כט זֶה שַׁיָּךְ לְמַאֲמַר "חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה" (סימן ס"ט). בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עָמַד אָז לְפָנָיו אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, וְאַחַר אֵיזֶה יָמִים הִפְצִיר הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ תּוֹרָה עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְלֹא הֵבִין כַּוָּנָתוֹ.
וְאַחַר-כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁכַּוָּנָתוֹ הִיא כִּי בִּבְּרֶסְלֶב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו, וְהָיָה לְהָאִישׁ הַנַּ"ל קִנְאָה גְּדוֹלָה עַל הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁעָלָה לְמַעְלָה וְנִתְעַשֵּׁר כָּל-כָּךְ, וְזֶה זְמַן לֹא כַּבִּיר אֲשֶׁר הָיוּ בְּשֻׁתָּפוּת עִמּוֹ, וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל וּלְבַסּוֹף יָרַד מִמַּדְרֵגָתוֹ כָּל-כָּךְ, וְעַל-כֵּן הָיְתָה לוֹ עָלָיו קִנְאָה גְּדוֹלָה. גַּם לָקַח אֶצְלוֹ מָעוֹת מְזֻמָּן וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ. וְרִמֵז לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אֵין לוֹ לְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל בָּנִים, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.
אַךְ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל מְבֹאָר שֶׁלִּפְעָמִים מִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּקִנְאָה וְחֶמְדָּה גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ עַל מְעוֹת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אַף אֶת אִשְׁתּוֹ. וְכֵן הָיָה, שֶׁאַחַר-כָּךְ סָמוּךְ לִפְטִירַת רַבֵּנוּ זַ"ל צִוָּה לַאֲנָשָׁיו שֶׁיֹּאמְרוּ לְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִקַּח אִשָּׁה אַחֶרֶת וְיוֹלִיד בָּנִים. וְכֵן עָשָׂה וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זַ"ל כַּמָּה שָׁנִים. וּבְתוֹךְ זֶה הַזְּמַן נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה לוֹ קִנְאָה עַל הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל, וְאָז לָקַח הָאִישׁ הַזֶּה אֶת אֵשֶׁת הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל, וְנִתְקַיְּמוּ כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל הַמְרֻמָּזִים בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל לָקַח לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וְהָיוּ לוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים. וּבְעִנְיַן הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ: