אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָאֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם, גַּם כַּאֲשֶׁר קַיָּמוֹת מְנִיעוֹת הַמְעַכְּבוֹת אוֹתָם. הַיְנוּ, גַּם כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה כִּי בְּקִיּוּם עֵצוֹת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, שֶׁעֵצוֹתֵיהֶם בְּוַדַּאי הֵם רַק עַל פִּי הַתּוֹרָה, תְּקֻפַּח חָלִילָה הַפַּרְנָסָה אוֹ יִתְמַעֵט כְּבוֹד הַמְקַיֵּם, אַל לוֹ לַחְשֹׁשׁ לְכָךְ, כִּי אֵין זוֹ הָאֱמֶת רַק נִדְמֶה לוֹ כָּךְ. כִּי בֶּאֱמֶת, הַהַנְהָגָה עַל פִּי הַתּוֹרָה וְעַל פִּי דַּעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אֵינָהּ מַזִּיקָה לִכְלוּם. אַדְּרַבָּה, בְּהִתְבּוֹנְנוּת אֲמִתִּית רוֹאִים, כִּי הַהַנְהָגָה עַל פִּי הַתּוֹרָה וְעַל פִּי דַּעַת צַדִּיקֵי אֱמֶת צוֹפֶנֶת טוֹבָה גְּדוֹלָה אֲפִלוּ בְּגַשְׁמִיּוּת, וּבִפְרָט בְּרוּחָנִיּוּת. כִּי סוֹף סוֹף, לֹא יִשָּׁאֵר לָאָדָם בִּלְתִּי מַה שֶּׁהֶחְזִיק עַצְמוֹ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּבְדַעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, כַּמְבוֹאָר בְּפֶרֶק שִׁישִׁי שֶׁל מַסֶּכֶת אֲבוֹת: "אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם, לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד".
עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי בְּלִי דַּעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין שׁוּם פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי, הֵן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְהֵן בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כַּמְבוֹאָר וּמוּבָן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן נ"ז אוֹת ב'). עַל־כֵּן חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת עֵצוֹת וְדֵעוֹת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, וּלְהִתְנַהֵג עַל פִּי הַתּוֹרָה בְּכָל הַמִּדּוֹת וּבְכָל הַהַנְהָגוֹת כְּפִי דַּעְתָּם בְּלִי הִתְחַשְּׁבוּת בִּמְנִיעוֹת. כִּי כַּאֲשֶׁר מְקֹרָבִים לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת וְאֵין מְקַיְּמִים עֵצוֹתֵיהֶם, וְאֵין נוֹהֲגִים עַל פִּי הַתּוֹרָה אֵין זֶה נֶחְשָׁב לְהִתְקָרְבוּת, כָּךְ מְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מְקַיְּמִים עֵצוֹתֵיהֶם נֶחְקֶקֶת "אֱמֶת" בָּאָדָם, וְהוּא מֵבִין וּמַרְגִּישׁ בְּאֵלּוּ דְּבָרִים כְּדַאי לְהַאֲמִין, וְהוּא מִתְרַחֵק מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת.
גַּם יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵעֲצַת רְשָׁעִים וּמִמִּתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת. הַיְנוּ, מֵאֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים עַל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת וְשׂוֹנְאִים דֵּעוֹתֵיהֶם וְעֵצוֹתֵיהֶם. וְדַעַת אֵלּוּ אָסוּר לְקַבֵּל, מֵחֲמַת שֶׁדֵּעוֹתֵיהֶם וַעֵצוֹתֵיהֶם סוֹתְרִים אֶת הָאֱמֶת.
עַל־יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת צִיצִית כָּרָאוּי נִצּוֹלִים מִתַּאֲוַת נִאוּף וּמֵעֲצַת רְשָׁעִים, וְזוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת. (תורה ז, ג-ד)