יט

עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ שְׁלֵמוּת בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית וְהֶעְדֵּר אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, מִתְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ, שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה, בְּעֵת הַשֵּׁנָה. וּמְקַבְּלִים עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה שֵׂכֶל חָדָשׁ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַהֲבָנַת אֱמֶת הַתּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה בְּוַדַּאי אֱמֶת טְהוֹרָה הִיא, כַּמְבוֹאָר בַּפָּסוּק (מַלְאֲכִי ב, ו) "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ", אַךְ צָרִיךְ לַעֲמֹל הַרְבֵּה כְּדֵי לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ כָּרָאוּי אֶת אֱמֶת הַתּוֹרָה. וְעַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהָאֲמִתִּית אֶפְשָׁר בְּוַדַּאי לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ אֶת אֱמֶת הַתּוֹרָה וְלִזְכּוֹת לְחִיּוּת חֲדָשָׁה בְּכָל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים. (תורה לה, ג-ה)