קעט

יג כְּשֶׁבָּא מִלֶעמְבֶּרְג אָמַר: אֲנִי דּוֹמֶה כְּמוֹ חוֹנִי הַמְעַגֵּל שֶׁיָּשֵׁן שִׁבְעִים שָׁנָה (תענית כג.), וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ אוֹתִי, וּבְבוֹאִי לְוָוארְנֶיוִויצֶע קָפַץ אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ אֶצְלִי תֵּכֶף כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי, וְהוּא הָיָה מְחַיֶּה אוֹתִי מַמָּשׁ: