כ

סִתְרֵי תּוֹרָה מְכֻנִּים "קֹדֶשׁ", וְכָל זָר אָסוּר בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ. הַיְנוּ, הָאָדָם שֶׁלֹּא הִכְנִיעַ וְלֹא שָׁבַר אֶת תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, וְלֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית כַּאֲשֶׁר עוֹבְרִים עָלָיו יִסּוּרִים בִּבְרִיאוּת הַגּוּף וּבְפַרְנָסָה, אָדָם זֶה מְכֻנֶּה "זָר", וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַלִּמּוּדִים הָאֲמִתִּיִּים הַמְּרֻמָּזִים בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה. מִן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּסִתְרֵי תּוֹרָה, אֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל, הַיְנוּ לְהָבִין, רַק אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ. הַיְנוּ, רַק הָאֲנָשִׁים הַמִּשְׁתַּדְּלִים בֶּאֱמֶת לְקַדֵּשׁ וּלְזַכֵּךְ עַצְמָם מִן הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים שֶׁבְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה. (בְּסָעִיף י"ח מְבוֹאָר מַה מְכֻנֶּה סִתְרֵי תּוֹרָה): (תורה טו, ה)