דף מח - א

{ולית הלכתא ככל הני שמעתתא,} (2) שהקלו בדיני צירוף לזימון, {אלא} רק (3) {כי הא} קולא {דאמר רב נחמן: קטן} (4) {היודע למי מברכין מזמנין עליו.}

{אביי ורבא הוו יתבי} בקטנותם {קמיה דרבה,} וכשרצה לברך, בדקם אם ראויים להצטרף לזימון. (5) וכך {אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא.}

{ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי} [הצביע] {לשמי טללא} [כלפי התקרה], { אביי נפק לברא, אחוי כלפי שמיא.} (6)

{אמר להו רבה: תרווייכו, רבנן הויתו!} שניכם תהיו חכמים, כי {היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע!} [טיב הדלעת ניכר בה משעת חניטתה, כשיוצאת משרף האילן]. ומשל הוא, שטיבם ניכר מילדותם.

{אמר רבי יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: תשעה} (7) {אכלו} פת העשויה מ{דגן ואחד אכל} (8) {ירק}, (9) {מצטרפין} לזימון, אף שהאוכל את הירק אינו מברך עמם ברכת המזון. (10)

{אמר רבי זירא: בעאי מיניה מרב יהודה: שמנה} שאכלו דגן, {מהו} שיצרפו אליהם שני אוכלי ירק ויתחייבו בזימון? וכן {שבעה} שאכלו דגן, {מהו} שיצרפו אליהם שלשה אוכלי ירק ויתחייבו בזימון?

{אמר ליה} רב יהודה: {לא שנא,} ומצטרפין. (11)

אמר רבי זירא: {ששה ודאי לא מיבעיא לי,} והתכוון לומר, שהיה ברור לו שאי אפשר לצרף לששה עוד ארבעה, וכדלהלן. (12)

{אמר ליה רבי ירמיה: שפיר עבדת דלא איבעיא לך,} אולם אין הדין כהבנתך, כי {התם,} בשבעה ושמונה, {טעמא מאי,} מפני מה מצטרפין? {משום דאיכא רובא. הכא נמי,} בששה שאכלו דגן, מצטרפין כי {איכא רובא.} (13)

{ואיהו,} רבי זירא, {סבר, רובא דמינכר בעינן,} (14) ולכן סבר שאם אין שבעה שאכלו דגן, אי אפשר להצטרף לחיוב זימון.

{ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא} [אכלו פת] {בהדי הדדי.} (15) {ומדקטל להו} ינאי {לרבנן} [שהרג את החכמים בגלל שרצו לפוסלו מהכהונה], { לא הוה ליה איניש לברוכי להו,} להוציאם בברכת המזון. (16) {אמר לה} ינאי {לדביתהו,} לאשתו: {מאן יהיב לן גברא דמברך לן? אמרה ליה: אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא, דלא מצערת ליה.}

{אשתבע לה. אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה} [אחיה, שהחביאתו מפני ינאי], {אותביה בין דידיה לדידה,} הושיבו ביניהם.

{אמר ליה} ינאי לרבי שמעון בן שטח: {חזית כמה יקרא עבדינא לך!}

{אמר ליה: לאו את קא מוקרת לי, אלא אורייתא היא דמוקרא לי, דכתיב} על התורה [משלי ד ח] {"סלסלה,} חזור עליה בקביעות, {ותרוממך. תכבדך, כי תחבקנה",}

{אמר לה} ינאי לאשתו: {קא חזית,} רואה את שבצדק הרגתי את החכמים, שהרי לפניך תלמיד חכם {דלא מקבל מרות!} (17)

{יהבו ליה כסא} [כוס יין] {לברוכי} עליו ברכת המזון.

{אמר} שמעון בן שטח: {היכי אבריך?} הרי לא אכלתי, וכי אפשר לי לומר {"ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו"?} לפיכך {שתייה לההוא כסא,} ובכך הצטרף עמם לסעודתם, (18) ושוב {יהבו ליה כסא אחרינא, ובריך.} {אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא} {אמר רבי יוחנן} (19): {שמעון בן שטח} מה {דעבד, לגרמיה} [על דעת עצמו] {הוא דעבד,} ולא הודו לו חכמים.

{דהכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לעולם} המזמן {אינו מוציא את הרבים ידי חובתן} בברכת המזון, {עד שיאכל כזית} פת העשויה מ{דגן} (20) ויתחייב בברכת המזון, (21) כי בברכת המזון אינו יכול להוציא את חברו אלא אם הוא מחויב בה (22).

{מיתיבי} [{וכדתניא}] (23): {"רבן שמעון בן גמליאל אומר,} (24) {עלה והסיב עמהם, אפילו לא} {ע} {טבל עמהם אלא} ירק {בציר,} (25) {ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת, מצטרף} לזימון{".}