דף מז - ב

{"מכל מעשרתיכם תרימו",} שמשמעותו לחייב להפריש כל תרומה שנמצאת במעשר, וכיון שכבר התחייבה התבואה בתרומה, אם נטלו הלוי לפני הפרשתה, חייב להפריש משלו.

מבררת הגמרא: {ומה ראית} לדרוש את הפטור האמור בפסוק "מעשר מן המעשר" לגבי הקדימו בשבלים, ואילו את החיוב האמור בפסוק "מכל מעשרתיכם תרימו" דרשת לחייב בהקדימו בכרי, ולמה לא תדרוש להיפך, לחייב בהקדימו בשבלים ולפטור בהקימו בכרי? (25) מבארת הגמרא: {האי} הקדימו בכרי, חייב בתרומה משום שכבר {אידגן,} וחיוב התרומה חל על התבואה משעה שנקראת "דגן", ושוב אינו פוקע ממנה אף אם הפרישה למעשר ראשון, {ו}אילו {האי} שהקדימו בשבלים, פטור מתרומה, משום שעדיין {לא אידגן,} וכיון שהפרישו למעשר, שוב אינו מתחייב בתרומה, אפילו אם אחר כך נעשה "דגן".

ולכן מסתבר לדרוש את הריבוי "מכל מעשרותיכם" למעשר ראשון שהקדימו לתרומה גדולה כאשר התבואה כבר היתה נקראת "דגן", שאז כבר זכאי הכהן לקבל תרומה גדולה ממנה, ואם הקדים ליטול מעשר ראשון לפני שניטלה תרומה גדולה, חייב המעשר הראשון הזה בתרומה גדולה, ולא נפטר ממנה בהקדמת המעשר. אבל אם עדיין לא חל על התבואה שם "דגן", ולא התחייבה בתרומה גדולה, ונטל ממנה מעשר ראשון, מסתבר שמעשר זה פטור מתרומה גדולה, משום שלא התחייב ביותר מ"מעשר מן המעשר".

שנינו במשנה: {מעשר שני והקדש שנפדו}:

תמהה הגמרא: {פשיטא,} שהרי חולין גמורים הם!?

מבארת הגמרא: {הכא במאי עסקינן, כגון ש}בפדיונם {נתן את הקרן ולא נתן את החומש,} אף שבעלים הפודה את הקדשו או מעשרותיו צריך להוסיף חומש, {והא קא משמע לן, דאין חומש מעכב} את הפדיון, והרי הם חולין גמורים. (26) שנינו במשנה: {השמש שאכל כזית}:

תמהה הגמרא: {פשיטא,} שהרי אכל בשיעור המחייב בברכת המזון?

מבארת הגמרא: {מהו דתימא שמש} אינו מצרף לזימון, כי {לא קבע} לו מקום, שהרי הוא הולך ושב לשמש את המסובים, {קא משמע לן} שכיון שכך היא דרך השמש באכילתו, מצטרף הוא עם המסובים לזימון. (27)

שנינו במשנה: {והכותי מזמנין עליו.} מקשה הגמרא: {אמאי} מזמנין עליו, והרי אפילו אם דינו כישראל, {לא יהא אלא עם הארץ,} שהרי הכותים אינם לומדים תורה, {ותניא "אין מזמנין על עם הארץ} (28) {"?} (29)

מתרצת הגמרא: {אביי אמר,} משנתנו עוסקת {ב}אופן שהיה ה{כותי} - {חבר} [תלמיד חכם].

{רבא אמר: אפילו תימא} שמשנתנו עוסקת {בכותי עם הארץ,} ובאמת מזמנים גם בצירוף עם הארץ שאינו לומד תורה, {ו}אילו {הכא,} בברייתא שאמרו "אין מזמנין על עם הארץ", {ב}אדם שנחשב {"עם הארץ"} לפי הגדרתם {דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר} {עסקינן.}

{דתניא: איזהו} הנקרא {"עם הארץ"?} (30) - {כל שאינו אוכל חוליו בטהרה} כמנהג ה"חברים", {דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, כל שאינו מעשר פירותיו כראוי. ו}לכן מזמנים עם הכותי אף שאינו לומד תורה, (31) שהרי {הני כותאי עשורי מעשרי כדחזי} [כראוי] (32), כיון {דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי,} כמו {דאמר מר, כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.}

{תנו רבנן: איזהו "עם הארץ"?} (33) - {כל} {ש}אינו יודע כלום, עד כדי כך שאפילו {אינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית,} (34) {דברי רבי אליעזר.}

{רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין.}

{בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו} אף שיש בו ארבע כנפות. (35)

{רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו.}

{רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה.} {אחרים אומרים: אפילו קרא} מקרא, {ושנה} משנה, {ו}אולם {לא שמש תלמידי חכמים} ללמוד מהם את טעמי המשנה התלויים בסברא - {הרי זה עם הארץ,} כי אינו יודע לחלק בדינים הדומים כגון באיסור והיתר וממונות. (36)

{אמר רב הונא, הלכה כאחרים.} (37)

{רמי בר חמא לא אזמין עליה} [לא צירף לזימון] {דרב מנשיא בר תחליפא,} כי סבר שלא שימש תלמידי חכמים, והרי הוא עם הארץ אף על פי {דתני ספרא וספרי והלכתא.}

{כי נח נפשיה דרמי בר חמא, אמר רבא, לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא} כעונש על {דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא,} ופגע בו בהחשיבו כעם הארץ.

מקשה הגמרא על רבא: {והתניא "אחרים} {אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ",} ואם כן רמי בר חמא עשה כראוי, ועל מה נתבע?

מתרצת הגמרא: {שאני רב מנשיא בר תחליפא, ד}באמת {משמע} [היה משמש] {להו לרבנן, ו}רק {רמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה,} וטעה להחשיבו כעם הארץ.

{לישנא אחרינא,} באמת רב מנשיא בר תחליפא לא שימש תלמידי חכמים לדון בטעמי המשנה בסברא, ובכל זאת לא נחשב עם הארץ, משום {דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו} כביאורם הנכון, ולכן {כצורבא מרבנן דמי.} (38)

שנינו במשנה: {אכל טבל ומעשר וכו'}:

מקשה הגמרא: הרי אם אכל {טבל פשיטא} שאינו מצטרף, שהרי כבר שנינו שאפילו האוכל דמאי אינו מצטרף? (39) מבארת הגמרא: {לא צריכא} להשמיענו דין זה, אלא {בטבל טבול מדרבנן,} וללמד שאפילו איסור דרבנן גורם שלא יצטרף לזימון. (40)

ומבררת הגמרא: {היכי דמי} טבל שהוא טבול רק מדרבנן? - אם גדל {בעציץ שאינו נקוב,} שלא חייבה התורה אלא גידולי קרקע ממש, וזה שאינו מחובר לקרקע, אין על פירותיו חיוב מעשר אלא מדרבנן. (41)

שנינו במשנה: {מעשר ראשון} שלא ניטלה תרומתו אין מזמנים עליו.

תמהה הגמרא: {פשיטא,} שהרי דינו כטבל גמור?

מבארת הגמרא: {לא צריכא} להשמיענו דין זה, אלא {כגון שהקדימו} הלוי לכהן ובא אחר שהתמרחה התבואה {בכרי,} ונטל מבעל הבית את המעשר ראשון לפני שהכהן קבל תרומה גדולה, ואף שהפריש ממנו תרומת מעשר, אסור לאכול מהמעשר, עד שיפריש ממנו תרומה גדולה [ועליה שנינו "שלא ניטלה תרומתו"], והוצרך להשמיענו שאסור לאוכלו, כי {מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי} לעיל, שידרוש מ"מעשר מן המעשר" לפטור מעשר ראשון מתרומה אפילו אם הקדימו בכרי - {קא משמע לן כדשני ליה,} שהפסוק "מכל מעשרותיכם" מלמד שאם כבר חל חיוב על התבואה כשהיתה "דגן" שוב אינה נפטרת כשעשאה מעשר ראשון, וגם חלק הלוי חייב בתרומה.

שנינו במשנה: {מעשר שני} והקדש שלא נפדו אין מזמנין עליו.

תמהה הגמרא: {פשיטא,} שהרי כל עוד לא נפדו הם אסורים באכילה!?

מבארת הגמרא: {לא צריכא} להשמיענו דין זה, אלא באופן {שנפדו, ולא נפדו כהלכתן,} וכדלהלן:

{מעשר שני} שלא נפדה כהלכתו - {כגון שפדאו על גבי אסימון} חתיכת כסף שלא הוטבעה עליה צורת מטבע, { ורחמנא אמר} לגבי פדיון מעשר שני [דברים יד כה] {"וצרת הכסף בידך",} ודרשו מלשון "וצרת", שהפדיון יעשה רק על {כסף שיש} {לו עליו צורה.}

{הקדש} שלא נפדה כהלכתו, {שחללו על גבי קרקע, ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר} לגבי פדיון הקדש [ויקרא כז יט] {"ונתן הכסף וקם לו".} וכוונת המשנה להשמיענו שאם פדה ולא קיים פרטים אלו, אין מזמנים עליהם.

שנינו במשנה: {והשמש שאכל פחות מכזית.} תמהה הגמרא: {פשיטא,} שהרי לא אכל כשיעור המחייב בברכה? (42)

מבארת הגמרא: {איידי דתנא רישא "}השמש שאכל {כזית" תנא סיפא "}שאכל {פחות מכזית".}

שנינו במשנה: {והנכרי אין מזמנין עליו}:

{תמהה הגמרא: פשיטא,} שהרי הוא פטור מכל המצוות?

מבארת הגמרא: {הכא במאי עסקינן, בגר שמל ולא טבל,} והשמיענו שדינו כגוי גמור. (43)

{דאמר רבי זירא אמר רבי יוחנן, לעולם אינו גר עד שימול ויטבול.} {וכמה דלא טבל} - {נכרי הוא.}

שנינו במשנה: {נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן.}

{אמר רבי יוסי} (44): {קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו.}

מקשה הגמרא: {והא תנן "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם"?}

מתרצת הגמרא: {הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שאמרו} [במשנה] {קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו,} היינו דוקא שאינו מצטרף לחייב זימון בשלשה, { אבל עושין אותו סניף לעשרה,} כי כיון שכבר חל עליהם חיוב זימון, יכול להצטרף עמם כדי שיוכלו להזכיר את השם, (45) ועל כך נסובו דברי רבי יוסי.

{ו}עוד {אמר רבי יהושע בן לוי: תשעה ועבד מצטרפין,} לומר דבר שבקדושה, שאינו נאמר אלא בעשרה. (46)

{מיתיבי: מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת} להתפלל בציבור, (47) {ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה.} (48)

ומדייקת הגמרא: רק משום ש{"שחרר", אין,} [יכול היה להצטרף למנין], ומשמע כי אילו {לא שחרר, לא} היה יכול להצטרף למנין. ואם להשלים לעשרה אפשר לצרף עבד, למה הוצרך לשחררו?

מתרצת הגמרא: {תרי} אנשים {אצטריכו,} כי בבית הכנסת היו רק שמונה אנשים, וכיון שאין מצרפין אלא עבד אחד, לכן {שחרר חד} והוא הצטרף כישראל גמור, {ונפיק בחד} שצירפו כעשירי.

תמהה הגמרא: {והיכי עביד הכי, והאמר רב יהודה: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר} [ויקרא כה מו] {לעולם בהם תעבודו?}

מתרצת הגמרא: {לדבר מצוה שאני.} (49) שבה הגמרא ומקשה: הרי {מצוה הבאה בעבירה היא?} (50)

מתרצת הגמרא: {מצוה דרבים}, להוציא את הציבור ידי חובתם בקדושה (51) - {שאני.} {ו}עוד {אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, קבל עליו שכר כולם.} (52)

תמהה הגמרא: {"שכר כולם" סלקא דעתך,} וכי שאר המתפללים, חוץ מעשרה ראשונים, אין להם שכר כלל?

מבארת הגמרא: {אלא אימא, "נותנין לו שכר כנגד כולם".} (53)

{אמר רב הונא: תשעה וארון} (54) {מצטרפין} למנין לתפילה. (55)

{אמר ליה רב נחמן: ו}כי {ארון גברא הוא,} ואיך יצטרף?

{אלא אמר רב הונא: תשעה} ש{נראין כעשרה מצטרפין.} (56) יש ש{אמרי לה,} שנראים כעשרה רק {כי מכנפי} [כאשר הם מכונסים יחד], כי אז קשה להבחין כמה הם. {ו}יש ש{אמרי לה,} שנראים כעשרה, רק {כי מבדרי} [כאשר הם מפוזרים], כי מתוך פיזורם הם נראים מרובים. (57)

{אמר רבי אמי: שנים ושבת מצטרפין} לחיוב זימון של שלשה.

{אמר ליה רב נחמן: ו}כי {שבת גברא הוא,} ואיך תצטרף?

{אלא אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה, מצטרפין} להחשב כשלשה לזימון. (58) {מחוי רב חסדא: כגון אנא ורב ששת! מחוי רב ששת: כגון אנא ורב חסדא.} (59)

{אמר רבי יוחנן: קטן פורח} שהביא סימני גדלות לפני גיל שלש עשרה (60), {מזמנין עליו} אפילו בשלשה (61).

{תניא נמי הכי: קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו, ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן".} ולכאורה {הא גופא קשיא, אמרת "הביא שתי שערות", אין,} [מזמנין עליו], ומשמע שאם {לא הביא, לא} מזמנין עליו, כי אינו גדול. {ו}אילו {הדר תני "אין מדקדקין בקטן",} ומשמע שיתכן קטן שיזמנו עליו, {לאתויי מאי? לאו} {ע} {לאתויי קטן פורח,} שאם הביא שתי שערות, אין מדקדקין בגילו, אך אם לא הביא, מדקדקין שיהא בן שלש עשרה ומעלה. (1)