{ו}אילו {זו,} מילה, {נתנה בשלש עשרה בריתות,} שהרי תיבת "ברית" מופיעה שלש עשרה פעמים בפרשת מילה [בראשית יז]. (1)
{רבי אבא אומר: צריך שיאמר בה} בברכת הארץ לשון {הודאה,} ב{תחלה} - נודה לך - {ו}ב{סוף} - אנחנו מודים לך, { והפוחת לא יפחות מ}הודאה {אחת, וכל הפוחת מ}הודאה {אחת הרי זה מגונה.} (2)
{וכל החותם "מנחיל ארצות" בברכת הארץ} במקום לחתום "על הארץ ועל המזון", {ו}כן החותם רק {"מושיע את ישראל" ב}ברכת {"בונה ירושלים"} - {הרי זה בור,} שהרי ברכת הארץ היא על ארץ ישראל בלבד, ואילו שבח "מנחיל ארצות" משמעותו על ארצות כל הגויים, (3) וכן החותם רק "מושיע את ישראל" משמיט את העיקר הבקשה על התשועה שהיא ב"בונה ירושלים", כדלהלן. (4)
{וכל שאינו אומר "ברית" ו"תורה" בברכת הארץ, ו"מלכות בית דוד" ב"בונה ירושלים"}
- {לא יצא ידי חובתו.} (5) {מסייע ליה לרבי אילעא, דאמר רבי אילעא אמר רבי יעקב בר אחא משום רבינו} (6): {כל שלא אמר "ברית" ו"תורה" בברכת הארץ, ו"מלכות בית דוד" ב"בונה ירושלים"} - {לא יצא ידי חובתו.}
{פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, חד אמר: הטוב והמטיב צריכה} להזכיר בפתיחתה {מלכות} שמים [לומר "מלך העולם"], {וחד אמר: אינה צריכה} להזכיר בפתיחתה {מלכות.} ומבארת הגמרא שמחלוקתם תלויה במחלוקת הברייתות לעיל [מח ב], שהרי {מאן דאמר "צריכה מלכות"} בהכרח {קסבר} שחיוב ברכת הטוב והמטיב רק {דרבנן,} ואינה נחשבת סמוכה לחברתה עם הברכות שלפניה שחיובן מדאורייתא, ולכן צריך להזכיר בה שם ומלכות, שהרי "ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה", {ו}אילו {מאן דאמר "אינה צריכה מלכות"} בהכרח {קסבר} שחיוב ברכת הטוב והמטיב הוא {דאורייתא,} ולכן אינה צריכה הזכרת שם ומלכות, שהרי היא סמוכה לחברתה. (7) {תנו רבנן: מהו חותם ב}ברכת {בנין ירושלים} (8)? - {רבי יוסי ברבי יהודה אומר "מושיע ישראל".}
תמהה הגמרא: וכי רק החותם ב{"מושיע ישראל", אין,} יצא, ואילו חתם ב{"בנין ירושלים", לא} יצא!? והרי עיקר הברכה עוסקת בבנין ירושלים?
{אלא אימא,} יוצא בברכתו {אף} אם אמר בחתימה רק {"מושיע ישראל",} כי תשועת ישראל היא בנין ירושלים. (9)
{רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, פתח} את ברכת בונה ירושלים {בחדא} ואמר רק אחת משתי הבקשות "רחם על ישראל עמך" או "ועל ירושלים עיר קדשך", (10) {וסיים בתרתי} שחתם ב"מושיע ישראל ובונה ירושלים", { אמר רב חסדא} וכי {גבורתא} {למחתם בתרתי? והתניא} שאין ראוי לחתום כך: {רבי אומר אין חותמין} שום ברכה {בשתים,} מפני הכלל ש"אין עושין מצוות חבילות חבילות", וכדלהלן.
{גופא: רבי אומר אין חותמין} ברכה {בשתים, איתיביה לוי לרבי} הרי בברכת הארץ חותמים {"על הארץ ועל המזון"?} - ביאר לו רבי, שהכוונה להודות על {ארץ דמפקא מזון,} והיא חתימה בדבר אחד.
הוסיף לוי והקשה: הרי בברכת מעין שלש חותמים {"על הארץ ועל הפירות"?} שב רבי וביאר, כי גם בברכה זו הכוונה להודות על {ארץ דמפקא פירות,} ואף היא חתימה בדבר אחד. (11)
חזר לוי והקשה: הרי ביום טוב חותמים {"מקדש ישראל והזמנים"} (12)? ביאר לו רבי, שהכוונה על {ישראל דקדשינהו לזמנים,} על ידי קביעת זמני ראשי החדשים שהרגלים תלויים בתאריך החודש. וכן הקשה מחתימת {"מקדש ישראל וראשי חדשים"} (13) והשיב לו רבי שהכוונה ל{ישראל דקדשינהו לראשי חדשים.}
ועדיין הקשה לוי מחתימת {"מקדש השבת וישראל והזמנים",} (14) שהרי השבת קבועה היא, ואינה מתקדשת על ידי ישראל, ובכל זאת חותם בהודאה עליה יחד עם הודאה על הזמנים?
אמר לו רבי: הכלל שאמרתי תקף בכל הברכות {חוץ מ}ברכה {זו,} שאי אפשר שלא להזכיר את שלשת הדברים יחד. {ו}מבארת הגמרא {מאי שנא?} - {הכא} בחתימת שבת והזמנים, אף שהם שני ענינים, הרי ההודאה {חדא היא,} כי הברכה להקב"ה היא על מה שמקדש את הכל, (15) ואילו {התם} בחתימת "מושיע ישראל ובונה ירושלים" הרי אף שהם ענין אחד, כי התשועה היא בבנין ירושלים, הרי כלפי הקב"ה הוא מודה ב{תרתי,} כי אומר שהוא "בונה" ו"מושיע", וצריך לחתום על {כל חדא וחדא באפי נפשה.} (16)
{וטעמא מאי אין חותמין בשתים?} - {לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות,} כי מראה בכך כאילו הן מכבידות עליו כמשא. (17) {מאי הוי עלה?} איך יחתום בברכת בנין ירושלים?
{אמר רב ששת}: לעולם יחתום מעין הפתיחה, ולכן, אם {פתח ב"רחם על עמך ישראל", חותם ב"מושיע ישראל",} ואילו אם {פתח ב"רחם על ירושלים", חותם ב"בונה ירושלים".}
{ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב"רחם על ישראל" חותם ב"בונה ירושלים", משום שנאמר} [תהלים קמז ב] {"בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס",} וביאורו {אימתי בונה ירושלים ה'} - {בזמן שנדחי ישראל יכנס} ונמצא שעדיף לומר "בונה ירושלים", כי כלול בכך שהוא "מושיע ישראל".
{אמר ליה רבי זירא לרב חסדא: ניתי מר ונתני.}
{אמר ליה} רב חסדא: הרי אפילו {ברכת מזונא לא גמרינא} [למדתי כראוי], { ו}איך {תנויי מתנינא?!} {אמר ליה} רבי זירא: {מאי האי} [מה כוונתך]?
{אמר ליה} רב חסדא: {דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא, וזקפי רב ששת לקועיה} (18) {עלי כחויא} [כנחש].
שאלו רבי זירא: {ואמאי} כעס עליך רב ששת?
ענה רב חסדא: משום {דלא אמרי לא "ברית" ולא "תורה" ולא "מלכות".}
שב רבי זירא ותמה: {ואמאי לא אמרת?}
השיבו רב חסדא, אני סובר {כדרב חננאל אמר רב. דאמר רב חננאל אמר רב: לא אמר "ברית" ו"תורה" ו"מלכות"} - {יצא} (19). והטעם לכך: {"ברית"} אין חייבים להזכירה, {לפי שאינה} נוהגת {בנשים,} שאינן מזכירות אותה בברכת המזון כי אינה שייכת בהן, וכן אין חיוב לאנשים להזכיר {"תורה" ו"מלכות"}, (20) {לפי שאינן} נוהגות {לא בנשים} {ולא בעבדים} שאינן מזכירין אותן בבהמ"ז כי אינם שייכים בהם. (21)
תמה רבי זירא, ואמר לו: {ואת} למה {שבקת כל הני תנאי ואמוראי,} שסברו שאם לא הזכיר לא יצא, {ועבדת כרב} שדעתו דעת יחיד בהלכה זו{?!} (22)
{אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן}: ברכת {"הטוב והמטיב" צריכה} להזכיר בפתיחתה {מלכות} שמים.
תמהה הגמרא: {מאי קא משמע לן?} (23) ואם תאמר שרצה להשמיענו את הכלל ש{"כל} {ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה",} (24) {והא} כבר {אמרה רבי יוחנן חדא זימנא} [ראה לעיל יב א]?
{אמר רבי זירא}: כוונת רבי יוחנן {לומר ש}ברכת הטוב והמטיב {צריכה שתי "מלכיות", חדא דידה}, שאומר בפתיחתה "מלך העולם", {וחדא} שאומר בה "מלכנו" להשלים את ה"מלכות" {ד"בונה ירושלים"} שלא מזכירים בה מלכות לא בפתיחתה ולא בחתימתה.
מקשה הגמרא: {אי הכי,} שאומר בה "מלכנו" להשלים את ה"מלכות" של ברכת "בונה ירושלים", {נבעי} להזכיר {תלת} פעמים "מלכות": {חדא דידה, וחדא דבונה ירושלים, וחדא} להשלים את ה"מלכות" {דברכת הארץ} שהרי גם בה אין מזכירים מלכות לא בפתיחתה ולא בחתימתה? - {אלא} בהכרח {ברכת הארץ מאי טעמא לא} צריך להשלים לה "מלכות" - {משום} שלא היה צריך לאומרה בה, כיון {דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה,} ואם כן, {"בונה ירושלים" נמי לא תבעי} השלמה ל"מלכות", שהרי גם בה אינו יכול לאומרה, (25) כיון {דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה,} ולשם מה צריך להזכיר שתי מלכויות בהטוב והמטיב?
מתרצת הגמרא: אמנם, {הוא הדין דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא} להזכיר מלכות" כי היא סמוכה לחברתה, {אלא איידי דאמר} בה {"מלכות בית דוד"} שהיא מלכות בשר ודם, {לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים,} ולכך צריך להשלים ולומר "מלכות" בברכה שאחריה.
{רב פפא אמר: הכי קאמר} רבי יוחנן: {"צריכה שתי מלכיות לבר מדידה",} והיינו שחוץ מהזכרת "מלך העולם" בפתיחתה, צריך לומר בה עוד פעמיים "מלכות", אחת להשלמת מלכות של ברכת "בונה ירושלים", ואחת להשלמת מלכות של ברכת הארץ.
{יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא,} שהיה רבם של שניהם, {ויתיב} רב גידל (26) {וקאמר: טעה ולא הזכיר של שבת} [שלא אמר "רצה"] בברכת המזון (27) - {אומר "ברוך} (28) {שנתן שבתות} למנוחה לעמו ישראל באהבה (29) לאות ולברית, ברוך מקדש השבת". (30)
{אמר ליה} רב הונא לרב גידל {מאן אמרה?} - ענה לו רב גידל: {רב} אמר דין זה.
{הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של יום טוב} (31) - {אומר "ברוך שנתן ימים טובים} (32) {לעמו ישראל לשמחה ולזכרון,} (33) ברוך מקדש ישראל והזמנים" (34).
{אמר ליה: מאן אמרה?} - {רב.}
הוסיף רבי זירא וסיפר, כי {הדר יתיב} רב גידל {וקאמר: טעה ולא הזכיר} יעלה ויבא {של ראש חודש} - {אומר "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון", ו}אני [רבי זירא] (35) {לא ידענא אי אמר בה} [בברכה] "לזכרון ול{שמחה" אי לא אמר בה} אלא זכרון, אך לא {"שמחה",} וכן איני יודע {אי חתים בה} "ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים" {אי לא חתים בה,} (36) וכן איני יודע בפרט זה - שתקנו ברכה גם לשוכח הזכרת ראש חודש - {אי} הוא חידוש {דידיה, אי} שגם פרט זה אמר משמו {דרביה.}
{גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן, טעה רב נחמן} ולא אמר "רצה" או "יעלה ויבא" {ע} {והדר לרישא,} לתחילת ברכת המזון. (37)