יד

יֵשׁ הִרְהוּרִים רָעִים הַנִּמְשָׁכִים מִקְלִפָּה קָשָׁה מְאֹד, עַד שֶּׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהֶם. וְגַם כַּאֲשֶׁר עוֹצֵם עֵינָיו, אוֹ פּוֹנֶה לִצְדָדִים, מִתְגַּבְּרִים הִרְהוּרִים אֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵהֶם הִיא עַל־יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי: (תורה רמב)