מג

עַל־יְדֵי הָרִפְיוֹן וְהַקִּלְקוּל שֶׁל אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, מִתְחַזְּקוֹת הָאֱמוּנוֹת הַכּוֹזְבוֹת, הַיְנוּ שֶׁבָּאִים לְהַאֲמִין חַס וְשָׁלוֹם, בִּדְבָרִים שֶּׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל הִיא בְּתֹקֶף וָעֹז, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה כָּרָאוּי, נוֹפְלוֹת הָאֱמוּנוֹת הַכּוֹזְבוֹת, וְנַעֲשִׂים גֵּרִים בְּכֹחַ וּבְפֹעַל. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ גּוֹיִים הַמִּתְעוֹרְרִים לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת וּמִתְגַּיְּרִים בְּפוֹעַל, הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִים עַל עַצְמָם אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל וְקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ שֶׁרַק מַרְגִּישִׁים בֶּאֱמֶת וּמוֹדִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, אֲבָל אֵינָם מִתְגַּיְּרִים מַמָּשׁ. (תניינא ה, ד-ה)