אֵין רָאוּי לָאָדָם לְצַפּוֹת לְקַבָּלַת שָׂכָר בַּעֲבוּר מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת, הַכֹּל הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן בּוֹ כֹּחַ וּמְסַיְּעוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה.
עַל־כֵּן, אֲפִלוּ כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בַּל יַחְשֹׁב שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרְבוּת זוֹ מֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה). כִּי אִלּוּ לֹא עָשָׂה חָלִילָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חֲסָדִים עִמּוֹ, הָיָה הָאָדָם אוֹבֵד חַס וְשָׁלוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְאַף־עַל־פִּי כֵן אֵין זֶה פּוֹטְרוֹ מִלַּעֲשׂוֹת, כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּבְוַדַּאי צָרִיךְ הוּא לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה בֶּאֱמוּנָה, וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה עִמּוֹ עוֹד חֲסָדִים רַבִּים וְיוֹשִׁיעֵהוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. כָּךְ מְבוֹאָר וּמְרֻמָּז בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן ב'): (תורה ב, סוף)