כח

אֱמוּנָה שַׁיֶּכֶת רַק בְּדָבָר שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְבִינוֹ, (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף ד'). אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶּׁמֵּבִין בֶּ"אֱמֶת", יָבִין אֶת הָעִנְיָן שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְהַאֲמִין - כְּמוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ בְּעֵינָיו וּכְמוֹ שֶׁהָיָה מֵבִין בְּשִׂכְלוֹ, מֵחֲמַת אֱמוּנָתוֹ הָאֲמִתִּית בִּשְׁלֵמוּת. וּכְמוֹ שֶׁמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַקָּדוֹשׁ (ח"א סִימָן צא) עַל הַפָּסוּק "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שְׁמוֹת יז, יב), הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁחִיּוּב לְהַאֲמִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶּׁמֵּבִין בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁהַשֵּׂכֶל נִקְרָא "שֶׁמֶשׁ". (תורה סב, ה)