ג

עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי (כַּמְבוֹאָר בְּסֵפֶר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת), שֶׁהוּא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל וּבְכַוָּנָה, כְּלוֹמַר בִּמְתִינוּת וּבְהַקְשָׁבָה לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא לְהִתְרַפּוֹת בָּעֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה, גַּם כַּאֲשֶׁר מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת עוֹמְדִים בְּפָנָיו, וְאֵינוֹ מְבַטֵּל שׁוּם תְּפִלָּה, הֵן שֶׁל חִיּוּב, הַיְנוּ הַתְּפִלּוֹת הַמְּחֻיָּבוֹת עַל פִּי שֻׁלְחָן עָרוּךְ: שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, הֵן שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן: תְּהִלִּים וּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁכָּל אֵלּוּ מְכֻנִּים תְּפִלּוֹת בְּכֹחַ, כִּי צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹת רַבִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּנַע מִפְּנֵי הַמְּנִיעוֹת וְהַנִסְיוֹנוֹת שֶׁעוֹמְדִים בְּדַרְכּוֹ וַחֲפֵצִים לְבַטְּלוֹ מִן הַתְּפִלָּה הָאֲמִתִּית. עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ זוֹכִים לְפַּרְנָסָה בֶּאֱמֶת, בְּכַשְׁרוּת וּבְרֶוַח. (תורה ט, ב)