ו

עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ, הַיְנוּ אֲמִירַת אוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה בְּכָל הַכֹּחַ וְהַקְשָׁבָה וְרִכּוּז לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. גַּם מְבוֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (אוֹרַח חַיִּים סִימָן קא ס"ד, וְסִימָן צח ס"א) וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁ הַתְּפִלָּה, חַיָּב לִלְמֹד אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים. וְעַד שֶׁמְּבִינִים אֶת הַפֵּרוּשׁ יֵשׁ חִיּוּב לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַלֵּג עַל כָּל פָּנִים עַל שׁוּם מִילָה מִן הַתְּפִלָּה. עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים וְנִזְהָרִים בַּתְּפִלָּה, בְּכָל יוֹם כָּרָאוּי, כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף זֶה, וּבִפְרָט כְּשֶׁנִּדְמֶה כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי וּבְכַוָּנָה וְהַקְשָׁבָה לַמִּלִּים יַגִּיעַ הֶזֵּק לְעִסְקֵי הַפַּרְנָסָה, בְּשֶׁל הַזְּמַן הַמֻּקְצָב לַתְּפִלָּה, וּבְכָל זֹאת עוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן וְאֵין נוֹתְנִים לֵב לְמַחְשָׁבוֹת כּוֹזְבוֹת אֵלּוּ וּמִתְפַּלְלִים כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהִנָּצֵל מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, וְזוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. (תורה ט, א)