ג

כְּפִי שֶׁפּוֹעֲלִים אֶת הַ"סְלַח נָא" בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כֵּן זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה. וַחֲנֻכָּה מְרַמֵּז עַל חֲנֻכַּת הַבַּיִת, שֶׁהוּא לְשׁוֹן חִנּוּךְ וְהִתְחַדְּשׁוּת, הַיְנוּ הִתְחַדְּשׁוּת בְּדַעַת אֲמִתִּית. כִּי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית הִיא עִקַּר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמְבוֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לג.) "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו". הַיְנוּ, בַּעַל דַּעַת אֲמִתִּית הוּא כְּאִלּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנָה בְּיָמָיו, כִּי כָּאָמוּר, עִקַּר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּית: (תניינא ז, יא)