מן הארץ"} לפניה, {ושלש} {ברכות} של ברכת המזון לאחריה (3).
{אמר מר בר רב אשי: ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח.}
{מאי טעמא} - [דברים טז ג] {"לחם עוני" קרינן ביה.} {ואמר מר בר רב אשי: האי דובשא דתמרי}, דבש היוצא מן התמרים [וכן (4) משקין היוצאים משאר מיני פירות, מלבד יין ושמן (5)] {מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו.}
{מאי טעמא} אין מברכים עליו "בורא פרי העץ"?
כי הדבש או המשקה היוצא מהפרי {זיעה בעלמא הוא} ואינו נחשב כפרי עצמו ולכן מברכים עליו ברכת "שהכל".
{כמאן} אמר מר בר רב אשי דין זה?
{כי האי תנא,} כרבי יהושע.
{דתנן}: זר שאכל או שתה {דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ ספוניות,} [חומץ מענבים הגדלים בימות הסתיו ואינם מתבשלים לעולם (6)], {ושאר מי פירות של תרומה.} - {רבי אליעזר מחייב} את השותה ב{קרן וחומש}, כדין האוכל את פרי התרומה בעצמו.
{ורבי יהושע פוטר} מלשלם את הקרן ואת החומש, משום שסבור שאין אותם המשקים נחשבים לפרי אלא לזיעה בעלמא, ולכן לא חל עליהם שם תרומה (7).
{אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: "טרימא"} שהוא פרי כתוש אך אינו מרוסק לגמרי (8) - {מהו} ברכתו?
{לא הוה אדעתיה דרבא מאי קאמר ליה} [לא הבין רבא מהי שאלתו של ההוא מרבנן].
{יתיב רבינא קמיה דרבא} ו{אמר ליה} לההוא מרבנן: מהי שאלתך, האם טרימא {דשומשמי קא אמרת}, שכותשים את השומשמים קצת, {או דקורטמי קא אמרת}, שהוא כרכום כתוש שנותנים בו יין, {או דפורצני} ענבים כתושים שנותנים בהם מים לעשות מהם תמד {קא אמרת?}
{אדהכי והכי אסקיה} הבין {רבא} משאלותיו של רבינא {לדעתיה} של ההוא מרבנן.
{אמר ליה: חשילתא} [דבר כתוש ומעוך] {ודאי קא אמרת} ושאלת מה ברכתו, {ואדכרתן מלתא} [הזכרתני דבר ששמעתי].
והוא, {הא דאמר רב אסי: האי תמרי של תרומה} - {מותר לעשות מהן טרימא,} שאין הכתישה המועטת מבטלת מהם את שם הפרי, {ואסור לעשות מהן שכר}, לפי שבכך משנה את התרומה מ"מאכל" ל"משקה" ואסור לשנות תרומה מברייתה (9). - הרי שעשיית התמרים ל"טרימא" אינה משנה את הפרי מברייתו ועדיין שם הפרי עליו ולכן יש לברך על הטרימא "בורא פרי העץ".
{והלכתא: תמרי ועבדינהו טרימא} - {מברכין עלוייהו "בורא פרי העץ",}
{מאי טעמא?} כי גם לאחר שנכתשו עדיין {במלתייהו קיימי, כדמעיקרא.}
{שתיתא}, מאכל העשוי מקמח קליות שמערבים בו מים שמן ומלח (10), {רב אמר}: ברכתה {"שהכל נהיה בדברו".}
{ושמואל אמר}: ברכתה {"בורא מיני מזונות".}
{אמר רב חסדא: ולא פליגי, הא} דברי שמואל נאמרו {ב}שתיתא {עבה, הא} דברי רב נאמרו {ב}שתיתא {רכה} וכדמפרש ואזיל.
{עבה} ש{לאכילה עבדי לה}, לכן מברכים עליה "בורא מיני מזונות",
{רכה} ש{לרפואה קא עבדי לה} ולא להנאה, אין מברכים עליה אלא שהכל (11).
{מתיב רב יוסף}: הרי שנינו בברייתא במסכת שבת שנחלקו תנאים אם מותר לגבל שתיתא עבה בשבת על ידי שינוי, ומבואר בהמשך הברייתא שם: {ושוין} תנאים אלו, {שבוחשין את השתות} [השתיתא כשהיא רכה] {בשבת} על ידי שינוי,
{ו}כן ש{שותים זיתום המצרי} [משקה משלשל] בשבת ולא חוששים לאיסור רפואה.
ומהטעם שיבואר להלן.
{ואי סלקא דעתך} ששתיתא {לרפואה קא מכוין} וכי {רפואה בשבת, מי שרי?} ובהכרח ששותים שתיתא רכה לשם אכילה ומדוע אמר רב לברך עליה שהכל.
{אמר ליה אביי: ו}כי {את לא תסברא} כדברי רב?
{והא תנן: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת, וכל המשקין שותה,} ומדוע אין חוששים בזה משום איסור רפואה,
{אלא מה אית לך למימר,} שההיתר להתרפאות בהם בשבת הוא משום ש{גברא לאכילה קא מכוין} ולא לשם רפואה,
{הכי נמי} בשתיתא מותר לעשותה בשבת משום ש{גברא לאכילה קא מכוין} ולא לשם רפואה.
{לישנא אחרינא: אלא מה אית לך למימר} - {גברא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא,}
{הכי נמי} - {לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא} (12).
{ו}אף על גב ששנינו כבר בברייתא ששתיתא נחשבת למאכל, שהרי משום כך התירו לעשותה בשבת {צריכא דרב ושמואל} (13) להשמיענו שטעונים ברכה.
{דאי מהאי} ברייתא {הוה אמינא} שרק באופן שבו דיברה הברייתא היינו ש{לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא} יש לברך עליה ברכה, {אבל הכא} בנידון שלפנינו, {כיון דלכתחלה לרפואה קא מכוין} היה מקום לומר ש{לא לבריך עלויה כלל} -
{קמשמע לן} רב ושמואל: שגם באופן זה {כיון דאית ליה} בפועל {הנאה מיניה}, (14) {בעי ברוכי} (15).
שנינו במשנה: {שעל הפת הוא אומר: "המוציא לחם מן הארץ".}
{תנו רבנן: מה הוא אומר}, כיצד הוא נוסח ברכת המוציא? {"המוציא לחם מן הארץ".}
{רבי נחמיה אומר: "מוציא לחם מן הארץ".}
{אמר רבא: ב}משמעותה של מילת {"מוציא"}
- {כולי עלמא לא פליגי} - {ד"אפיק"} שהוציא כבר בעבר {משמע.}
{דכתיב} בדברי בלעם, שאמרם אחרי יציאת מצרים [במדבר כג כב]: {"אל מוציאם ממצרים".} ולכן, המברך בנוסח זה ברכתו ברכה הגונה שהרי זהו שבחו של הקב"ה שמודה לו עתה על לחם זה שכבר הוציאו מן הארץ זה מכבר, ואין זו הודאה על הלחם העתיד להוציא.
{כי פליגי} - {ב}משמעותה של מילת {"המוציא"}, האם היא לשון עתיד וממילא אין לברך בלשון זו, או שהיא גם לשון עבר.
{רבנן סברי: "המוציא"} - {דאפיק} בעבר {משמע, דכתיב} בדברי תוכחתו של משה, בסוף שנת הארבעים במדבר [דברים ח טו]: {"המוציא לך מים מצור החלמיש",} והרי כבר הוציא כל שנות שהותם במדבר.
{ורבי נחמיה סבר: "המוציא"} - {דמפיק} בעתיד {משמע, שנאמר} [שמות ו ז]: {"המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים",} ופסוק זה אמר הקב"ה למשה במצרים לפני צאתם משם (16).
{ורבנן}, מה ישיבו להוכחתו של רבי נחמיה מפסוק זה?
{ההוא} קרא - {הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל: כד מפיקנא לכו} [כאשר אוציא אתכם ממצרים] {עבידנא לכו מילתא} [אעשה לכם דבר] {כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים,} [כדי שתדעו שאני הוא זה שהוצאתי אתכם ממצרים], {דכתיב} [שמות ו ז]: {"וידעתם} בעתיד {כי אני} - הוא {ה' אלהיכם המוציא} אתכם בעבר". נמצא אם כן ש"המוציא" מתפרש גם כאן בלשון עבר.
{משתבחין ליה רבנן לרבי זירא,} [{את}] {בר רב} {זביד}, שהוא {אחוה דרבי שמואל בר רב זביד, דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא.}
{אמר להם: לכשיבא לידכם} - {הביאוהו לידי. זמנא חדא איקלע לגביה, אפיקו ליה ריפתא,} [הוציאו לו לחם שיאכל], {פתח ואמר "מוציא} לחם מן הארץ".
{אמר} רבי זירא: וכי {זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא?}