ט אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי, שֶׁפַּעַם אַחַת דָּחֲקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת זַ"ל, בַּאֲשֶׁר שֶׁהָעוֹלָם מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים עָלָיו גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, עַל-כֵּן יֹאמַר נָא לָהּ גַּם-כֵּן וִיסַפֵּר לָהּ מַה מַּדְרֵגָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. הֵשִׁיב לָהּ: מָה אֹמַר לָךְ אֲנִי סָר מֵרָע בֶּאֱמֶת ("אִיךְ בִּין אֵיין אֶמֶתֶיר סָר מֵרָע").
עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל, שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ לָמָה אֵינוֹ דּוֹחֵק אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכֹל קְצָת, כִּי בְּמַה יִחְיֶה? וְהֵשִׁיב לָהּ: אֲנִי חַי עַכְשָׁו רַק עִם "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ" (קוהלת ז').
וְאָמַר לָהּ עוֹד: יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ, שֶׁיּוֹדְעִים דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת בָּהֶם בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה (פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר אֲפִלּוּ אִם יֹּאכְלוּ מְעַט דִּמְעַט בְּתַכְלִית הַצִּמְצוּם יְכוֹלִים לִחְיוֹת בָּזֶה, כִּי עִקַּר חִיּוּתָם הוּא מִמָּזוֹן רוּחָנִי, וְכַמּוּבָא גַּם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ):