יט

לְסִתְרֵי הַתּוֹרָה יָכוֹל לִזְכּוֹת רַק מִי שֶׁמַּשְׁחִיר אֶת פָּנָיו כָּעוֹרֵב וְנַעֲשָׂה אַכְזָרִי כְּעוֹרֵב עַל בָּנָיו. כְּלוֹמַר, עַל מְנָת לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, מְבַטֵּל הוּא כָּלִיל אֶת גַּשְׁמִיּוּתוֹ, כְּאִלּוּ אֵינוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם, וְכַוָּנָתוֹ הִיא בֶּאֱמֶת רַק עַל מְנָת לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. הַיְנוּ הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנַסֵּהוּ בְּיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בִּבְרִיאוּת הֵן בְּפַרְנָסָה וְכוּ', לִרְאוֹת אִם יָרֵא וְחָרֵד הוּא בֶּאֱמֶת וְסוֹבֵל יִסּוּרִים עַד שֶׁפָּנָיו מַשְׁחִירוֹת מֵחֲמַת יִסּוּרִים. וְגַם סוֹבֵל הוּא יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמִבְּנֵי בֵּיתוֹ, אוֹ דַּחֲקוּת פַּרְנָסָה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ חֻלְשַׁת הַגּוּף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאִם בְּכָל זֹאת מַחֲזִיק עַצְמוֹ גַּם אָז בְּיִרְאָתוֹ וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, אָדָם כָּזֶה מְסֻגָּל לְהָבִין סִתְרֵי תּוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים: (תורה טו, ה)