ומשנינן: רבא ורב נחמן איירו {ב}סכין {חדשה} שלא חתכו בה מעולם, אלא רק ייחדוה לעבודת כוכבים.
ומקשינן: כיצד מוקמית לה בסכין {חדשה?} והרי {בין לרבי ישמעאל} ו{בין לרבי עקיבא} [דפליגי בעבודה זרה עצמה, אי נאסרת מיד כשעשאוה או רק לאחר שתעבד] סכין חדשה אינה נאסרת. דהא סכינים, {משמשי עבודת כוכבים הן}, ולא עבודה זרה עצמה, {ומשמשי עבודת כוכבים} הרי לכולי עלמא {אינן אסורין עד שיעבדו} בהם לצורך עבודת כוכבים!?
ומשנינן: {אי בעית אימא}, מיירי בסכין {דפסק ביה גווזא} [עצים] {ל}צורך {עבודת כוכבים} שאין בה משום מאכלות אסורות, ורק משום משמשי עבודת כוכבים היא נאסרת.
{ואי בעית אימא,} לעולם {ב}סכין {ישנה} איירי, אלא {שליבנה באור} והכשירה משמנוניתה. (51) {אתמר: השוחט בסכין של עובדי כוכבים} שנשתמשו בה לחיתוך מאכליהם -
{רב אמר: קולף} את המקום שנגע הסכין בבית השחיטה! שמסיר ממנו כדי קליפה, משום שנבלע שם משמנונית איסור שבסכין.
{ורבה בר בר חנה אמר: מדיח} במים את בית השחיטה, ודיו.
ודנה הגמרא: {לימא בהא קמיפלגי: דמר} רבה בר בר חנה {סבר: בית השחיטה צונן}, ואין חומו חזק דיו כדי לבלוע לתוכו את השמנונית שבסכין, ומשום הכי לא בעינן קילוף. אבל הדחה בעינן, שהרי אף בצונן דבק מהשמנונית על דפנות בית השחיטה.
{ומר} רב {סבר: בית השחיטה רותח} ובולע לתוך קליפתו החיצונה משמנונית הסכין. ומשום הכי לא סגי בהדחה, אלא צריך לקלוף ולהסיר קליפתו. (52)
ודחינן: {לא} בהכי פליגי. אלא {דכולי עלמא} אית להו {בית השחיטה רותח הוא.}
{מאן דאמר "קולף"} שפיר קאמר, דכיון שרותח הוא בולע.
{ומאן דאמר "מדיח"} סבירא ליה שעל אף שבית השחיטה רותח, {איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם, לא בלעי} מהסכין, ומשום הכי סגי בהדחה.
{איכא דאמרי: דכולי עלמא}, בין רב ובין רבה בר בר חנה, סבירא להו, {בית השחיטה צונן.}
{מאן דאמר "מדיח", שפיר} מסתבר טעמיה. דהא כיון דבית השחיטה צונן, לא בלע.
ו{מאן דאמר "קולף"} אית ליה דאף שהוא צונן, {אגב דוחקא דסכינא,} שמשפשף בבשר בדוחק, {בלע}ה מהסכין. (53)
{סכין} ששחט בה בהמה שנמצאה {טריפה} - {פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר}: אסור לשחוט בה בהמות אחרות עד שיגעילנה {בחמין.} משום דבלעה הסכין לתוכה משמנונית הטריפה. ואם ישחוט בה שוב בלא שיגעילנה היא תשוב ותבליע את האיסור הבלוע בה לבית השחיטה של הבהמה הכשרה. (54)
{וחד אמר}: מדיח הסכין אפילו {בצונן}, ודיו. דקסבר בית השחיטה צונן ולכך לא בלעה הסכין, אלא רק מבחוץ נדבק בה מהאיסור, ולהכי סגי בהדחה. (55)
ומסקינן: {והלכתא,} דסגי לה {אפילו} הדחה {בצונן.} (56)
{ואי איכא בליתא דפרסא} [חתיכת בגד ישנה וקשה] {למיכפריה} [לקנח] בה, סגי בהא, ואפילו הדחה במים {לא צריך}.
ומקשינן: {ולמאן דאמר} דבעינן בסכין ששחט בה טריפה הגעלה {בחמין, מאי טעמיה?} הלא הוא {משום דקא בלעה} הסכין {איסורא} משמנונית הטריפה. ואם כן, סכין ששחט בה בהמה {דהיתירא, נמי} תיאסר, דהא {בלעה} בתחילת השחיטה, לפני שהותרה הבהמה מכח השחיטה, את השמנונית של {אבר מן החי.} (57) ומשנינן: {אימת בלעה} הסכין שמנונית האיסור, {לכי חיימא} בית השחיטה.
{אימת קא חיימא} בית השחיטה? - {לכי גמרה} ה{שחיטה.}
והרי {ההיא שעתא, היתירא הוה.} שאז כבר פקע מינה איסור אבר מן החי, ונמצא שמעולם לא בלעה הסכין איסורא.
{אמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך} שיהיו לו {שלש סכינין.}
סכין {אחת ששוחט בה}. ולא יחתוך בה שום דבר אחר שמא תפגם, ולפעמים עלול לשחוט בה בלא בדיקה ולבוא לידי איסור נבילה.
{ו}סכין {אחת, שמחתך בה בשר.}
ועוד {אחת, שמחתך בה חלבים} שאסורים באכילה וחותכם למוכרם לנכרים. ובה לא יחתוך בשר כיון שדבוק בה איסור.
ומקשינן: למה בעינן תרי סכינין לחיתוך? {וליתקן ליה חדא} לתרוויהו {וליחתוך בה בשר} קודם {והדר ליחתוך בה חלבים}. וכשירצה לחזור ולחתוך בשר בבהמה אחרת יזכור להכשירה?
ומשנינן: בעינן תרי סכינין משום {גזירה שמא יחתוך חלבים ואחר כך בשר} בבהמה אחת, וישכח לקנח הסכין ביניהם מחמת שטרוד במלאכתו, ונמצא הבשר אסור משום דמתערב בו משמנונית איסור.
ומקשינן: כמו דחיישת שיחליף סדר החיתוך, {השתא} בתרי סכיני, {נמי} איכא למיחש שמא {מיחלף ליה} הסכינים זה בזה, ויחתוך הבשר בסכין של החלבים!?
ומשנינן: {כיון דאצרכינהו} לתקן לו {תרי} סכיני {אית ליה היכרא}, על ידי סימן שיעשה בהם.
{ואמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שני כלים של מים. אחד שמדיח בו בשר, ואחד שמדיח בו חלבים.}
ומקשינן: {וניתקן ליה} כלי {חדא} בלבד, {ונדיח בו} קודם את ה{בשר, והדר נדיח בו חלבים}, ואמאי בעי תרי כלים?
ומשנינן: {גזירה, שמא} תחילה {ידיח} בכלי {חלבים, ואחר כך} ידיח בו {בשר}. והמים יהיו כבר מפוטמים משמנונית החלבים על ידי שפשוף הידיים, ותדבק השמנונית בדפנות הבשר. ואף על פי שהבשר צונן ואינו בולע לתוכו, מכל מקום נדבק בו האיסור.
ומקשינן: {השתא,} דאית ליה תרי כלים, {נמי} ליחוש דלמא {מיחלפי ליה} הכלים, וידיח הבשר באותו כלי שכבר הדיח בו חלבים.
ומשנינן: {כיון דאצרכיניה תרתי} כלים, {אית ליה} בהו {היכרא}, ולא יחליף.
{אמר אמימר משמיה דרב פפא: לא ליסחוף איניש כפלי} [לא יניח את הכסלים שחלב הכליות דבוק עליהם] {עילוי בישרא}, משום {דדאיב תרבא} [החלב מתחמם וזב על הבשר] {ובלע בישרא} ממנו. (58)
ומקשינן: {אי הכי, כי} מונחים ב{תריצי} [במישור] על המדף הכסלים לבדם כדרכן, כשהחלב למעלה, {נמי דאיב תרבא, ובלע בשרא} של הכסלים עצמם מהחלב הדבוק עליהם.
ומשנינן: {קרמא} [קרום] {מפסיק מתתאי} לחלב, בינו לבין הבשר הדבוק אליו. (59)