הַלּוֹמֵד תּוֹרָה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּעֵת לִמּוּדוֹ מַקְשִׁיב הַצַּדִּיק בְּגַן עֵדֶן לְקוֹלוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לַתַּנָּא אוֹ לַצַּדִּיק שֶׁגִּלָּה וְחִדֵּשׁ אֶת הַתּוֹרָה אוֹתָהּ הוּא לוֹמֵד. וְעַל־יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, מִתְדַּבֶּקֶת נִשְׁמַת הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, עִם נִשְׁמַת הַצַּדִּיק שֶׁגִּלָּה אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה הַלּוֹמֵד לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ לְחַדֵּשׁ אֶת הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בַּחֲשֵׁכָה, הַיְנוּ הַזְּמַן שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת זוֹכֶה לְדַעַת וּלְהִתְעוֹרְרוּת, לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְרַחֵק מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁלָּזֶה הוּא זוֹכֶה כַּאֲשֶׁר לוֹמֵד תּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת.
אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, רַק בִּכְדֵי שֶׁיִּקָּרֵא לַמְדָּן, אוֹ בְּשֶׁל מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, אֲזַי גָּרוּעַ הוּא מִנְּבֵלָה, שֶׁבְּוַדַּאי אָדָם כָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִדַּבֵּק בְּרוּחַ הַתַּנָּא, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה. כִּי עַל־יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ מֵבִין אֶת הָאֱמֶת, וְנַעֲשָׂה שׂוֹנֵא וְחוֹלֵק עַל צַדִּיק הָאֱמֶת. וְזֶה נִקְרָא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נִמְצֵאת בַּגָּלוּת, הַיְנוּ בְּפִיו שֶׁל הַלַּמְדָּן הַלּוֹמֵד לְשֵׁם גֵּאוּת: (תורה יב, א-ג)