דף מח - ב

{ו}מדייקת הגמרא: משמע שרק {אצטרופי מצטרף, אבל להוציא את הרבים ידי חובתן} אינו מוציא {עד שיאכל כזית דגן.} {איתמר נמי: אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא, אפילו לא טבל עמהם אלא בציר, ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת, מצטרף. ולהוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.}

{אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא: הלכתא, אכל עלה ירק ושתה כוס של יין, מצטרף} לזימון, אך {להוציא} את אחרים בברכת המזון, {אינו מוציא, עד שיאכל כזית דגן.}

{אמר רב נחמן: משה תיקן לישראל ברכת הזן} (26) {בשעה שירד להם מן} (27). {יהושע תיקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ.}

{דוד ושלמה תקנו} (28) ברכת {בונה ירושלים,} וכל אחד מהם תיקן חלק מהברכה: {דוד תיקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תיקן "על הבית הגדול והקדוש".} (29) ברכת {"הטוב והמטיב" ביבנה תקנוה, כנגד הרוגי ביתר.}

{דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה "הטוב והמטיב".}

{"הטוב"} - {שלא הסריחו, "והמטיב"} - {שניתנו לקבורה.} (30) ונמצא שברכת הטוב והמטיב מדדרבנן [ובסמוך נחלקו בזה].

{תנו רבנן: סדר ברכת המזון} (31) {כך היא: ברכה ראשונה} - {ברכת הזן, שניה} - {ברכת הארץ, שלישית} - {בונה ירושלים, רביעית} - {הטוב והמטיב.}

{ו}גם {בשבת,} אינו צריך לפתוח ולסיים את הברכה השלישית בענין שבת, (32) אלא {מתחיל בנחמה,} בבקשה על נחמה בבנין ירושלים, {ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע.}

{רבי אליעזר אומר: רצה לאומרה} את קדושת היום {בנחמה} - {אומרה, בברכת הארץ} - {אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה} - {אומרה.} {וחכמים אומרים: אינו אומרה אלא בנחמה בלבד.}

מקשה הגמרא: הרי דברי {חכמים} שאומרה בנחמה, {היינו} כדברי {תנא קמא?}

מבארת הגמרא: {איכא בינייהו דיעבד.} באופן ששכח ולא אמרה בנחמה. לדעת תנא קמא יכול לאומרה בהטוב והמטיב, ואילו לחכמים "אינו אומרה אלא בנחמה בלבד". ואם שכח, צריך לחזור לראש.

{תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה?} (33)

-

{שנאמר} [דברים ח י] {"ואכלת ושבעת} {וברכת"} - {זו ברכת הזן.}

{"את ה' אלהיך"} - {זו ברכת הזמון.} (34)

{"על הארץ"} - {זו ברכת הארץ,}

{"הטובה"} - {זו} ברכת {בונה ירושלים, וכן הוא אומר} [דברים ג כה] {"ההר הטוב הזה וה לבנון".}

{"אשר נתן לך"} - {זו} ברכת {הטוב והמטיב.} וברייתא זו סוברת כי גם ברכת הטוב והמטיב היא מדאורייתא.

{אין לי} מקור מן התורה שצריך לברך על המזון, {אלא לאחריו. לפניו מנין} שצריך לברך?

{אמרת קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן!}

{רבי אומר}: [{אינו צריך}] ללמוד מקל וחומר, כי כך נדרש הפסוק {"ואכלת ושבעת וברכת"}

- {זו ברכת הזן.}

{אבל ברכת הזמון מ"גדלו לה' אתי" נפקא.} {"על הארץ"} - {זו ברכת הארץ.}

{"הטובה"} - {זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון".}

אבל ברכת {הטוב והמטיב} אינה מן התורה כי רק {ביבנה תקנוה.}

{אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין?} -

{תלמוד לומר "אשר נתן לך"} - עליך לברך גם {משנתן לך.}

{רבי יצחק אומר: אינו צריך} ללמוד מ"אשר נתן לך", כי {הרי הוא אומר} [שמות ג כה] {"וברך את לחמך ואת מימיך"} וכך הוא נדרש {אל תקרי "ו?ב?ר?ך"} בלשון הבטחה, {אלא "ו?ב?ר?ך"} שהוא לשון ציווי, ומשמעותו שעליך לברך על לחמך, { ואימתי קרוי "לחם", קודם שיאכלנו.}

{רבי נתן אומר: אינו צריך} ללמוד מקל וחומר או מדרשת הפסוקים, כי {הרי הוא אומר} מפורש (35) [שמואל א, ט יג] כששאל שאול את נשי עירו של שמואל הנביא, היכן מקומו, ענו לו {"כבאכם העיר כן תמצאון אותו, בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי לא יאכל העם עד בואו, כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים".} הרי שצריך לברך לפני האכילה. (36)

{ו}מבארת הגמרא את הטעם ש{כל כך} האריכו בתשובתן כיצד ימצאוהו - {למה?} - {לפי שהנשים דברניות הן.}

{ושמואל אמר} שהאריכו בדבריהן {כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב} [שם פסוק ב] {"משכמו ומעלה גבוה מכל העם".}

{ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת} {בחברתה אפילו כמלא נימא} [כחוט השערה, והיינו שנקבע זמן מדויק לכל מלכות, ואין המלך אחד מולך בזמן חברו אפילו רגע אחד], וכיון ששמואל מסר לשאול את הנהגת עם ישראל, נדרש עיכוב מועט זה כדי שלא יגיע לפני זמן מלכותו. (37)

[המשך הברייתא] {ואין לי} מקור מן התורה שצריך לברך, {אלא} על {ברכת המזון. ברכת התורה} (38) {מנין?} -

{אמר רבי ישמעאל: קל וחומר,} שהרי אם {על חיי שעה מברך, על חיי עולם הבא} (39) {לא כל שכן!} {רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל: אינו צריך} ללמוד את ברכת התורה מקל וחומר, כי {הרי הוא אומר} בברכת המזון [דברים ח י] {"}וברכת את ה' אלוהיך {על הארץ הטובה אשר נתן לך" ולהלן הוא אומר} [שמות כד יב] {"ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו'"} וכל דבר שנאמרה בו "נתינה" צריך לברך עליו.

{רבי מאיר אומר: מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה?} - {תלמוד לומר} (40) {"אשר נתן לך ה' אלהיך",} ודרש מהזכרת השם במדת הרחמים [ה'] ובמדת הדין [אלוהיך] שחובה לברך על הדין כמו על הרחמים, (41) כי הקב"ה הוא {דיינך בכל דין שדנך, בין מדה טובה} היא התורה שמברך על נתינתה לנו (42) {ובין מדה פורענות.}

{רבי יהודה בן בתירה אומר: אינו צריך} ללמוד ברכת התורה מלשון נתינה שנאמרה בה, כי {הרי הוא אומר} "על הארץ הטובה", ויש בכך שני יתורים (43), א. לא היה צריך לכתוב {"טובה"} כי כבר נזכר קודם לכן שהיא ארץ טובה, ב. הוסיף ה' וכתב {"הטובה",} ובהכרח ש"טובה" נסוב על התורה, כי {"טובה"} - {זו תורה, וכן הוא אומר} [משלי ד ב] {"כי לקח טוב נתתי לכם",} וזה מקור לברכת התורה. ואילו {"הטובה"} בה"א הידיעה - {זו בנין ירושלים, וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון".}

{תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה"} (44) {בברכת הארץ, ו"מלכות בית דוד" בבונה ירושלים}, (45) {לא יצא ידי חובתו.} (46)

{נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה} בברכת הארץ {"ברית",} כי נתנה לאברהם אבינו ע"י ברית, בבין הבתרים.

{רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה} בברכת הארץ גם {"תורה",} כי ירשו את הארץ גם בזכות התורה, שנאמר [דברים ח א] "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות, למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם".

{פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה,} ויאמר "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו", (47) משום {שזו} - התורה - {נתנה בשלש בריתות} והם א. בהר סיני ובאהל מועד. ב. בערבות מואב. ג. בהר גריזים ובהר עיבל. (48)